טוב, יש לי שאלה:

nightroll

New member
טוב, יש לי שאלה:

כמה מכם, כשהיו חרדיים עדיין, היו מעירים לדתיים לאומיים על ההתנהגות שלהם? והאם ההערה נבעה מהסדק באמונה שלכם ומהרצון להתחזק דרך מישהו אחר (כי אם תשכנעו אותו אז אולי תשתכנעו בעצמכם)? יש מישהי ביישוב שמדי פעם ניגשה אלי ברחוב והתחילה להטיף לי על זה שאני חושבת כובע בלי להכניס לתוכו את כל השיערות, רחמנא לצלן. פעם אחרונה שהיא ניגשה אלי אמרתי "מותק, פנית אלי כבר כמה פעמים. אני לא רוצה לשמוע אותך. אם את צריכה שאני אכה אותך כדי שתהיי פטורה מ"הוכח תוכיח" אני אשמח". מאז היא לא מציקה לי, אבל אני תוהה אם בעצם מה שהיא באמת רצתה זה שאני אשכנע אותה שהיא טועה.
 
אני לא נהגתי להעיר לאף אחד

ואולי כך גיבשתי את הרעיון שאף אחד לא צריך להתערב בעניינים שלי.
 
שאלה טובה!

כי אם תשכנעו אותו אז אולי תשתכנעו בעצמכם אהבתי אני חושבת שהיא רצתה לדבר איתך, את בטח נראת לה אישה מעניינת, והיא חשבה (בטעות) שזאת תהיה הדרך. אנשים נוטים לטעות ולחשוב שהאמת שלהם מעניינת מישהו אחר... >ספל חמאה לא מעניינת אנשים באמת שלה (אבל משתפת בכל זאת...)<
 
מוכר מאד

למשך תקופה מסוימת דאגתי לשכנע הרבה אנשים בעד החרדים למרות שבתוך תוכי כעסתי עליהם ולא האמנתי בשום דבר שהם מייצגים. אז למה? עם השכנוע ניסיתי לשכנע גם את עצמי. והיה גם אלמנט של חשיבה כוללנית ולא פרטית. חשבתי שמה שאמרו לי לחשוב זה מה שצריך לחשוב, עד שבא הסוויץ שאמר לי: את, תתחילי לחשוב משהו מעצמך. <לוהימית לא בקטע של מכות>
 
למעלה