טוב...
- פותח הנושא מורן המשצ ממעלה יוסף
- פורסם בתאריך
טוב כמה שירים שאני אוהבת...
יש פרחים-נתן יונתן הראית איזה יופי שפרח ברוח סתיו? שדה זהב דעך באופק והרעיד נרות חצב. הראית איזה אודם שצעק למרחקים? שדה דמים היה שם קודם ועכשיו הוא שזה ורדים. אל תקטוף-נערי יש פרחים שבני חלוף! יש פרחים שעד אינסוף- נשארים במנגינה. (לא זוכרת את שאר הבתים) דמעות בגן עדן (עפ"י TEARS IN HAEVEN של אריק קלפטון) התקרא בשמי? כשנהיה בגן עדן ככה כמו תמיד כשניהיה בגן עדן חזק להיות לשוב לחיות לא רוצה עוד לחכות- בגן עדן התושיט לי יד? שנהיה בגן עדן כדי שלא אמעד שניהיה בגן עדן אותו משעול מיום אתמול כאן ליהיות איני יכול- בגן עדן אם הזמן כואב שב ומתייאש אם הזמן הלב שם ומבקש אך יש תקווה- לעוד שלווה אז אדע לא עוד דמעה בגן עדן התקרא בשמי? כשנהיה בגן עדן ככה כמו תמיד כשניהיה בגן עדן חזק להיות לשוב לחיות לא רוצה עוד לחכות- בגן עדן -בגן עדן לא רוצה עוד לחכות- בגן עדן ארץ אוכלת יושביה ארץ שיושביה היא אוכלת- וזבת חלב ותכלת לפעמים גם היא עצמה גוזלת את פיסת הרע ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת שב החצב לבן לפרוח שם בדרך יחידי והיסמין ישיר ניחוח שדות הזמן אבודים קולבים שונים על סביוניה לכסות את כל קמטי פני רוח קיץ עצם אבניה ילטף האור שב הסתו עם כובד ענניה לעטוף אפור את כל גניה והחורף את שמורות עיניה הבוכות יסגור שב החצב לבן לפרוח שם בדרך יחידי והיסמין ישיר ניחוח שדות הזמן אבודים ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת חורף 73- כמה שהוא חרוש הוא מדהים!-שמואל הספרי אנחנו הילדים של חורף שנת 73 חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות -הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב הייתם נשים צעירות ורכות ורציתם כ"כ לאהוב! ושהריתם אותנו באהבה בחורף 73 רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה. שנולדנו הייתה הארץ- פצועה ועזובה הבטתם בנו חיבקתם אותנו ניסיתם למצוא נחמה כשנולדנו בירכו הזקנים בעניים דומעות אמרו הילדים האלה הלוואי לא ילכו אל הצבא-ופניכם בתצלום הישן מוחיכות שדיברתם מכל הלב שהבטתכתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב הבטחתם יונה עלה של זית הבטחתם שלום- בבית ,הבטתחתם אביב ופריחות הבטחתם לקיים הבטחות הבטחתם יונה. אנחנו הילדים של חורף שנת 73 גדלנו אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק קסדה על הראש גם אנחנו יודעים לעשות אהבה צוחקים ויודעים לבכות גם אנחנו גברים גם אנחנו נשים גם אנחנו חולמים תינוקות ולכן לא מלחץ ולכן לא נדרוש ולכן לא נאיים. שהיינו קטנים אמרם הבטחות צריך לקיים אם דרוש לכם כוח ניתן לא נחסוך רק רצינו ללחוש אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת 73. הרעות,ארצנו הקטנטונת,בקצה השמיים,חופים, דמעות של מלאכים, חייל שחור מכה חייל לבן כמובן שאת הקיץ האחרון ולאורך הים! -אם אתם רוצים מילים ואין לכם אני יכולה לכתוב! (ההודעה הייתה יותר מידי ארוכה כבר)
יש פרחים-נתן יונתן הראית איזה יופי שפרח ברוח סתיו? שדה זהב דעך באופק והרעיד נרות חצב. הראית איזה אודם שצעק למרחקים? שדה דמים היה שם קודם ועכשיו הוא שזה ורדים. אל תקטוף-נערי יש פרחים שבני חלוף! יש פרחים שעד אינסוף- נשארים במנגינה. (לא זוכרת את שאר הבתים) דמעות בגן עדן (עפ"י TEARS IN HAEVEN של אריק קלפטון) התקרא בשמי? כשנהיה בגן עדן ככה כמו תמיד כשניהיה בגן עדן חזק להיות לשוב לחיות לא רוצה עוד לחכות- בגן עדן התושיט לי יד? שנהיה בגן עדן כדי שלא אמעד שניהיה בגן עדן אותו משעול מיום אתמול כאן ליהיות איני יכול- בגן עדן אם הזמן כואב שב ומתייאש אם הזמן הלב שם ומבקש אך יש תקווה- לעוד שלווה אז אדע לא עוד דמעה בגן עדן התקרא בשמי? כשנהיה בגן עדן ככה כמו תמיד כשניהיה בגן עדן חזק להיות לשוב לחיות לא רוצה עוד לחכות- בגן עדן -בגן עדן לא רוצה עוד לחכות- בגן עדן ארץ אוכלת יושביה ארץ שיושביה היא אוכלת- וזבת חלב ותכלת לפעמים גם היא עצמה גוזלת את פיסת הרע ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת שב החצב לבן לפרוח שם בדרך יחידי והיסמין ישיר ניחוח שדות הזמן אבודים קולבים שונים על סביוניה לכסות את כל קמטי פני רוח קיץ עצם אבניה ילטף האור שב הסתו עם כובד ענניה לעטוף אפור את כל גניה והחורף את שמורות עיניה הבוכות יסגור שב החצב לבן לפרוח שם בדרך יחידי והיסמין ישיר ניחוח שדות הזמן אבודים ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת חורף 73- כמה שהוא חרוש הוא מדהים!-שמואל הספרי אנחנו הילדים של חורף שנת 73 חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות -הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב הייתם נשים צעירות ורכות ורציתם כ"כ לאהוב! ושהריתם אותנו באהבה בחורף 73 רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה. שנולדנו הייתה הארץ- פצועה ועזובה הבטתם בנו חיבקתם אותנו ניסיתם למצוא נחמה כשנולדנו בירכו הזקנים בעניים דומעות אמרו הילדים האלה הלוואי לא ילכו אל הצבא-ופניכם בתצלום הישן מוחיכות שדיברתם מכל הלב שהבטתכתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב הבטחתם יונה עלה של זית הבטחתם שלום- בבית ,הבטתחתם אביב ופריחות הבטחתם לקיים הבטחות הבטחתם יונה. אנחנו הילדים של חורף שנת 73 גדלנו אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק קסדה על הראש גם אנחנו יודעים לעשות אהבה צוחקים ויודעים לבכות גם אנחנו גברים גם אנחנו נשים גם אנחנו חולמים תינוקות ולכן לא מלחץ ולכן לא נדרוש ולכן לא נאיים. שהיינו קטנים אמרם הבטחות צריך לקיים אם דרוש לכם כוח ניתן לא נחסוך רק רצינו ללחוש אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת 73. הרעות,ארצנו הקטנטונת,בקצה השמיים,חופים, דמעות של מלאכים, חייל שחור מכה חייל לבן כמובן שאת הקיץ האחרון ולאורך הים! -אם אתם רוצים מילים ואין לכם אני יכולה לכתוב! (ההודעה הייתה יותר מידי ארוכה כבר)
מורן המשצ ממעלה יוסף
New member
טוב...
יום השואה נגמר,ועכשיו מתקרב אלינו יום הזכרון. חשבתי על זה,וכדאי שאם יהיה שרשור קטעים ושירים על יום השכרון,כדאי שהוא יתחיל עכשיו,כדי שאם מישהו צריך קטעים או שירים, זה יהיה מוכן מראש. אז כרגיל,אני אתחיל: הקטע נקרא "מי יודע דרך השכול והוא נכתב ע"י ליפא אהרוני. ",מי יודע דרך השכול נוחת לפתע, מבקיע את חומת הבית .חותר מבעד לדלת אינו מבחין ,בין אמא לאבא, בין אח לאחות, בין בת לבן .משאיר אותם כואבים, דואבים, בודדים אין לו מעצורים, אין לו רחמים .הוא שובר, הוא מכה, הוא מצליף ,מי יודע דרך השכול ,הוא צובע את השער בלבן ,מכבה את המאור בעיניים ,משאיר קמטים על הפנים .זורע עצב ויגון, מורט את העצבים ,הוא חודר כליות לב .מכרסם, פוצע, מכאיב מי יודע דרך השכול ,פורץ בסערה, משבית כל שמחה .מרבה תהיות, למה, מדוע .אינו נותן מנוח בלילה וביום גם אם נעלם, ולא נראה יותר הוא שוכן בחדרי הלב ,ואינו יוצא אף פעם .אף פעם .מי יודע דרך השכול"
יום השואה נגמר,ועכשיו מתקרב אלינו יום הזכרון. חשבתי על זה,וכדאי שאם יהיה שרשור קטעים ושירים על יום השכרון,כדאי שהוא יתחיל עכשיו,כדי שאם מישהו צריך קטעים או שירים, זה יהיה מוכן מראש. אז כרגיל,אני אתחיל: הקטע נקרא "מי יודע דרך השכול והוא נכתב ע"י ליפא אהרוני. ",מי יודע דרך השכול נוחת לפתע, מבקיע את חומת הבית .חותר מבעד לדלת אינו מבחין ,בין אמא לאבא, בין אח לאחות, בין בת לבן .משאיר אותם כואבים, דואבים, בודדים אין לו מעצורים, אין לו רחמים .הוא שובר, הוא מכה, הוא מצליף ,מי יודע דרך השכול ,הוא צובע את השער בלבן ,מכבה את המאור בעיניים ,משאיר קמטים על הפנים .זורע עצב ויגון, מורט את העצבים ,הוא חודר כליות לב .מכרסם, פוצע, מכאיב מי יודע דרך השכול ,פורץ בסערה, משבית כל שמחה .מרבה תהיות, למה, מדוע .אינו נותן מנוח בלילה וביום גם אם נעלם, ולא נראה יותר הוא שוכן בחדרי הלב ,ואינו יוצא אף פעם .אף פעם .מי יודע דרך השכול"
יהודה עמיחי
אל מלא רחמים/יהודה עמיחי אל מלא רחמים אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם, ולא רק בו. אני שקטפתי פרחים בהר והסתכלתי אל כל העמקים, אני שהבאתי גוויות מן הגבעות, יודע לספר שהעולם ריק מרחמים. אני שהייתי מלך ליד הים, שעמדתי בלי החלטה ליד חלוני, ספרתי צעדי מלאכים, שלבי הרים מקלות כאב בתחרויות הנוראות. אני משתמש רק בחלק קטן מן המילים שבמילון. אני, שמוכרח לפתור חידות בעל כורחי יודע כי אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו. שיר לא רק ליום הזיכרון, מתאים גם ליום השואה, ובאופן כללי כמעט לכל יום רגיל פה בארץ.
אל מלא רחמים/יהודה עמיחי אל מלא רחמים אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם, ולא רק בו. אני שקטפתי פרחים בהר והסתכלתי אל כל העמקים, אני שהבאתי גוויות מן הגבעות, יודע לספר שהעולם ריק מרחמים. אני שהייתי מלך ליד הים, שעמדתי בלי החלטה ליד חלוני, ספרתי צעדי מלאכים, שלבי הרים מקלות כאב בתחרויות הנוראות. אני משתמש רק בחלק קטן מן המילים שבמילון. אני, שמוכרח לפתור חידות בעל כורחי יודע כי אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו. שיר לא רק ליום הזיכרון, מתאים גם ליום השואה, ובאופן כללי כמעט לכל יום רגיל פה בארץ.
שחמט
שחמט - מילים: חנוך לוין לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן חייל שחור מכה חייל לבן לא יחזור אבי, אבי לא יחזור חייל לבן מכה חייל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה ילדי שוב לא יקום, לעולמים יישן חייל שחור מכה חייל לבן אבי בחשיכה ולא יראה עוד אור חייל לבן מכה חייל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה ילדי שבחיקי, עכשיו הוא בענן חייל שחור מכה חייל לבן אבי בחום ליבו, עכשיו ליבו בקור חייל לבן מכה חייל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן נפלו חייל שחור, חייל לבן לא יחזור אבי, אבי לא יחזור ואין חייל לבן ואין שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה על לוח ריק רק מלך ומלכה דרך אגב - אתה פה חסר לי והכניסיני זה שירי יום הזיכרון???
שחמט - מילים: חנוך לוין לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן חייל שחור מכה חייל לבן לא יחזור אבי, אבי לא יחזור חייל לבן מכה חייל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה ילדי שוב לא יקום, לעולמים יישן חייל שחור מכה חייל לבן אבי בחשיכה ולא יראה עוד אור חייל לבן מכה חייל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה ילדי שבחיקי, עכשיו הוא בענן חייל שחור מכה חייל לבן אבי בחום ליבו, עכשיו ליבו בקור חייל לבן מכה חייל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן נפלו חייל שחור, חייל לבן לא יחזור אבי, אבי לא יחזור ואין חייל לבן ואין שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה על לוח ריק רק מלך ומלכה דרך אגב - אתה פה חסר לי והכניסיני זה שירי יום הזיכרון???
עוד שניים (מאלה שרשמת)
הנסיך הקטן מפלוגה ב'/יהונתן גפן פגשתי אותו בלב המדבר יפה שקיעת שמש ללב עצוב ציירתי לו עץ וכבשה על נייר והוא הבטיח לי שישוב הנסיך הקטן מפלוגה ב' לא יראה עוד כיבשה שאוכלת פרח וכל שושניו הם קוצים כעת וליבו הקטן קפא כקרח ואם אי פעם תגיעו לכאן תדעו שכאן הוא חרש צנח וקול הנפילה מעולם לא נשמע בגלל החול הרך והיה אם יופיע שם ילד קטן שפניו שוחקות ושיער לו זהב תדעו שזה הוא שהושיט לו יד ולטפו את אבק המדבר מעיניו ואז תעשו עמי חסד קטן כתבו נא מהר לכל אמותינו שירווח להן קצת ויפוג צערן הנסיך הקטן חזר אלינו מי שחלם/דידי מנוסי מי שחלם לו, ונשאר לו החלום מי שלחם לו, לא ישכח על מה לחם מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם מי שהבטיח לא הניח את חרבו מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם. וההרים עוד בוערים באש זריחות ובין ערביים עוד נושבת רוח ים אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם. מי שחלם והתגשם לו החלום מי שלחם עד ששמע קול מנצחים מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום הוא לא יניח שנשכח את ההולכים מי שהבטיח וזכה גם לקיים מי שהצליח לחזור מן הדרכים מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם הוא לא יניח שנשכח את ההולכים. וההרים עוד יבערו באש זריחות ובין ערביים תנשב עוד רוח ים אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות הם שיעידו, כי זכרנו את כולם. וההרים עוד יבערו באש זריחות ובין ערביים תנשב עוד רוח ים אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות הם שיעידו, כי זכרנו את כולם...
הנסיך הקטן מפלוגה ב'/יהונתן גפן פגשתי אותו בלב המדבר יפה שקיעת שמש ללב עצוב ציירתי לו עץ וכבשה על נייר והוא הבטיח לי שישוב הנסיך הקטן מפלוגה ב' לא יראה עוד כיבשה שאוכלת פרח וכל שושניו הם קוצים כעת וליבו הקטן קפא כקרח ואם אי פעם תגיעו לכאן תדעו שכאן הוא חרש צנח וקול הנפילה מעולם לא נשמע בגלל החול הרך והיה אם יופיע שם ילד קטן שפניו שוחקות ושיער לו זהב תדעו שזה הוא שהושיט לו יד ולטפו את אבק המדבר מעיניו ואז תעשו עמי חסד קטן כתבו נא מהר לכל אמותינו שירווח להן קצת ויפוג צערן הנסיך הקטן חזר אלינו מי שחלם/דידי מנוסי מי שחלם לו, ונשאר לו החלום מי שלחם לו, לא ישכח על מה לחם מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם מי שהבטיח לא הניח את חרבו מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם. וההרים עוד בוערים באש זריחות ובין ערביים עוד נושבת רוח ים אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם. מי שחלם והתגשם לו החלום מי שלחם עד ששמע קול מנצחים מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום הוא לא יניח שנשכח את ההולכים מי שהבטיח וזכה גם לקיים מי שהצליח לחזור מן הדרכים מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם הוא לא יניח שנשכח את ההולכים. וההרים עוד יבערו באש זריחות ובין ערביים תנשב עוד רוח ים אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות הם שיעידו, כי זכרנו את כולם. וההרים עוד יבערו באש זריחות ובין ערביים תנשב עוד רוח ים אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות הם שיעידו, כי זכרנו את כולם...
החול יזכור/נתן יהונתן
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר מזכרונם הוא לעולם לא יימחה לא יימחה הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו הידידות, האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם... כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור והם רשמו בתוך החול כשהירח העובר העיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה ושחוק רפה הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו הידידות, האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם... היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים ובית עלמין על הגבעות ושניים שחלפו דומם בין החצב והקברים והשקמה והשקמה הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו הידידות, האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם... אחד השירים היפים והמרגשים שאני מכיר כרגע גם יש לי ממנו זיכרון "מיוחד" עשינו בפולין מיני טקס בדז'לנה 34 שהיה המרכז של תנועות דרור והחלוץ ורק שרנו את השיר הזה
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר מזכרונם הוא לעולם לא יימחה לא יימחה הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו הידידות, האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם... כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור והם רשמו בתוך החול כשהירח העובר העיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה ושחוק רפה הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו הידידות, האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם... היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים ובית עלמין על הגבעות ושניים שחלפו דומם בין החצב והקברים והשקמה והשקמה הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו הידידות, האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם... אחד השירים היפים והמרגשים שאני מכיר כרגע גם יש לי ממנו זיכרון "מיוחד" עשינו בפולין מיני טקס בדז'לנה 34 שהיה המרכז של תנועות דרור והחלוץ ורק שרנו את השיר הזה
...
"נולד לך תינוק ואתה נותן לו שם ומחליף את חיתוליו ושומע בלילות אם הוא נושם ומרים אותו אחרי היניקה שיגהק. ואתה מלמד אותו לעמוד, ללכת, לרקוד. ובלילות, כשהוא בוכה, אתה יושב על מיטתושעות שלמות, שר לו שיר, וכשהוא אומר את המילים הראשונות- אמא, אבא, קקי, כלב, חתול- אתה לא יודע את נפשך מרב פלא. לאט לאט אתה מגלה שהוא שלך ושאתה שלו ואתה מוכן להקריב את חייך אם מישהו רק יעז להכאיב לקצה ציופרניו. והנה הוא כבר בגן, הוא מפסיק להרטיב. והנה הוא בכיתה א'- אתם יושבים ביחד ביום הראשון של הלימודים והוא לומד אלף- בית, והולך לטיולים שנתיים. הלב שלך רועד כשהוא יוצא לטיול של יומיים. ואתה לא שם לב שמפה לשם הוא כבר גבר קטן, העיניים שלו סוקרות נערות. והנה הוא כבר בכיתה יא', יש לו חברה, ילדה יפה, הם הולכים ביחד למקומות שהוא כבר לא הולך איתך. הוא עובר את הבגרות ולפני הגיוס הוא נוסע עם כמה חברים לאיזה אי יווני ואתה דואג כמו משוגע כי הוא לא מטלפן, למרות שאתה יודע שאין טלפונים ציבוריים באיים יוונייים. והוא כבר בן שמונה- עשרה, מתנדב ליחידה קרבית בצבא. מצד אחד אתה גאה, אבל מצד שני אתה מוכן לתת את כל מה שיש לך, רק שיורידו לו את הפרופיל. אתה עומד מול גדר הבסיס וחושב אולי פתאום הוא יעבור. בחופשה שלו הוא עייף כאילו לא ישן שנים, הוא ישן שלושה ימים וחוזר לצבא. מתחיל מבצעים. הוא נלחם עם היחידה שלו- והוא נהרג. יהונתן גפן
"נולד לך תינוק ואתה נותן לו שם ומחליף את חיתוליו ושומע בלילות אם הוא נושם ומרים אותו אחרי היניקה שיגהק. ואתה מלמד אותו לעמוד, ללכת, לרקוד. ובלילות, כשהוא בוכה, אתה יושב על מיטתושעות שלמות, שר לו שיר, וכשהוא אומר את המילים הראשונות- אמא, אבא, קקי, כלב, חתול- אתה לא יודע את נפשך מרב פלא. לאט לאט אתה מגלה שהוא שלך ושאתה שלו ואתה מוכן להקריב את חייך אם מישהו רק יעז להכאיב לקצה ציופרניו. והנה הוא כבר בגן, הוא מפסיק להרטיב. והנה הוא בכיתה א'- אתם יושבים ביחד ביום הראשון של הלימודים והוא לומד אלף- בית, והולך לטיולים שנתיים. הלב שלך רועד כשהוא יוצא לטיול של יומיים. ואתה לא שם לב שמפה לשם הוא כבר גבר קטן, העיניים שלו סוקרות נערות. והנה הוא כבר בכיתה יא', יש לו חברה, ילדה יפה, הם הולכים ביחד למקומות שהוא כבר לא הולך איתך. הוא עובר את הבגרות ולפני הגיוס הוא נוסע עם כמה חברים לאיזה אי יווני ואתה דואג כמו משוגע כי הוא לא מטלפן, למרות שאתה יודע שאין טלפונים ציבוריים באיים יוונייים. והוא כבר בן שמונה- עשרה, מתנדב ליחידה קרבית בצבא. מצד אחד אתה גאה, אבל מצד שני אתה מוכן לתת את כל מה שיש לך, רק שיורידו לו את הפרופיל. אתה עומד מול גדר הבסיס וחושב אולי פתאום הוא יעבור. בחופשה שלו הוא עייף כאילו לא ישן שנים, הוא ישן שלושה ימים וחוזר לצבא. מתחיל מבצעים. הוא נלחם עם היחידה שלו- והוא נהרג. יהונתן גפן
יש לי עוד שיר
שיר שלדעתי מאוד יפה. אני לא יודעת אם הוא נכתב בהקשר של חייל שנהרג או לא. "ילד, אתה באמת הלכת רחוק מידי באמת הגזמת עכשיו בוא נפסיק את במשחק הזה השמיע קול- השמיע קול בחשיכה. לאות ציון וכיוון אני אדליק את האורות חזור הביתה חזור לישון ילד אם לא תחזור עכשיו כבר לא תחזור ושום אור לא ידלק בחשיכה. והבית שלך יקרוס לצידך ואני איתך- והכוכבים על קברך" רעיה התוק
שיר שלדעתי מאוד יפה. אני לא יודעת אם הוא נכתב בהקשר של חייל שנהרג או לא. "ילד, אתה באמת הלכת רחוק מידי באמת הגזמת עכשיו בוא נפסיק את במשחק הזה השמיע קול- השמיע קול בחשיכה. לאות ציון וכיוון אני אדליק את האורות חזור הביתה חזור לישון ילד אם לא תחזור עכשיו כבר לא תחזור ושום אור לא ידלק בחשיכה. והבית שלך יקרוס לצידך ואני איתך- והכוכבים על קברך" רעיה התוק
יש לי עוד אחד... אפילו שניים...
השיר הראשון: "ילדים עם שמות כמו אורן או יוני גדלים לילדים כמו סמ"ר או סג"מ ילדים עם שמות כמו רמי או שחר משחקים משחק שמפסידים בו דם ילדים עם שמות כמו ניר או עומר משחקים כל הלילה בשיא הרצינות עם אפוד ורובה משחקים במשחק הנקרא כוננות. חברים לבנות כמו מיכל ויעל רצים ונופלים לחול חבל, לא? חבל שאין משחקים אחרים שאפשר להפסיק ולשבור את הכלים דרושים בדחיפות משחקים אחרים לילדים בני עשרים". יהונן גפן השיר השני: "שדות שפוכים הרחק, מאופק ועד סוף וחרובים וזית וגלבוע ואל ערבי העמק נאסף ביופי שעוד לא היה כמוהו. זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית אתם אינכם ולא תוכלו לשוב השביל עם השדירה ובשמיים עיט- אך החיטה צומחת שוב. מן העפר המר העיריות עולות ועל הדשא- ילד וכלבו. מואר החדר ויורדים לילות על מה שבו ומה שבליבו. זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית אתם אינכם ולא תוכלו לשוב השביל עם השדירה ובשמיים עיט- אך החיטה צומחת שוב. וכל מה שהיה אולי יהיה לעד זרח השמש, שוב השמש בא- עוד השירים שרים, אך איך יוגד כל המכאוב וכל האהבה. הן זה אותו העמק,הן זה אותו הבית אבל אתם הן לא תוכלו לשוב ואיך קרה טאיך קרה ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב? כן, החיטה צומחת שוב". דורית צמרת. נכתב על הנופליםמקיבוץ בית השיטה במלחמת יום כיפור. מצטערת על כל ההשתלטות... פשוט כשראיתי את ההודעה של מורן נזכרתי במאגר של שירים וקטעים ומשפטים וכו' שיש לי, יותר נכון שיש לאחותי, וידעתי שבטוח יש בו דברים ליום הזיכרון. זהו. יצא "די" ארוך. אם החזקתם עד עכשיו קבלו ח"ח ממני
השיר הראשון: "ילדים עם שמות כמו אורן או יוני גדלים לילדים כמו סמ"ר או סג"מ ילדים עם שמות כמו רמי או שחר משחקים משחק שמפסידים בו דם ילדים עם שמות כמו ניר או עומר משחקים כל הלילה בשיא הרצינות עם אפוד ורובה משחקים במשחק הנקרא כוננות. חברים לבנות כמו מיכל ויעל רצים ונופלים לחול חבל, לא? חבל שאין משחקים אחרים שאפשר להפסיק ולשבור את הכלים דרושים בדחיפות משחקים אחרים לילדים בני עשרים". יהונן גפן השיר השני: "שדות שפוכים הרחק, מאופק ועד סוף וחרובים וזית וגלבוע ואל ערבי העמק נאסף ביופי שעוד לא היה כמוהו. זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית אתם אינכם ולא תוכלו לשוב השביל עם השדירה ובשמיים עיט- אך החיטה צומחת שוב. מן העפר המר העיריות עולות ועל הדשא- ילד וכלבו. מואר החדר ויורדים לילות על מה שבו ומה שבליבו. זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית אתם אינכם ולא תוכלו לשוב השביל עם השדירה ובשמיים עיט- אך החיטה צומחת שוב. וכל מה שהיה אולי יהיה לעד זרח השמש, שוב השמש בא- עוד השירים שרים, אך איך יוגד כל המכאוב וכל האהבה. הן זה אותו העמק,הן זה אותו הבית אבל אתם הן לא תוכלו לשוב ואיך קרה טאיך קרה ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב? כן, החיטה צומחת שוב". דורית צמרת. נכתב על הנופליםמקיבוץ בית השיטה במלחמת יום כיפור. מצטערת על כל ההשתלטות... פשוט כשראיתי את ההודעה של מורן נזכרתי במאגר של שירים וקטעים ומשפטים וכו' שיש לי, יותר נכון שיש לאחותי, וידעתי שבטוח יש בו דברים ליום הזיכרון. זהו. יצא "די" ארוך. אם החזקתם עד עכשיו קבלו ח"ח ממני
גם אני מסייע
ביוק כמו אבא/ טל יערי רציתי להיות בצבא כמו אבא, רציתי להיות בצנחנים כמו אבא, ולהיות מפקד יחידה כמו אבא. רציתי להשתתף במלחמה - אחת לפחות, בדיוק כמו אבא. אבל לא, לא רציתי שהחבר הכי טוב ימות לי בידיין בדיוק כמו אבא, ולא רציתי לשמוע את הצעקות ואת הכאבים בדיוק כמו אבא, ולא רציתי לראות הרוגים כמו אבא, ולא אלוהים, אני לא רוצה למות, בדיוק כמו אבא.
ביוק כמו אבא/ טל יערי רציתי להיות בצבא כמו אבא, רציתי להיות בצנחנים כמו אבא, ולהיות מפקד יחידה כמו אבא. רציתי להשתתף במלחמה - אחת לפחות, בדיוק כמו אבא. אבל לא, לא רציתי שהחבר הכי טוב ימות לי בידיין בדיוק כמו אבא, ולא רציתי לשמוע את הצעקות ואת הכאבים בדיוק כמו אבא, ולא רציתי לראות הרוגים כמו אבא, ולא אלוהים, אני לא רוצה למות, בדיוק כמו אבא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.