טוב... סופסוף

emmily plays

New member
טוב... סופסוף

אחרי נדנודים חוזרים ונשנים של yet another of my prog loving mates רכשתי את in the court of the crimson king/ אמ... אני חייבת לומר שג'נסיס עשו לי את זה הרבה יותר.. אבל אכן אלבום משגע. i talk to the wind מלנכולי ומרגש, 21 century scizoid man הזכיר לי משום מה את ג'ון לנון (כבר טוב..) ושאר החלקים הזכירו לי שילוב בין ג'נסיס , ג'ת'רו טאל ופינק פלויד.... (אולי כי זה מה שאני מכירה בינתיים בפרוג... אבל then again maybe not) . שיר הנושא אופראי ומדהים... ואפילו הקטע האינסטרומנטאלי שאחרי moonchild מצא חן בעיני מאוד למרות ש "הוזהרתי" מפניו בהיותו פרוגי מאוד ולא לכל אוזן... but oh well אני גם התאהבתי במקום ב passion play שנאמר לי שרק פרוגרים מכוריחם אוהבים אותו ממש. כנראה היתי פרוגרית ובכלל לא ידעתי שאני כזו..כמאמר השיר. אגב.. מה הקטע עם זה שכל שיר יש לו גם including של איזה שיר אחר? האם במקור השירים היו מחולקים ל"פרקים" או משהו כמו baker street muse או לחילופין atom heart mother? סתם תהיתי... יש תשובות?
 
אם אני זוכר נכון...

הקטע של ה"including" קשור לתשלומי תמלוגים או משהו בנאלי בסגנון... מצטער להרוס
 

yehuda kotton

New member
חוזים

לפי מה שאני מבין, לפי חוזי התקליטים הסטנדרטיים של אותם ימים להקות היו חייבות לספק לפחות 12 שירים באלבום (בד"כ 6 בגל צד) כדי לקבל תמלוגים מלאים. קרימזון עקפו את זה ע"י מתן שמות לחלקים מהשירים (כאילו הם שירים בפני עצמם) כדי להגיע לכמות הנדרשת.
 
וואלה

מוזר. בכל זאת זה נותן איזושהי תחושה של קונספט מוזר לאלבום... מגניב. אפשר לגנוב את הרעיון הזה ולא לתת להם שום קרדיט.
 
למעלה