הנס הפרטי שלי
New member
טוב. נמאס לי.
נמאס לי כל סופ"ש שני להיות בלעדיה. לא יכולה יותר. איזה נוראי זה נשמע. בטח אני נשמעת אגואיסטית בטירוף. אבל זה מה שאני מרגישה.והרי צריך לדבר על מה שמרגישים, לא...? 'היא שייכת לו לא פחות ממה שהיא שייכת לך'... כן כן אני יודעת את זה. 'תשחררי.. תורידי מהלחץ...' כמה פעמים שמעתי את זה. אז שחררתי. 'תני לה להנות, זה אבא שלה וטוב לה איתו'... בסדר אני יודעת את זה, ושרק יהיה לה כיף כל הזמן, אמן. אבל הנה שבת... לא צריכות לרוץ לשום מקום, אין סידורים, לא ממהרת... לא מאחרת... יש לי את כל הזמן הפנוי שבעולם להיות איתה עכשיו, אין צעקות אין את הריבים של הבוקר... אין 'נו קומי כבר נאחר לגן ואני אאחר לעבודה...!!!' ובמקום להיות איתה עכשיו אני יושבת ומחפשת מה לעשות כדי שהזמן יעבור ויגיע כבר שמונה וחצי בערב ואקבל את הנסיכה שלי בחזרה... טוב, זה לא ממש שאין לי מה לעשות.. יש ניקיונות, יש ערימות של כביסות... יש ערימות של נייר לתיוק וסידור... חשבונות ששילמתי במשך חצי שנה נערמו על השולחן וחייבת להכניס כבר לקלסר שלהם... לעשות גיבוי לתמונות במחשב ולשלוח לפיתוח... טוב טוב לא חסר. אבל אני רוצה ומעדיפה להיות איתה עכשיו! איזה שמש יש בחוץ! איזה יום מבוזבז... נו בטח תאמרו לכי לשתות קפה עם חברה שלך... לא רוצה. לא בא לי. יצאנו אתמול אחרי כמה זמן שלא יצאנו ומצאנו את עצמנו באיזה דאנס בר רועש ומלא עשן סיגריות מנסות לפלס את דרכנו בין המוני בני 25+- מתחככים ומזיעים.... מבינות שזה כבר ממש אבל ממש לא בשבילנו... אמנם תפסנו ראש יחסית טוב אבל די, לא מתאים... זה היה נחמד לעד לפני 5,6 שנים.... עכשיו אנחנו במקום אחר... וחוץ מזה שאר החברות שלי נמצאות עם הבני זוג / הילדים / המשפחות... אוף. לא מקובל עליי הסידור הזה... חחח איזה מפונקת אני נשמעת... וזה לא משהו חדש זה כבר כמעט שלוש שנים ככה, אבל קשה כל פעם מחדש... מעניין אם יש עוד אמהות ואבות כמוני, שחיים מסופ"ש עם הילדים לזה שאחריו... וואו והנה שיר ב99 אף.אם שמה זה מתאים לעכשיו!!! תודה רבה יהודית! רק את זה הייתי צריכה לשמוע עכשיו "לא טוב היות האדם לבדו..." תודה לך באמת...
נמאס לי כל סופ"ש שני להיות בלעדיה. לא יכולה יותר. איזה נוראי זה נשמע. בטח אני נשמעת אגואיסטית בטירוף. אבל זה מה שאני מרגישה.והרי צריך לדבר על מה שמרגישים, לא...? 'היא שייכת לו לא פחות ממה שהיא שייכת לך'... כן כן אני יודעת את זה. 'תשחררי.. תורידי מהלחץ...' כמה פעמים שמעתי את זה. אז שחררתי. 'תני לה להנות, זה אבא שלה וטוב לה איתו'... בסדר אני יודעת את זה, ושרק יהיה לה כיף כל הזמן, אמן. אבל הנה שבת... לא צריכות לרוץ לשום מקום, אין סידורים, לא ממהרת... לא מאחרת... יש לי את כל הזמן הפנוי שבעולם להיות איתה עכשיו, אין צעקות אין את הריבים של הבוקר... אין 'נו קומי כבר נאחר לגן ואני אאחר לעבודה...!!!' ובמקום להיות איתה עכשיו אני יושבת ומחפשת מה לעשות כדי שהזמן יעבור ויגיע כבר שמונה וחצי בערב ואקבל את הנסיכה שלי בחזרה... טוב, זה לא ממש שאין לי מה לעשות.. יש ניקיונות, יש ערימות של כביסות... יש ערימות של נייר לתיוק וסידור... חשבונות ששילמתי במשך חצי שנה נערמו על השולחן וחייבת להכניס כבר לקלסר שלהם... לעשות גיבוי לתמונות במחשב ולשלוח לפיתוח... טוב טוב לא חסר. אבל אני רוצה ומעדיפה להיות איתה עכשיו! איזה שמש יש בחוץ! איזה יום מבוזבז... נו בטח תאמרו לכי לשתות קפה עם חברה שלך... לא רוצה. לא בא לי. יצאנו אתמול אחרי כמה זמן שלא יצאנו ומצאנו את עצמנו באיזה דאנס בר רועש ומלא עשן סיגריות מנסות לפלס את דרכנו בין המוני בני 25+- מתחככים ומזיעים.... מבינות שזה כבר ממש אבל ממש לא בשבילנו... אמנם תפסנו ראש יחסית טוב אבל די, לא מתאים... זה היה נחמד לעד לפני 5,6 שנים.... עכשיו אנחנו במקום אחר... וחוץ מזה שאר החברות שלי נמצאות עם הבני זוג / הילדים / המשפחות... אוף. לא מקובל עליי הסידור הזה... חחח איזה מפונקת אני נשמעת... וזה לא משהו חדש זה כבר כמעט שלוש שנים ככה, אבל קשה כל פעם מחדש... מעניין אם יש עוד אמהות ואבות כמוני, שחיים מסופ"ש עם הילדים לזה שאחריו... וואו והנה שיר ב99 אף.אם שמה זה מתאים לעכשיו!!! תודה רבה יהודית! רק את זה הייתי צריכה לשמוע עכשיו "לא טוב היות האדם לבדו..." תודה לך באמת...