טוב לה בגן?!
שלום לכולכן. אני אמא של שולמית שתהיה עוד חודשיים בת 5. שולמית נשארה לשנה נוספת בגן טרום-חובה, אחרי שבשנה שעברה היתה הצעירה ביותר בגן טרום חובה אחר (היא צעירה מהתאריך הקובע את ה"גבול" בעשרה ימים). הרבה חברות מהגן הקודם נמצאות השנה בגן חובה הנמצא בכתה הסמוכה לכתת הגן של שולמית השנה. ההחלטה להשאיר אותה שנה היתה מלווה בלבטים רבים, כיון שהיא ילדה מפותחת ומוכשרת מבחינות רבות, והוכרעה לאחר התייעצויות עם כל אנשי המקצוע המקיפים את שולמית ומכירים אותה אישית. הסיבה המרכזית לכך שהחלטנו להשאיר אותה שנה היא כדי לאפשר לה להיות שנה נוספת בסביבה פחות לוחצת, ומאחר וכולם התרשמו שההתפתחות הרגשית שלה מתאימה לגילה (היו לה הרבה התפרצויות בכי) והסיקו מכך שאין סיכוי שתיכנס בשנה"ל הבאה לכיתה א'. "היא תשאר עוד שנה ותהיה המלכה של הגן". זו לא היתה החלטה קלה אבל כיום אני מאוד שלמה איתה - אני מרגישה ששולמית מתנהגת היום בצורה יותר בוגרת, ותולה את זה בכך שקנתה לה מעמד של מבוגרת. זה לא נדיר לשמוע ממנה משפט שמתחיל ב"אני גדולה, אז..." - אני עוזרת לך... אני יודעת... אני יכולה...
שולמית הולכת בשמחה לגן ומשתלבת היטב בפעילויותיו. הגננות מלאות התפעלות ממנה ומהיכולות שלה. ביום חמישי האחרון הגננת אמרה לי שהיא לא מבינה למה השארתי אותה שנה, לפי ההכרות שלהן. "זה כמובן רק טוב לה שהיא תוכל להיות עוד שנה בגן, ואנחנו יוצאים נשכרים מההחלטה שלכם". הוחמאתי אבל הסברתי למה אני חושבת שזה טוב שהיא נשארה. הבעיה היא שגם שולמית לא מבינה למה היא נשארה ומדי פעם שואלת: "אמא, למה לא הלכתי לגן חובה. זה לא נעים לי שכל הילדות שהיו איתי בגן הקודם עכשיו בגן חובה ורק אני לא". הסברתי לה שהיא בגיל שמתאים לטרום חובה, ולכן היא בטרום חובה (ובעלי אמר: תארי לך איך היא היתה מרגישה אם היתה נשארת שנה נוספת בחובה וכולן היו עולות לא'). ההסבר כנראה לא מספק, כי היא שוב ושוב שואלת. ואמירה נוספת: "אני לא אוהבת את הגן הזה. משעמם לי בגן". אבל, מה שהכי מדאיג אותי הוא שבכל פעם שאני באה לאסוף אותה מהגן, אני רואה שהיא משחקת לבד. וכשאני שואלת עם מי שיחקה בגן, היא אף פעם לא מוכנה להגיד. אז נכון שהיא ילדה שאוהבת להתלונן, ובכ"ז... אני קצת מודאגת. כמו שאמרתי, התחושה היא שטוב לה בגן, אבל זה לא מה שהיא אומרת. לא נראה לי טוב ומציאותי להעביר אותה גן עכשיו. מה אתן חושבות על כל הענין?
שלום לכולכן. אני אמא של שולמית שתהיה עוד חודשיים בת 5. שולמית נשארה לשנה נוספת בגן טרום-חובה, אחרי שבשנה שעברה היתה הצעירה ביותר בגן טרום חובה אחר (היא צעירה מהתאריך הקובע את ה"גבול" בעשרה ימים). הרבה חברות מהגן הקודם נמצאות השנה בגן חובה הנמצא בכתה הסמוכה לכתת הגן של שולמית השנה. ההחלטה להשאיר אותה שנה היתה מלווה בלבטים רבים, כיון שהיא ילדה מפותחת ומוכשרת מבחינות רבות, והוכרעה לאחר התייעצויות עם כל אנשי המקצוע המקיפים את שולמית ומכירים אותה אישית. הסיבה המרכזית לכך שהחלטנו להשאיר אותה שנה היא כדי לאפשר לה להיות שנה נוספת בסביבה פחות לוחצת, ומאחר וכולם התרשמו שההתפתחות הרגשית שלה מתאימה לגילה (היו לה הרבה התפרצויות בכי) והסיקו מכך שאין סיכוי שתיכנס בשנה"ל הבאה לכיתה א'. "היא תשאר עוד שנה ותהיה המלכה של הגן". זו לא היתה החלטה קלה אבל כיום אני מאוד שלמה איתה - אני מרגישה ששולמית מתנהגת היום בצורה יותר בוגרת, ותולה את זה בכך שקנתה לה מעמד של מבוגרת. זה לא נדיר לשמוע ממנה משפט שמתחיל ב"אני גדולה, אז..." - אני עוזרת לך... אני יודעת... אני יכולה...
