טוב תקשיבו

[האוקינוס השקט]

טוב תקשיבו

השעה עכשיו היא 2:10 בלילה משעמם לי רצח ורגע לפני שהחלטתי לנקוט בצעדים הבסיסים בעת שיעמום (צפייה בפרקי תיקים באפלה) החלטתי לבקר בפורום ולהתוודות בפניכם אז תבטיחו לא לצחוק..... אבל לפני 10 שנים או אולי 9 בהיותי ילדה קטנה ופעוטה הצופה בסדרה מפחידה בשם תיקים באפלה (הייתי מכורה מהפרק הראשון זה מסביר קצת את השריטה בראש) סקאלי נחטפה זה הכניס אותי לטראומה באותם ימים אפלים לא דיברו על התוכנית ומי יודע מה היו עושים לסקאלי אז עכשיו מגיעים לוידוי כשהיה הפרק " נשימה אחת" בו סקאלי מוחזרת וכו' נו כולכם יודעים אני פשוט בכיתי במשך שעה כולל פרסומות הלחיים שלי לא היו יבשות לשניה אז עכשיו כשאתם מגחגחים עליי תזכרו שהייתי בת 12 טוב?

וזהו סתם שיעמם לי אז באתי להתוודות....

 

[DarlingAdam]

לא צוחקים בכלל...

כשמתמכרים לסדרה ונקשרים רגשית לדמויות, הבעיות שלהן משפיעות עלייך. את לא היחידה

 

[1Shir]

את רוצה להגיד לי שבכית בגלל שהיית

בת 12? אם זה היה עכשו (השידור הראשון אני מתכוונת) לא היית בוכה?! אני בוכה המון מסדרות, סרטים, ספרים...

 

[האוקינוס השקט]

אממ לא יודעת זאת שאלה קשה

לא היה מאז פרק שבאמת ריגש אותי כמו הפרק ההוא זה היה פרק באמת חזק ומאוד שונה מהפרקים שהיו עד אז הם פתאום הביאו פרק רגשני וקשה וזה היה חדש אבל אני מניחה שאם הסדרה הייתה מתחילה כשהייתי יותר מבוגרת ספק אם הייתי בוכה אולי לחלוחית בעין לא יותר.... (בפרק ויליאם כמעט התחילה לחלוחית ) בסופו של דבר הגיל כנראה כן השפיע..

 

[אנדריאל]

אני בכיתי רק פעם אחת-הייתי בערך

בת 10, וחיכיתי כל השבוע לפרק המיוחל ,ופתאום הייתה הפסקת חשמל

...חשבתי שזה סוף העולם

ואחרי איזה רבע שעה טיפלו בבעיה וראיתי שלא פיספסתי הרבה והתחלתי לבכות מרוב ההתרגשות

שלא אפספס פרק

. אבל מה שכן-שהפרקים הפחידו אותי בטירוף

, ופחדתי לישון אחרי זה

, אבל בכל זאת אהבתי לראות. בטח עכשיו הייתי יושנת טוב עם חלומות רטובים על דוויד דוכובני.