טוב

טוב

הבקשה הבאה היא לאוהבי יפן והמזרח הרחוק ... עד כמה תורת הזן או הקונפיצוזם או שאר התורות המזרחיות השפיעו על המבנה המדיני תרבותי של אותה מדינה כמו יפן וסין ושאר המדינות כל תשובה תתקבל בשמחה (גם מראי מקום) ....
 
ידידי

קצת קשה השאלה שכתבת, היא מניחה שיש אופן השפעה מונולוטי על מדינות מונוליטיות, למעשה, כל אחת מהדות במזרח (רשימה של תפישות דתיות מרכזיות למטה) השיעה באופן דומה, למעשה יש מגוון עצום של השפעות על שטח גאוגרפי ענק ומספר גופים מדינייםלאורך אלפי שנים, למשל, הזכרת את הקונפוציוניזם, הקונפוציוניזם היא התפישה המרכזית שעיצבה את החיים המדיניים בסין, אי אפשר לדבר על סין ללא הקונפוציאניזם, הקונפוציאניזם גם השפיעה באופן ניכר על יפאן וקוריאה אבל בצורה שונה לגמרי, גם במידנות אלו קשה לדבר על שלטון ללא קונפוציאניזם (אך דת זאת קיבלה ביטוי אחר במדינות אלו). בקשר לזן, אופן ההשפעה היה סמוי הרבה (נדמה לי שיש הודעה מעולה של קוכלין בנושא) והוגבל בד"כ ליפאן בלבד (במדינה זו ישנם עוד כמה עשרות תפישות דתיות שהשפיעו לאורך השנים), ובחצי היבשת ההודית אנחנו מדברים הינדואיזם (שם כולל למאות דתות, כיתות ותפישות עולם) ובודהיזם (כל מה שכתבתי על הינדואיזם). אם אתה מחפש סוג מסויים של השפעה או דת או אזור גיאוגרפי או תקופה היסטורית (ההיסטוריה של סין והודו היא בת כמה אלפי שנים, והתעוד הראשון על יפאן הוא מלפני קצת יותר מ 2000 שנה) מסויימים אשמח לעזור, אם תרצה תשובה כוללנית, גם כזו אפשר לתת אבל רמתה כך אני חושש תיהיה בהתאם
 
../images/Emo140.gif ידידי../images/Emo24.gif

דבר ראשון תודה על התשובה היות וזה קשור לתזה שלי ואני מחפש קשרי הקבלה/השפעה של מסדרים דתיים על השלטון ובמקרה שלי זאת האימפריה העות'מאנית מן המערב יש לי המון דוגמאות אבל הייתי רוצה לדעת האם המקרה הזה היה קיים במזרח ... השפעה של דת או מסדר דתי על השלטון ... ואם ישנם ספרים שאתה יכול להפנות אותי אני אשמח ...
ושבוע טוב ומבורך...
 
אני צריך לחשוב על זה

באופן העקרוני אם אני מביןם נכון אתה מתיחס להשפעה של מסדרים דתיים כלומר להשפעה של מעיין כנסייה על השלטון, ברוב האזורים וברוב המדינות במזרח אסיה לא היו כנסיות שכאלו, אין דבר כזה כהן קונפוציאני, ישנם מלומדים קונפוציאנים, אבל קונפוציאניזם זו לא דת מאורגנת, דברים דומים נכונים לגבי מרבית הכתות והכיתות במזרח אסיה, בכלל נדיר לראות דת פוליטאיסטית (בעיקר במזרח אסיה) שהיא דת מאורגנת ומונוליטית עם כנסיה בדגם המוסלמי והנוצרי. מה שכן יש, אלו הן כתות וכיתות שונות שבתקופות שונות השפיעו על מנהיגים שונים, דוגמא טובה (ונדמה לי קרובה למה שאתה מחפש היא כת טאנדיי היפנית, שבמאה ה 11 שלטה למעשה מאחורי הקלעים של המדינה, מאחר והתשובה ניתנת מהראש קצת קשה לי לתת ביבליוגרפיה כרגע, אבל בהייקה מונגוטרי ובמעשה גאנג'י (גאנג'י מונוגטרי) ישנם איזכורים ספרותיים לעניין, וגם בספרו של בן עמי שילוני ישנו איזכור קצר לנושא (אני אנסה לחפש ביבליוגרפיה רצינית יותר בהמשך השבוע) גם בהודו היו בתקופות שונות כיתות או כתות שהשיגו השפעה על חצר הנסיך המקומי, אולם מאחר ומערכת הקסטות (ווארנה) ההודית היא כה קשוחה שכהנים הינדים (ברהמינים) יכלו להשפיע רק באופן מועט על השלטון, עד המאה ה 6, הייתה לברהמנים תחרות על ההגמוניה הדתית במרחב ההודי מצד נזירים בודהיסטים, נזירים אלו שלא היו מחוייבים לחלוקת המעמדות אכן השיגו מעמד של שליטה בכמה חצרות, אבל מאחר והודו זה לא התחום שלי אני מתקשה להזכר בתאריכים ושמות ספציפים. אם לחזור רגע לסין, בסין, הפילוספיה היא פלוסופיה ודרך חיים ודת היא אמצעי פולחן (להבדיל מהודו בה הדת היא גם פולחן גם דרך חיים וגם פילוספיה), אם מקבלים שתורות החים הסיניות (קונפוציוניזם ודאואיזם) הם דתות אז ניתן לאמור שבתקופת השושלת הראשונה, שושלת צי'נג היה הקיסר הראשון תחת השפעתם של מלומדים קונפוציאנים שדגלו בשיטה הנקראת fa jia (תורת החוק) שהייתה הקצנה מפחידה של של הקונפוציאניזם וגרר את סין לתקופה מעיין פאשיסטית, אולם חשוב להבין שמהות הפילוסופיה הקונפוציאנית היא תורת השליט (כדאי לקרוא את da xue "תורת הגדול" בתרגום אנדרו פלאקס), וההשפעה של הקונפוציאניזם על כל תחומי השלטון בסין לפחות בין המאה ה 2 לפנה"ס למאה ה15 לספירה היא עצומה, אולם השפעה זו לא הייתה באמצעות הכוח של "הקונפונציאניים", שכן אין דבר כזה קונפוציאני בתקופה הזו, יש תפישת עולם קונפוציאנית המקובלת על מרבית הסינים עד היום, כי אם באמצעות חינוך והשפעת הערכים הקונפוציאניים על השלטון. אם שרדת את כל זה, אשיב כמו כל יהודי טוב בשאלה: האם אתה מתעניין בהשפעה פילוסופית/ חינוכית של הכתות על השלטון או בהשפעה של אנשי הדת על השלטון?
 
ניבלוגים תודה רבה מקרב ../images/Emo23.gif

אני מתעניין בשתי השאלות הללו ...
נושאים שקשורים לתזה שלי פשוט ...
 
קונפוציוניזם ושלטון

קודום מחאה קטנה על זה שהיסטוריה סינית לא זוכה כלל, לאיזכור בפורום, אולי זה בגלל שאני עסוק, אבל חכו לחופש... החכם קונג פו דזה, שזכה לכינוי קונפוציוס מפי בני המערב היה אולי האיש שעיצב יותר מכול אדם אחר את שיטת השלטון הסינות בין המאה השניה לפנה"ס ועד נפילת השושלת הקיסרית הסינית במאה השלהי המאה ה 19, אין תימה איפה שבסין נוהגים לכנות אותו קיסר הקסרים, למרות שמעולם לא זכה במשרה ציבורית ראויה כפי שרצה כל חייו. אין לנו מקורות רבים לגבי חייו של קונפוציוס האיש, ישנם עד היום חוקרים הסבורים שלא מדובר בדמות היטורית כי אם בשילוב של מספר טקסטים שיחסו לחכם מבית קונג (פרוש שמו בסנית), אם כי מרבית החוקרים שאכן מדובר בדמות היסטורית שחייה במאה השישית לפנה"ס, קונפוציוס היה בן למשפחת אצלוה ששאף לזכות בתפקיד מדיני כל שהוא, אולם לא זכה להצלחה כל שהיא, הוא כיהן תקופה קצרה כראש ממשלה של אחת המדינות שהרכיבו בתקופתו את סין, אולם לא הגיעה מעולם לגדולות, הוא עבר מפרונציה לפרובנציה בחפשו אחר עבודה כאיש ממשל בכיר, בדרכו אסף אחריו קבוצה של תלמידים, משהבין שלא יזכה להיות מנהיג, ייחד את חייו ללימוד אותם תלמידים, לאחר מותו אספו את קובץ מדבריו וכתבו ספר הקרוי האנלקטים של החכם קונג (lun yu). בהתאם לביוגרפיה האישית שלו, עוסקים האנקטים רבות בניהול חיי המדינה, למעשה רואה קונפוציוס בהנהגה תחליט חייו של האדם המוסרי (אציל או shi ren), קונפוציוס הגדיר חמש מערכות יחסים (אב לבן, בעל לאישתו, אח בכור לאחיו הצעירים, חבר לחבר ומעל לכולם שליט למונהגים), מערכות יחסים אלו הם שלבים בחייו של אדם, האדם מגיע לשלמות רק כאשר הוא מגיע לשלב העליון (שלב ההנהגה), הוא מציב דרכים ברורות לאופן הההנהגה הזו, שלבים אלו מפורטים בספר המיוחס לקונפוציוס: תורת הגדול (da xue) אך למעשה נכתב כמה מאות שנים אחרי מותו. קונפוציוס גם מציב מספר עקרונות חשובים לחיי היחיד והחברה, הוא קובע עקרונות מוסריים, מגדיש את חשיבות הלימוד (והשינון) במיוחד עבור מי שהוא בעמדת הנהגה ומעמיד עקרון אחד מעל כולם, עקרון האנושיות (ren), אנושיות עבור קונפוציוס היא הערך הנעלה של רחמים, יושר ולמדנות, כל אלו מרכיבים את אותו אציל (shi ren) שראוי להיות מנהיג. קונפוציוס חיי כאמור במאה השישית לפנה"ס, תקופה זו הייתה אחרי התמוטטותה של השושלת המיתולוגית הסינית האחרונה (שושלת ה zhou), תקופה בה סין הייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים שנמשכה קרוב ל 1000 ונסתיימה רק עלייתה לשלטון של שושלת צ'ין (qin), במהלך אותן שנים סעורות צברה תורתו של קונפוציוס פופלריות בקרב האצולה, ומשכילים רבים החלו ללכת בדרכו של קונפוציוס והוסיפו משלהם על תורתו, החשוב באותם משכילים היה מנג זה (meng zi) שקיבל את השם המערבי מנציוס. שושלת qin שאיחדה את סין לראשונה אחרי 1000 התבססה על אידיאולוגיה פילוסופית שהושפעה מהקונפוציוניזם אך הייתה אכזרית ובוטה ממנה בהרבה: תורת החוק או fa jia, בעוד קונפוציוס דיבר על כבוד לחוק ולשליט, ה fa jia דיברה על נאמנות עיוורת, גם על חשבון הלמדנות שהייתה כה חשובה לקונפוציוס, כחלק מהמלחמה בעליתה הישנה של סין, הורה קיסר הצ'ין להשמיד את כל ספרי הקלאסיקה והפילוסופיה הגדולים (כך אבדו לנו ספר ההיסטוריה הגדול, ספר השירה, ספר המוסיקה וספר הטקסים, שהיו כה חשובים בתורתו של קונפוציוס), מה ששרד את ההשמדה היו ספריהם של קונפוציוס ומנציוס, לצד שני ספרים דאואיסטים חשובים (הלאו דזה הקרוי גם דאו דה ג'ינג והצ'ואנג דזה), כך הפכה תורתו של קונפוציוס למייצגת היחדה של סין הקלאסית העתיקה. את שושלת צ'ין החליפה שושלת han הגדולה ששלטה במשך 400 שנה בסין והנחילה במשך מאות שנים אחריה את תורתו של קונפוציוס, תורה זו קיבלה ביטוי בכל אספקט של חיי השלטון הסינים, החל משיטת הבחינות המפורסמת שהייתה תוצאה של עקרון הלמדנות אותו הנחיל קונפוציוס (אגב כחלק מאותן בחינות, שהיו בחינות קבלה לשרות הציבורי בסין הקיסרית, היה צריך כל מועמד לתפקיד פקידותי לכתוב שיר, רמז לחשיבות שראה קונפוציוס בשירה), דרך האמונה ב"צו השמיים" (tian ming), אותו מנדט שמענקים "השמיים" לאדם או שושלת, לשלוט בבני האדם, במשך מאות שנים היו מלומדים קונפוציאניים אלו שאמרו לשליט שהוא נוהג בחוסר מוסריות והוא עלול לאבד את "המנדט", לשלוט, הם גם היו הראשונים להגיד שהמנדט אבד, לשושלת אחת ועבר לשושלת שניה. אותן דרכי שלטון קונפוציאניים שאימצה שושלת החאן שרדו בסין עד סוף המאה ה 18, כך הפכה סין למדינה שמקדשת את הלימוד, אוניברסיטאות רבות פרחו במדינה, הרבה לפני שמישהו במזרח התיכון או אירופה חשב על כך, השירה זכתה למעמד על, וצו השמיים המוסרי היה האור לפיו אמור היה השלטון לשלוט (כמובן שמדובר במוסר מאוד מסויים, ולא למה שאנו הינו מגדירים כמוסר), גם כאשר נכבשה סין בידיי זרים (מונגולים במאה ה11 ומצ'יאים במאה ה 17, נאלצו הכובשים לאמץ לעצם את הקונפוציאניזם ותפישת השלטון הקונפוציאנית בכדי לשלוט על המדינה, למעשה, הסינים היו מוכנים לקבל על עצמם כיבוש זר בתנאי שהכובש עבר סיניפקציה, והיה מוכן לקבל את הערכים הקונפוציאנים. לסיום, אני חייב להדגיש שבעיני, הקונפוציוניזם אינו דת, אלא תפישת עולם, קונפוציוס עצמו סרב בכל תוקף לדבר על דברים שמעל או מתחת לעולם הזה, אולם מאחר ואנחנו לא בפורום תאולוגיה אתעלם מכך ורק אומר שיש רבים המגדירים את הקונפוציאניזם כדת. מקורות: מקורות ראשוניים: "המאמרות" מפי קונפוציוס, תרגום לעברית, פרופ' יואב אריאל. "תורת הגדול", מסינית פרופ' אנדרו פלאקס. the book of Mencius תרגום לאנגלית D.C. Lao מקורות משניים: Classicism, politics, and kinship : the Chang-chou school of new text Confucianism in late imperial China / Benjamin A. Elman A short history of Confucian philosophy / Liu Wu-Chi Introduction to Chinese history : from ancient times to 1912 / Bodo Wiethoff סין עד 1850, צ'ארלס האקר, תרגם ארי אבנרי (פחות מומלץ מהספרים באנגלית)
 

masorti

New member
מה זה "תודה ידידי"?

אמור לו "תודה SI FU". (הבנתי שזו המקבילה הסינית ל"סנסיי")
 

קוכולין

New member
השפעת הזן ביפן

הזן השפיע כמעט על כל פרט ופרט בתרבות היפנית. השפעה זאת מובנת, כאשר רואים כי זן הינו תורה מאד גמישה- שעיקרה- חיים ברגע הזה ממש (לא בהווה ולא בעתיד), איבוד האני והשתלבות של מאה אחוזים בדבר שאתה עושה (בצורה שאין עושה ועשייה- אלא מכלול אחד). כמובן שיש עוד איכויות. מבחינה זאת, הזן השפיע על תרבות אסטטית ושלטונית שלמה. חשוב לציין שכל זה מלווה במכלול של הוראות מוסריות (the five precepts) ובנדרים לעזור לכל הברואים. אלה, לצערנו, לא קוימו תמיד. הזן השפיע, ראשית כל, על התרבות הסמוראית- ראשית מבחינה התפיסה האסטטית, ההרמוניה, הריכוז, איכות הביצוע. הסמוראים הבינו גם מהזן שהחיים והמוות הם רק אשליה, ולכן אין לעשות עניין גדול כל כך ממוות והרג כאחד (דבר המתעלם מהיסוד המוסרי שבזן- אבל שוב- כל תרבות והתפיסות שלה). נקודות אלה השתלבו עם המסורת הסמוראית החילונית שהתפתחה קודם לכן, בתקופת מלחמות גמפאי. בתקופה זאת, דרך אגב, הגיע הזן לשיא השפל ביפן, ומבצריו הפכו לכוחות פוליטיים אלימים לכל דבר. לאחר שטוקוגאווה איחד את הממלכה שרר שלום ארוך ביפן, ובהעדר מלחמות, לסמוראים היה פנאי לפתח את תרבות הסמוראי ברוח הזן. מכאן התפתחו אומנויות הלחימה המוכרות לנו (ששאיפת שלום ניצבת במרכזן) ומדגישות אסטטיקה ואיכות ביצוע לצד הרמוניה ותפיסה פילוסופית נרחבת. טקס התה, אחד מהטקסים המרכזיים בתרבות היפנית (אולי ניבלונגים יוכל להרחיב עליו קצת יותר) גם הוא מושפע מאד מהזן, כמוהו דתות יפן (בודהיזם ושינטו כאחד), התפיסה הפילוסופית היפנית (של הליכה במאה אחוז בתלם, השקעה במאה אחוזים בדבר אחד אותו בוחרים לעשות). גם הכישרון היפני הייחודי, לשמור על בסיס של מסורת ביחד עם קידמה ומודרניות, מתאים לגמישות הידועה של הזן, ששובר מסגרות "מרובעות" של כללים נוקשים, ואם זאת מחובר בעמקי שורשיו למסורת ולתרבות של העם היפני. תחום נוסף שהושפע מאד בידי הזן הוא שירת ההייקו- אותה שירה קצרה, יפיפייה וקולעת שהתפתחה ביפן. רבים ממשוררי ההייקו הגדולים היו מורי זן, ולהפך. להרחבה בנושא הזה, ראה ההקדמה לספרו המצויין של יואל הופמן, "לאן נעלמו הקולות". הספר מביא לקט של שירי הייקו וסיפורי זן, וההקדמה עוסקת בקשר בין השניים, לצד תיאור נרחב של התפתחות הבודהיזם על שני זרמיו (מהאינה והינאיינה). בקיצור- השפעת הזן על התרבות היפנית הינה עצומה. חשוב לציין שלא רק ביפן השפיע הזן- גם בקוריאה היתה לו השפעה (אם כי פחותה), וכן בסין (עד תקופה מסויימת) ואפילו בהודו ישנם מאמיני זן מעטים. כמובן שכיום, משפיע הזן במערב שלנו. דוגמא להשפעת הזן הנוכחית היא בפועלו של פיל ג'קסון, מאמן הניו יורק ניקס, איש זן ותיק ש"מאמן כדורסל ברוח הזן". דוגמאות: ג'קסון יצא, לפתע, עם אחד השחקנים למסע אופנועים ברחבי ארצות הברית, נתן חופשה פתאומית של שמונה עשרה ימים לשחקן אחר, ובכלל ידוע בשיטות האימון המקוריות שלו. ספרים קלאסיים שנמכרו היטב במערב, כמו "זן ואומנות אחזקת האופנוע", מבטאים את רוח הזן הגמישה והרלוונטית כל כך להיום במסגרות מודרניות (כמו תיקון אופנוע ואחזקתו). גם ספרים שכביכול אינם קשורים לזן, כמו רב המכר "מומו" מאת הסופר הגרמני מיכאל אנדה (סיפור ילדים המהווה בעיקרו סטירה פוליטית מתוחכמת) מושפע עד מאד מעקרונות הזן-בודהיזם, אותה תורה עתיקה, חדשה ומתחדשת מדי יום. ביבליוגרפיה: לאן נעלמו הקולות מאת יואל הופמן. שיחות מטורפות- מעשי זן מאת יעקב רז (מומלץ מאד!) יפן המסורתית מאת בן עמי שילוני (ספר מעולה וממצה, אף כי בנוגע לזן אינני מסכים עם כל דבריו). זן ואומנות אחזקת האופנוע זן ואומנות הקשת מאת אויגן הריגל (סיפורו של פרופסור גרמני שלמד קשת ביפן והתוודע לזן דרך זאת) מומו מאת מיכאל אנדה (ספר שאין לו כל קשר לזן, כביכול, אך מבטא רבים מעקרונות הזן). כל הספרים הללו תורגמו כמובן לעברית (השלושה הראשונים ספרי מקור). ובלי קשר לזן, אם המלצתי כבר על מומו, אני ממליץ גם על "הסיפור שאינו נגמר" מאת מיכאל אנדה- ספר מבריק וגדול.
 
קוכולין כל הכבוד

הערה קטנה, פיל ג'קסון מאמן את הלוס אנג'לס לייקרס, אכתוב יותר אח"כ אבל מצתרף לכל המלצות הקריאה שלך, למרות שלהוציא את הספר של שילוני אני בספק אם הם יכולים לעזור לאייל הקורא, כולם מעולים להבנת רוח הזן
 

קוכולין

New member
מצטער על הטעות ב-NBA

ומקבל את התיקון. כדורסל אף פעם לא היה הצד החזק שלי...
 
קוכלין

תודה תודה רבה על התשובה המפורטת ועל המקורות מצאתי שם בדיוק מה שהייתי צריך ... (עכשיו אפשר להשלים את התזה בשקט) ....
 
למעלה