קונפוציוניזם ושלטון
קודום מחאה קטנה על זה שהיסטוריה סינית לא זוכה כלל, לאיזכור בפורום, אולי זה בגלל שאני עסוק, אבל חכו לחופש... החכם קונג פו דזה, שזכה לכינוי קונפוציוס מפי בני המערב היה אולי האיש שעיצב יותר מכול אדם אחר את שיטת השלטון הסינות בין המאה השניה לפנה"ס ועד נפילת השושלת הקיסרית הסינית במאה השלהי המאה ה 19, אין תימה איפה שבסין נוהגים לכנות אותו קיסר הקסרים, למרות שמעולם לא זכה במשרה ציבורית ראויה כפי שרצה כל חייו. אין לנו מקורות רבים לגבי חייו של קונפוציוס האיש, ישנם עד היום חוקרים הסבורים שלא מדובר בדמות היטורית כי אם בשילוב של מספר טקסטים שיחסו לחכם מבית קונג (פרוש שמו בסנית), אם כי מרבית החוקרים שאכן מדובר בדמות היסטורית שחייה במאה השישית לפנה"ס, קונפוציוס היה בן למשפחת אצלוה ששאף לזכות בתפקיד מדיני כל שהוא, אולם לא זכה להצלחה כל שהיא, הוא כיהן תקופה קצרה כראש ממשלה של אחת המדינות שהרכיבו בתקופתו את סין, אולם לא הגיעה מעולם לגדולות, הוא עבר מפרונציה לפרובנציה בחפשו אחר עבודה כאיש ממשל בכיר, בדרכו אסף אחריו קבוצה של תלמידים, משהבין שלא יזכה להיות מנהיג, ייחד את חייו ללימוד אותם תלמידים, לאחר מותו אספו את קובץ מדבריו וכתבו ספר הקרוי האנלקטים של החכם קונג (lun yu). בהתאם לביוגרפיה האישית שלו, עוסקים האנקטים רבות בניהול חיי המדינה, למעשה רואה קונפוציוס בהנהגה תחליט חייו של האדם המוסרי (אציל או shi ren), קונפוציוס הגדיר חמש מערכות יחסים (אב לבן, בעל לאישתו, אח בכור לאחיו הצעירים, חבר לחבר ומעל לכולם שליט למונהגים), מערכות יחסים אלו הם שלבים בחייו של אדם, האדם מגיע לשלמות רק כאשר הוא מגיע לשלב העליון (שלב ההנהגה), הוא מציב דרכים ברורות לאופן הההנהגה הזו, שלבים אלו מפורטים בספר המיוחס לקונפוציוס: תורת הגדול (da xue) אך למעשה נכתב כמה מאות שנים אחרי מותו. קונפוציוס גם מציב מספר עקרונות חשובים לחיי היחיד והחברה, הוא קובע עקרונות מוסריים, מגדיש את חשיבות הלימוד (והשינון) במיוחד עבור מי שהוא בעמדת הנהגה ומעמיד עקרון אחד מעל כולם, עקרון האנושיות (ren), אנושיות עבור קונפוציוס היא הערך הנעלה של רחמים, יושר ולמדנות, כל אלו מרכיבים את אותו אציל (shi ren) שראוי להיות מנהיג. קונפוציוס חיי כאמור במאה השישית לפנה"ס, תקופה זו הייתה אחרי התמוטטותה של השושלת המיתולוגית הסינית האחרונה (שושלת ה zhou), תקופה בה סין הייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים שנמשכה קרוב ל 1000 ונסתיימה רק עלייתה לשלטון של שושלת צ'ין (qin), במהלך אותן שנים סעורות צברה תורתו של קונפוציוס פופלריות בקרב האצולה, ומשכילים רבים החלו ללכת בדרכו של קונפוציוס והוסיפו משלהם על תורתו, החשוב באותם משכילים היה מנג זה (meng zi) שקיבל את השם המערבי מנציוס. שושלת qin שאיחדה את סין לראשונה אחרי 1000 התבססה על אידיאולוגיה פילוסופית שהושפעה מהקונפוציוניזם אך הייתה אכזרית ובוטה ממנה בהרבה: תורת החוק או fa jia, בעוד קונפוציוס דיבר על כבוד לחוק ולשליט, ה fa jia דיברה על נאמנות עיוורת, גם על חשבון הלמדנות שהייתה כה חשובה לקונפוציוס, כחלק מהמלחמה בעליתה הישנה של סין, הורה קיסר הצ'ין להשמיד את כל ספרי הקלאסיקה והפילוסופיה הגדולים (כך אבדו לנו ספר ההיסטוריה הגדול, ספר השירה, ספר המוסיקה וספר הטקסים, שהיו כה חשובים בתורתו של קונפוציוס), מה ששרד את ההשמדה היו ספריהם של קונפוציוס ומנציוס, לצד שני ספרים דאואיסטים חשובים (הלאו דזה הקרוי גם דאו דה ג'ינג והצ'ואנג דזה), כך הפכה תורתו של קונפוציוס למייצגת היחדה של סין הקלאסית העתיקה. את שושלת צ'ין החליפה שושלת han הגדולה ששלטה במשך 400 שנה בסין והנחילה במשך מאות שנים אחריה את תורתו של קונפוציוס, תורה זו קיבלה ביטוי בכל אספקט של חיי השלטון הסינים, החל משיטת הבחינות המפורסמת שהייתה תוצאה של עקרון הלמדנות אותו הנחיל קונפוציוס (אגב כחלק מאותן בחינות, שהיו בחינות קבלה לשרות הציבורי בסין הקיסרית, היה צריך כל מועמד לתפקיד פקידותי לכתוב שיר, רמז לחשיבות שראה קונפוציוס בשירה), דרך האמונה ב"צו השמיים" (tian ming), אותו מנדט שמענקים "השמיים" לאדם או שושלת, לשלוט בבני האדם, במשך מאות שנים היו מלומדים קונפוציאניים אלו שאמרו לשליט שהוא נוהג בחוסר מוסריות והוא עלול לאבד את "המנדט", לשלוט, הם גם היו הראשונים להגיד שהמנדט אבד, לשושלת אחת ועבר לשושלת שניה. אותן דרכי שלטון קונפוציאניים שאימצה שושלת החאן שרדו בסין עד סוף המאה ה 18, כך הפכה סין למדינה שמקדשת את הלימוד, אוניברסיטאות רבות פרחו במדינה, הרבה לפני שמישהו במזרח התיכון או אירופה חשב על כך, השירה זכתה למעמד על, וצו השמיים המוסרי היה האור לפיו אמור היה השלטון לשלוט (כמובן שמדובר במוסר מאוד מסויים, ולא למה שאנו הינו מגדירים כמוסר), גם כאשר נכבשה סין בידיי זרים (מונגולים במאה ה11 ומצ'יאים במאה ה 17, נאלצו הכובשים לאמץ לעצם את הקונפוציאניזם ותפישת השלטון הקונפוציאנית בכדי לשלוט על המדינה, למעשה, הסינים היו מוכנים לקבל על עצמם כיבוש זר בתנאי שהכובש עבר סיניפקציה, והיה מוכן לקבל את הערכים הקונפוציאנים. לסיום, אני חייב להדגיש שבעיני, הקונפוציוניזם אינו דת, אלא תפישת עולם, קונפוציוס עצמו סרב בכל תוקף לדבר על דברים שמעל או מתחת לעולם הזה, אולם מאחר ואנחנו לא בפורום תאולוגיה אתעלם מכך ורק אומר שיש רבים המגדירים את הקונפוציאניזם כדת. מקורות: מקורות ראשוניים: "המאמרות" מפי קונפוציוס, תרגום לעברית, פרופ' יואב אריאל. "תורת הגדול", מסינית פרופ' אנדרו פלאקס. the book of Mencius תרגום לאנגלית D.C. Lao מקורות משניים: Classicism, politics, and kinship : the Chang-chou school of new text Confucianism in late imperial China / Benjamin A. Elman A short history of Confucian philosophy / Liu Wu-Chi Introduction to Chinese history : from ancient times to 1912 / Bodo Wiethoff סין עד 1850, צ'ארלס האקר, תרגם ארי אבנרי (פחות מומלץ מהספרים באנגלית)
