מיקה יקרה ../images/Emo24.gif
אצלי לא תקבלי רחמים מצטערת ... אומנם לא בחרנו להיות שחקנים בסרט הזה של החיים ,ולא הכל בחיים ניתן לבחור את לא מסכנה !!!! אני לא מסכנה!!! וכל אחד אחר כן שמתמודד עם מוות של בין הזוג לא מסכן!!! אומנם לא בחרנו להיות שחקנים בסרט הזה של החיים ,ולא הכל בחיים ניתן לבחור יש לנו את היכולת לקום ולדאוג לעצמינו,לצמוח ולהעשיר את חיינו, אז אנחנו לא מסכנים .. והמלאכים שלא איתנו ,כואב על חסרונם,על ההפסד שלהם ,אבל זה נתון ואין מה לעשות רק לחייך לעולם וליצור חיים יפים ... שיעור נהדר לחיים קבלתי מילדתי . ילדה שהגיעה אלי בת 3 ,אחרי מסכת עינויים .. נטישה הכאה וגדילה ביהח ..עם נכות קשה .. אבל לא ויתרה לעצמה ...אמרו שתזדקק לכסא גלגלים ..אמרו שבגלל גודל רגליה לא תוכל ללכת ..שאקח אותה בעגלה והיא פספוסית בת שלוש אמרה אני גדולה לא רוצה עגלה... והיא לא ויתרה נלחמה לצאת לטיולים כמו כולם צעדה למרות הקושי והכאבים ..השתתפה בכל טיול בתנועת נוער .. ספגה הערות מילדים על קומתה רגליה על כך שהוריה הביולגים זרקו אותה .. אבל תמיד חיכה ..ותמיד אמרה אני יכולה לדאוג לעצמי ...כשהיתה בת 9 עברה סדרת ניתוחים קשה .. ד"ר לנדאו, המלאך מביהח הדסה, בא להוציא לה תפרים ,בסבלנות אין קץ ,ישב איתה ובכל סיכה שכנע אותה שישתדל לא להכאיב ואכן הודתה שלא כואב אבל בכל סיכה היה צריך לשכנע אותה שתתן לו להוציא ..באמצע הוא עצר ושאל אותה ..את לא סומכת עלי ? והיא אמרה" לא סומכת עליך" ..ואז שאל על אמא טלי את סומכת על אבא? והיא ענתה לא!!! אז על מי את סומכת? והיא ענתה תשובה שהעלתה על פנינו חיוך מריר .."רק על עצמי"...בת תשע!!!! זהו מיקה יש לך את עצמך ..עם יכולות לראות להרגיש לעשות ולצמוח ...אל תוותרי לעצמך ותשקעי לרחמים ..תשתדלי להקיף עצמך בעשיה ...שלא תתן לך זמן לשקוע .. התמודדי את יכולה ... וצאי מהמסכנות ...הצטרפי לסדנא ועבדי את האבל, הפרדי ממנו וכך תנח נפשך וינוח הוא על משכבו ... מציעה לך לעשות משהו שמסטיקנית הציעה לי ועזר ..רשמי את כל תחושותייך כעסייך ,רגשות האשם ,הכאב במכתב ..לכי לים קראי את המכתב שחררי אותו מתוכך ושרפי את המכתב
את תלכי בשדה עפרה חזה מילים: לאה גולדברג לחן: חיים ברקני האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם. ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספספת או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם. או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת על כתפיך, חזך, צווארך וראשך רענן. ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן. ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב. ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב.
את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם. וביושר לבב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים, כאחד האדם.