טוב, טבילת האש שלי
בהתאם למצוותה של מנהלת הפורום, אספר על הספר המועדף שלי בימי חיי ואציין גם למה (אין לי מושג למה, אבל אני אחשוב כבר על משהו). ראשית אציין ואומר , שאני לא חסיד גדול של ז'אנר המדע בדיוני. ופה יש להבחין בין מד"ב לפנטזיה. כלומר אני אוהב את סגנון הטרולים\הוביטים\אלפים וכו', אבל ברגע שנכנסות לתמונה כל מיני חלליות, וטכנולוגיות עתידניות למינהן, זה פשוט לא מענין אותי. על רקע כל זה, אני חושב שאחד הספרים הטובים שקראתי הוא חולית. אני סותר את עצמי? נכון!!! פשוט בימי נעורי המליצו לי לקרוא את חולית, ודחיתי את הרעיון בשאט נפש. לאחר ניג'וסים לרוב, הסכמתי לעיין בו, והתחלתי לקרוא את העמודים הראשונים. הפעם הבאה שהנחתי אותו מהיד היתה בעמוד 200 בערך. אני מוצא את הספר הזה מרתק בגלל שתי סיבות: הראשונה היא האופן מעורר ההתפעלות בו הרברט יצר עולם חדש , תרבויות שלמות, לפרטי פרטים (וגם מצאתי את הרעיון של מילון המונחים תורם להתפעלות הזו). מהבחינה הזו, הייתי אומר שהרברט ניחן בכשרון טולקינאי (וחובבי טולקין, לא להתעצבן! היי.. להוריד את הגרזן מיד!) הסיבה השניה היא השילוב המרתק בין ישן לחדש: בצד האוירה הטכנולוגית במהלך הספר, מתואר סיפורם של הדררים , שמעביר אותנו מיד לעולם המזכיר עולם בדואי, בעל מסורות שבטיות עתיקות וקוד תרבותי נוקשה. משהו בשילוב הזה יצר חווית קריאה מרשימה. למישהו יש הערות? ל-Rivendell - דיוני אריך קסטנר ודיון "ספרים מזיקים בהיסטוריה" יגיעו בהמשך. צריך לשמור גם לימים אחרים. יאיר
בהתאם למצוותה של מנהלת הפורום, אספר על הספר המועדף שלי בימי חיי ואציין גם למה (אין לי מושג למה, אבל אני אחשוב כבר על משהו). ראשית אציין ואומר , שאני לא חסיד גדול של ז'אנר המדע בדיוני. ופה יש להבחין בין מד"ב לפנטזיה. כלומר אני אוהב את סגנון הטרולים\הוביטים\אלפים וכו', אבל ברגע שנכנסות לתמונה כל מיני חלליות, וטכנולוגיות עתידניות למינהן, זה פשוט לא מענין אותי. על רקע כל זה, אני חושב שאחד הספרים הטובים שקראתי הוא חולית. אני סותר את עצמי? נכון!!! פשוט בימי נעורי המליצו לי לקרוא את חולית, ודחיתי את הרעיון בשאט נפש. לאחר ניג'וסים לרוב, הסכמתי לעיין בו, והתחלתי לקרוא את העמודים הראשונים. הפעם הבאה שהנחתי אותו מהיד היתה בעמוד 200 בערך. אני מוצא את הספר הזה מרתק בגלל שתי סיבות: הראשונה היא האופן מעורר ההתפעלות בו הרברט יצר עולם חדש , תרבויות שלמות, לפרטי פרטים (וגם מצאתי את הרעיון של מילון המונחים תורם להתפעלות הזו). מהבחינה הזו, הייתי אומר שהרברט ניחן בכשרון טולקינאי (וחובבי טולקין, לא להתעצבן! היי.. להוריד את הגרזן מיד!) הסיבה השניה היא השילוב המרתק בין ישן לחדש: בצד האוירה הטכנולוגית במהלך הספר, מתואר סיפורם של הדררים , שמעביר אותנו מיד לעולם המזכיר עולם בדואי, בעל מסורות שבטיות עתיקות וקוד תרבותי נוקשה. משהו בשילוב הזה יצר חווית קריאה מרשימה. למישהו יש הערות? ל-Rivendell - דיוני אריך קסטנר ודיון "ספרים מזיקים בהיסטוריה" יגיעו בהמשך. צריך לשמור גם לימים אחרים. יאיר
