טוב חברים,

[אודי בן יעקב]

ארז, נעמיה ו.. אחרים

הנה הכתב של אבי טולידאנו, מהעיתון של שבוע שעבר, ניתן לראות מגמה מסוימת באות ז', נ', ת, למשל שאולי מתחברת לנושא. איזה מגמה לדעתכם ניתן לזהות כאן: שטפית וחלקה שמאלה ? אולי שבורה שמאלה ? שקועה > משמאילה או להיפך ? בכל אופן מורגש שיש כאן משהו גם אם בשלב זה אנחנו לא יודעים בדיוק מהו. מצורף הכתב.

 

[sserez]

אודי, תודה. זו דוגמא טובה.

אני שוב מדגיש שאני חובב ולכן אני מתנצל מראש אם אני טועה. אינני יודע אם השקיעות גדולה מהמגמה השמאלית או להיפך, אך לבטח שתיהן חזקות בולטות. בנוסף לאותיות שציינת יש גם משיכה שמאלה באותיות 'ך' ב- "איך" ואף לעיתים בל' ב-"להחליט". מלבד הנ' הבולטת מטה, בולטת גם הת' והז' שגולשות לחלק התחתי. שתי האחרונות בנוסף ל-ק' אף נוגעות בשורה הבאה למרות הריווח המשמעותי. לפי איך שאני מבין את הניתוח של חנה (ותקנו אותי אם אני טועה), היא פירשה את המשיכות שמאלה (בנוסף לסימנים אחרים!) כרצון ליצירת קשר עם הזולת ולכן כתבה כי "הוא מקפיד על בהירות, שיתוף פעולה, הוא אנושי, חברותי ומסור". לגבי טענתה כי הוא מגן על הפרטיות, אני מנחש שהיא בין היתר הסתמכה על הריווח בין השורות ובין המילים וכנראה על סימנים אחרים שפיספסתי (כנראה שהטקסט שלה גדול יותר). אין לי עניין לחלוק עם חנה שכבודה במקומה מונח, אבל האם הריחוק בין השורות והמילים לא יכולים להתפרש כסימן השולל את החברותיות כביכול של הכותב (מעניין איזה סימן תומך לחברותיות נמצא בטקסט) ולכן יש אולי לפרש זאת כסימן אחר.. למה לא לפרש את המשיכות הבלתי שבירות והעגולות שמאלה כיחסים תקנים וטובים עם האם? או לחלופין כדחף, פעלתנות, עשיה או צפייה לעתיד.. כל האמור לעיל הן רק תהיות אישיות שלי ולא חס וחלילה ביקורת. מצד שני, זו דוגמא טובה, אך קצרה בגודלה ולכן אולי זה יקשה עליכם להשיב לי. תודה מראש ושבת שלום, ארז תודה מראש, ארז

 

[אודי בן יעקב]

ארז, אמרו לך שכייף לדבר אתך על כתב

יד? ראשית לא צריך להתנצל, לא אתה ולא מישהו אחר, סה"כ משוחחים ואפילו למתוח בקורת מותר. תוכל להסתכל על האותיות שציינת מהיבט של שיווי משקל, ראה למשל את המשקל והשקיעה בציר האנכי, ככל שזה יהיה כבד, שקוע ולחוץ יותר כך יקשה על הכותב לפנות ממגמה זו בקשת שמאלה. כמו אדם עם משקולות על הרגליים ( שמושכות למטה ) שמנסה לשחות ולהתקדם שמאלה. לכאורה, למראה הצורה הקשתית נראה כאילו הוא אכן מתקדם ושוחה בטבעיות ללא סייג אך אם תסתכל בתשומת לב תראה שהלחץ הוא די אחיד ואל שטפי, מאומץ משהו ומי שניזוק מכך זו המגמה שמאלה. על כן, מופיעה כאן מגמה מעוכבת שמאלה אך לא עד כדי כך שתופיע 'שבורה', או שהשבירה קיימת ובעוצמה אך בהיבטי חוץ היא מחופה.

 

[sserez]

תודה על המחמאה../images/Emo9.gif ובעיקר על

ההתיחסות. היה הרבה יותר כיף לקרוא את מה שכתבת! אני מניח שתופעה של שקיעות וחוסר שטף לצד קערות וחוסר השבירה היא תופעה בולטת כל כך כדי להיות סימן משמעותי (לצד סימנים אחרים). עוד דבר בולט בכתב הוא השינוי בגודל האותיות, שמתי לב למשהו מיוחד הנוגע לגודל האותיות וחשבתי שכדאי לציינו. לרוב, אם הוא מתחיל באות גדולה אז שאר המילה תמשיך באות גדולה: "אנו". ולהיפך אם הוא מתחיל באות קטנה הוא ימשיך באות קטנה כגון "היפה", "להחליט" ו"של" (אני כמובן מתייחס לאותיות האמצעיות או לבסיס המילה). אני מנחש שסימן כזה אולי מראה על נסיון לעקביות שאינו נמשך לאורך זמן. אם אסחף קצת אולי זה מעיד השפעה רבה שיש לנקודת הפתיחה בכל הנוגע להמשך צעדיו. כלומר יקשה עליו להמשיך או לנסות לשנות מהלכם של דברים שהחלו ברגל שמאל. איך אתם מפרשים סימן שכזה?!?!

 

[אודי בן יעקב]

רגע, מה קפצת לתופעה חדשה, עכשיו

המידע החדש שהגענו אליו אולי תנסה לנסח מחדש את מה שכתבת בהקשרים אלה קודם לכן. למשל בהקשרי חברותיות? שתוף פעולה? הרמוניה? ריבים? טרוניות? חוסר נחמדות? אגב, מגמת השקיעה משולה לפיצוי כלשהו שהאיש מייחל להשיגו בציר התחתי. היות הדבר מודגש מלמד אותנו שזה יכול ליצור מוקד חיכוך והסתגלות ויתכן שהצד השני, שחווה את העכוב בהקשתה הקעורה, לא מקבל זאת בהבנה וחייכנות שכן הוא חווה זאת, למשל בהתייחסות לא טובה ? עד כאן בינתיים.

 

[sserez]

צודק, קפצתי, לא התכוונתי להרוס את

נושא השרשור...ובכל זאת, התופעה שציינתי מאוד מעניינת. בנוגע להקשרים שציינו קודם לכן אולי שינויי הגודל של המילה בדיוק מראה את האמביוולנטיות של הגישה שלו לזולת. לעיתים הוא מתלבלט בחברתם של אנשים (כתב גדול) ולעיתים הוא משתדל לשמור על פרופיל נמוך בהתאם לנסיבות בכדי לא לחשוף את עצמו יותר מידי למצבים פגיעים.

 

[גימי1]

הקטנת התחלה

זה אחד האלמנטים שהכי בולטים לי אצלו בכתב. בדוגמת הכתב הקצרה מהעיתון יש כמה הקטנות התחלה, לדעתי זה סימן לשיווק עצמי לא טוב. אדם שבא ומתחיל את עבודתו בשקט יחסי ואח"כ מראה מי הוא באמת. מצניע את מי הוא באמת ונותן לזמן ולעבודה להוכיח. בניתוח של חנה היא ציינה שתי תכונות בקביעה חד משמעית ואח"כ בפירוט שלהן היא סתרה אותן. לדעתי, הסתירה היא הנכונה ולא הקביעה הראשונית.

 

[sserez]

שלום גימי,

אני דווקא לא רואה זאת כהקטנת התחלה, אלא כמגמה ונסיון ל-"יישור קו". המ' הסופית גולשת כלפי מעלה באופן עקבי, כך גם הנ'. כאשר יש נ' באמצע מילה, עקב גלישתה, המשך המילה מיישרת עימה קו גובה...

 

[אודי בן יעקב]

הי ג'ימי ובוקר טוב

כדי להכריע האם הנ"ל מקטין את הפתיחה רצוי להסתכל במקומות אחרים, להשוות וכך לקבוע זאת. במדה ופלוני מקטין אותיות בציר האמצעי, כתופעה אופיינית, וגם בהתחלה, כנראה שאין להקטנת ההתחלה משמעות בהקשר זה ( של ההתחלה ). ולמרות זאת, העובדה שבמספר מקומות ההחלה אכן קטנה בהחלט עשויה לחזק את פרשנותך שהוא איננו עוסק, או לפחות איננו עוסק באופן עקבי ורצוף בשיווק עצמי, או שהשיווק העצמי שלו ספוראדי ולא אפקטיבי. אנא, פרט יותר ספציפית למה התכוונת, לאיזה קביעות חד משמעיות מהניתוח של חנה התכוונת ומהי הסתירה הנכונה יותר לדעתך.

 

[גימי1]

סתירות

1. היא כותבת: הוא משתדל לבחור בהיגיון על פני רגש - אולם לא תמיד בהצלחה, ולעיתים הרגש משתלט על ההיגיון. אם הוא משתדל לבחור על פי ההגיון ולא הולך לו ובנוסף על כך לעיתים קרובות הוא בוחר ברגש ולא בהיגיון...אז הוא נוטה לבחור את בחירותיו על סמך הרגש. 2. "...אנושי, חברותי ומסור. עם זאת הוא, הוא מקפיד על חומת ביטחון שמעבר לה הוא אינו נותן לזולת להתקרב ומגן בעזרתה על פרטיותו." לדעתי, האדם לא חברותי, הוא חשדן ולא נותן להתקרב אליו, מסכים. מגן על פרטיותו, מסכים. אבל לא חברותי. יתכן שצורת ההצגה בניתוח היא מעודנת וזו הסיבה, אבל לדעתי זו קביעה ולאחר מכן הסבר סותר.

 

[אודי בן יעקב]

גם אני חושב שהאותיות המוקטנות

כגון: ר ק' "רק" עוסקות ב איך להנמיך פרופיל, 'לא להיות' 'לא להיראות' - נניח להיות אנונימי בנסיבות שההיפך מכך עלול להביך ולהזיק. נגיד להזמין קלטת וידאו/חדר במלון וכד' תוך מאמץ למנוע תשומת לב ופוקוס, פרסום וסיקור שעלולים לפגוע. לרגע חשבתי שאנחנו דנים בטננבאום, כמובן שאין דמיון.

 

[sserez]

עוד דבר לגבי השקיעה,

השקיעה שלו כלפי מטה לעיתים כה גדולה עד שהאותיות מהשורה שלפני חודרות לשורה שאחרי. עם זאת, שימו לב שהכניסה היא "מתחשבת", הק' אמנם נכנסת לשורה שאחרי אך לא חותכת את האותיות אלא מפלסת דרך בינהן. כך גם לגבי הת' במקרים השונים והז' שנוגעת בל' בשורה שלפני. כלומר עם הנסיון לריסון, התחשבות ולמעצורים עדיין יש חיכוכים בלתי נמנעים..

 

[גימי1]

ה"מ" הסופית באופן עקבי

אך תמיד באותה מילה "עולם". בקשר לנון, תמיד המילה מסתיימת ב"נו" כלומר האות וו אחריה מייד. בקשר לאיזור התחתון, זה מה שמרמז על ייצריות כמעט חסרת מעצורים, ציינת זאת, מסכים. שמת לב שהמילים בסוף השורה צפופות יותר מאשר בתחילת השורה ? לדעתי הוא טיפוס של לילה, כלומר בבוקר (בהנחה שהוא ישן בלילה) קשה לו ל"התניע" הוא נהנה יותר בחלק השני של היום, אולי בגלל ההופעות בערב....?

 

[אודי בן יעקב]

אכן, רווח המלים נעשה צר יותר

מה יכולה לדעתך להיות המשמעות של התופעה ? הכתב עם קו עבה ובצקי יותר ( אולי ) בזוית כתיבה ישרה ואולי יש כאן נסיון להחיל את ההגיון והפרופורציות ביחס למרכיבי רגש ודמיון ? עכשוויות ואולי ילדותיות שנוטים להשתלט ולסחוף ? נניח האיש מרוגש ונפעם מדבר מה שהצית את דמיונו ואו טו טו עושה מעשה, אך הקול ההגיוני אומר לו, אל תעשה, זה לא הגיוני, לא ראוי, זה לא הזמן והמקום

 

[אודי בן יעקב]

ארז, יש גם דגמאות אחרות:

פתיחה גדולה והמשכה קטנה - "והשני" "איך" יש גובה משתנה - "האחד" אבל נכון שיש כאן תופעה מעניינת כגון במלה "היפה" שנכתבה בכתב גדול ללא סבה נראית לעין, ולעומתה המלה "היפה" שקדמה לה באותה שורה ונכתבה בכתב קטן יותר. הפרשנות שנתת לכך היא בהחלט מקורית ומעניינת - אינני יודע אם זה נכון אבל גם אין לי רעיון אחר. הגודל יכול לשקף סוג של תלות וציפיות בהקשרי פידבק, אהבה והערצת הקהל ככוח מעודד ומניע אותו להופיע? אולי בגלל שהדחף והאנרגיות הפנימיות כבר לא בעוצמה עוצמה והתלהבות, אולי עייפות? שחיקה?

 

[אודי בן יעקב]

איזו מקריות

נדמה לי שדוקא האות ז' ותופעותיה תורמת יותר מאותיות אחרות, בכתב זה, להכרת הזוגיות. אז לסיכום: ז' זו אות הזוגיות, תודו שאת זה גם קל לזכור, לא ?

 

[sserez]

היי אודי,

אני לא נוטה לקבל את הגישה הפשוטה יותר של הבדלי גובה משום שאני רואה פה איזשהי סכימה. הטקסט אולי קצת קצר מכדי לקבוע חד משמעית את הקונסיסטנטיות של גובה האותיות, אך עם זאת אני חושב שאני רואה איזשהי סכימה עקבית. אנמק בהרחבה: כל הקווים האנכיים מושכים כלפי מעלה, ניתן למצוא זאת כמעט תמיד באותיות: י', ו', נ' א' (ליתר דיוק הקו של הא') ואפילו הקו האנכי הזה מרים את המ' הסופית כלפי מעלה. לכן אמרתי שהתייחסתי לבסיס המילה/אות וכו' ולא החשבתי את הקווים האנכיים האלו למרות שבינם לבין עצמם גם הם שומרים על אחידות גובה (למשל "אנו", בתוכנו). אם תשים לב במילה "איך" רק הקו של הא' עולה למעלה בעוד שחצי העיגול שומר על גובה אחיד עם שאר האותיות במילה. זה קצת פחות ברור, אבל אפשר לראות זאת באופן במילה "האחד"... במילה והשני באמת אכן יש הבדלי גובה, אך אני חושב שזה חריג... שים לב במילה להחליט איך גובה בסיסי האותיות (אני מחשיב את בסיס הל' כלולאה התחתונה שלה, כך גם חצי העיגול הנמוך של הט') נשמר מלבד הי' שכאמור היא חריגה כאחת האותיות האנכיות ששואפות מעלה. בהתאם לאלה הסקתי כי יש פה נסיון לשמור על גובה אחיד, אך נסיון זה כאמור כושל לאורך זמן (כפי שהזכרת את "היפה" הראשון ו"היפה" השני שגודלם שונה). הכתב הוא לא דבר מדויק אצל אף אחד וכאמור צריך אולי עוד טקסט בכדי לקבוע זאת באופן חד משמעי.

 

[אודי בן יעקב]

בוקר טוב ושבת שלום

בוא נראה את מה שכתבת: "כל הקוים האנכיים מושכים כלפי מעלה" - יש לנו ו' שמושכת כלפי מעלה "והשני" "שלנו" "עצמנו" ויש לנו ו' שלא מושכות כך: "היכולת" "ולמה". במקרה זה האחרון זה עוד מודגש יותר כל גם במלה "והשני" ( המושכת ) וגם במלה "ולמה" ( שלא מושכת ) ה ו' ממוקמת בפתיחת המלה. כפי שציינת אין לנו מספיק 'בשר' אבל בכל זאת, אם תעקוב במה שלפנינו, כולל האנך של האות ח' ש 'לא מושך' כלפי מעלה, ניתן לדעתי להיווכח ש 'בגדול' מיקום נקודת הפתיחת בפתיחות האנכיות מתפצל לשתי רמות פתיחה שיש פער ביניהן. זה יכול לשקף למשל מאמץ לנהוג על פי רום עקרונות כלשהו שהוא מין מוטו כזה ו א' ב' מנחה, כך חונך וזו רמת הדרישה הפנימית שלו מעצמו וכד', ולעומת זאת במציאות ובעולם שרומס זאת גם 'אתה' עצמך לא יכול להיות 'הצדיק היחיד', הפרייר היחיד, ואז גם הוא מנמיך את רף הדרישה העצמית ומרשה לעצמו ( להתעלם ? ) במקרה המסוים מהעקרונות, ( למשל: את התקבול הזה 'לא לרשום' תחת לגיטימציה עצמית אפשרית: רק אני אהיה כאן פרייר במדינה הזו ? ) במקרה כזה האיש יכול להיקלע לדילמה, לבטים ואף מצוקת אשמה כל אימת שהוא מתיר לאחת הרמות להיות על העליונה. במקרה האחד הוא מרגיש 'לא הגון' ומתייסר על כך, ובמקרה השני הוא מרגיש פרייר וטפש וגם כן מתייסר על כך. לא בדקתי את הכתב לעומק ולכן הדגמא שהבאתי היא רק להמחשה של משמעותו של פער כזה.

 

[sserez]

צודק

לעיתים הוא באמת מגביל את גובה האות לגובה שאר האותית במילה אפילו אם היא אנכית. אולי זה יכול להראות על העצרות שאיפותיו/כוונותיו והתמתנות לקריטריונים שמכתיבה הסביבה.

 

[אודי בן יעקב]

עוד קצת

במלים "האחד" "והשני" "ועצמנו" "העולם" קיים בפועל חוסר אחידות בקו הבסיס של המלה, שמוגדר כבסיס מלה "משונן" אם אינני טועה. תופעה שיכולה להצביע על אי שקט פנימי, עצבנות, רגישות יתר, עוקצנות וקטנוניות. התנודות משולות למאמץ למתן את ביטוים הלא 'נחמד' של אלה אך עדין, יש לפעמים יותר מדי דברים קטנים שגורמים לו להגבה מעט ממורמרת? אירונית? והיות שזה מתחבר לרגישות יתר זה יכול 'לצאת' באופן רגעי פתאומי ולא בהכרח טאקט והגיוני. רווחי המלה שלעתים משוסעים משתלבים עם שמירה על אחידות הבסיס במקומות אחרים, כלומר, השמירה על אחידות הבסיס, שמשמעותה צמצום ככל שמשגת ידו בתופעות שצוינו קודם - חייבת את ההפוגה ברווח, לקיחת הנשימה וההבלגה - מה שמודגם גם במאמץ להשליט הגיון על ההרגשה - בזוית הכתיבה הישרה.