טוב חברים,

[נעמייה]

טוב חברים,

כיוון שיצאתי מבולבלת מהשרשור על הזוגיות והאותיות, כיוון שרובכם בדעה שאין לאותיות כשלעצמן משמעות - אלא אולי רק כחיזוק, כיוון שהיו טענות שזה לא מקצועי אלא התעסקות במאגיה וכיוון (זה ה'כיוון' האחרון!) שבמכללה המרצה שלנו דווקא כן לימד אותנו על שלושת האותיות ועל משמעותן (מ', ל' ו- נ' בהתאמה: זוגיות, אבא ואמא)... אז.... מעניין אותי לדעת איזה סימנים מעידים על זוגיות טובה / לא טובה ואיזה סימנים מעידים על טיב הקשר עם האב והאם - מבחינה שכן תופסת, איך שאתם רואים את הדברים ואיך שאתם מנתחים כתב. תודה

 

[sserez]

היי נעמייה + שאלת המשך,

ראשית, למרות חובבנותי ונסיוני הדל, אני חושב שזה דבר מאוד הגיוני להתייחס למגמות בכתב מאשר לאותיות שעליהן יקום וייפול דבר. ממה שאני זוכר מפוקורני (שאותו אני קורא כעת

) צורות תחתיות מראות מגמה בלתי שבורה בולטת שמאלה מעידות על זיקה עזה לאם. פניות שמאליות שבירות או בלתי מושלמות מסמנות התרחקות מן האם. באותו אופן פניות ימינה בחלק העליון לגבי היחס לאב. אני כמובן נמנע מלצטט ספרים נוספים שקראתי שיש להם הסתמכות על אותיות בודדות כעין ל' ונ' (אם הבנתם למי אני מתכוון....) אשמח לשמוע דברים נוספים (אני מניח שגם נעמיה). עכשיו, אני רוצה להפנות שאלה נוספת: כרגע סיימתי לקרוא קובץ שאודי שלח בנושא הבריח באיזור העילי. יש כאן איזשהי דו משמעות, מצד אחד משיכה ימינה ללא שבירות באיזור העילי מעידה כאמור על זיקה עזה לאב. מצד שני הציר האופקי באיזור העליון מעיד על הסתגלות וגישה לסביבה על חשבון העקרונות (הציר האנכי). לכן, אני תוהה, האם משיכות ארוכות ימינה באיזור העילי צריכות להתפרש כ: 1. זיקה עזה לאב? 2. התקשרות לסביבה? 3. משיכות לאחור המעידות על אגוצנטריות, הפנמה, יחס לעבר או כל דבר אחר שלא הזכרתי? התשובה הקלאסית והברורה היא יש להסתמך על כמה סימנים בכדי להגיע למסקנה ולכן אני שואל (יחד עם נעמיה), אילו עוד סימנים מעידים (אם בכלל יש) על זיקה לאב ואם אין האם זה אומר שכאשר גורסים כי יש קשר עז לאב מסתמכים על סימן אחד?!? תודה מראש, ארז המתלבט,

 

[אודי בן יעקב]

ארז שלום.

בינתיים רק כמה התייחסויות. אני מקווה שברור לך שכל התייחסות כזו חייבת להיות מגובה בסימנים נוספים. לא ידוע לי שצורות תחתיות במגמה בלתי שבורה שמאלה מעידות על זיקה עזה לאם, מה זה בכלל זיקה עזה לאם? התחברות לצד הנשי? האם זה תופס לגבי גברים ונשים באותה מדה ? הייתי אומר שסימן כמו שתיארת, וכמובן בכל מקרה וכתב צריך לראות בעינים, בזהירות הייתי אומר שזה מראה על תקינות ביכולת לקיים מערכת יחסים שנשענת על יסודות מאוזנים והדדיים. פניות שבורות יכולות לשקף קושי לעומת רצון התקרבות? או מאבק פנימי למנוע התרחקות ? או קושי לקיים מערכת יחסים שנשענת על יסודות מאוזנים והדדיים? עד כאן בינתיים.

 

[nili6]

רק הערה

אני מבינה שהתכוונת לכך שזה נמצא אצל אילון אבל למיטב זכרוני זה מופיע גם אצל ח. קורן.

 

[אודי בן יעקב]

הערה על "רק הערה"

זו באמת הערה מעניינת ויש מקום להתייחס לכך, כאשר מצד אחד מתן דוגמיות מצוירות לתופעה מחזקת את הפרשנות 'המאגית' של האות וזה אכן מופיעים בספרים שציינת ועלול ליצור גם גישה פשטנית מוטעית לניתוח כתב יד, כאילו במדה שיש אות שמזכירה בצורתה את הדוגמית, ויש תופעות מחזקות = אזי התכונה קיימת. ומצד שני, ספרים שנועדו למתחילים, שמספקים 'טעימה' מן הגרפולוגיה ולא נועדו להיות ספר א' מתוך סדרה של 5 ספרי לימוד ע"פ רמות. אין ספק שזה מואר ונעים לעין, נתפס במהירות רבה יותר ומוחשי, אך אם את שואלת לדעתי ( אני יודע שלא שאלת ), ומתוך הנחה שלקוראים אין תמיד את כושר ההבחנה והשיפוט הנ"ל, והתפוצה הרחבה, לדעתי ההתייחסות בצורה כזו בספרות איננה מועילה ורצויה ועלולה לקבע גישות לקויות ולהזמין שאלות כגון: מה זה אומר שאני כותב ע' עם לולאה? לעומת זאת, כל הדוגמיות המשורטטות שמדגימות כאילו קשר בין צורה לפרשנות, כגון: ב' כזו שמזכירה גג ומשולה לחיפוש בית ? ( סליחה אם אני שוגה ) או אותיות בהריון וכד' מחברות מיידית את הגרפולוגיה בעיני קוראים למיניהם עם קריאה בקפה ובקלפים. הפיקנטריה שבדבר מובנת אך איננה עולה בקנה אחד עם גישה רצינית לנושא. לדעתי המינון המקסימלי המותר מופיע בספרו של פוקורני, כאשר למשל לצורך הדגמת כוון ימני מוצגות מיגוון אותיות שבאחחדות יש תוספות ימניות, באחרות השמטות של 'ההיפך' שגם כן מדגימות את התופעה. למרות העובדה שהוא נכתב אי שם בעבר הוא השכיל להימנע מין הפיקנטריה לטוב הדיון הריני ולכן משמש גם כיום ספר רציני ומועיל לרבים.

 

[nili6]

לא הבנת את כוונתי.

לא התכוונתי לעמודים הללו עם האיורים, הללו דווקא די חביבים בעיניי. התכוונתי לעמוד ספציפי - בשביל שייקה: עמ' 26. ה- ל' נקשרת כאן לאב, ה-נ' לאם. חד משמעי.

 

[שייקה לנדאו]

ועוד הערה

אצל חנה קורן ברור למדי שהצגת האותיות נועדה תמיד להדגים עקרון רחב יותר. מעל כל דוגמה כזאת היא מציינת: אות זויתית מאד, אות צרה, אות כתובה לכיוונים שונים וכדומה.

 

[אודי בן יעקב]

הערה נכונה ובמקומה.

 

[nili6]

ובנוסף למה שכתבתי כעת לאודי,

הרי בעצם גם לרשום ש "אלוהים נמצא למעלה, גן העדן,... כך נקשר האיזור העליון בתודעתנו עם שאיפות, רכישת ידע, אידיאלים, ובעקבות כך גם עם דמות האב". (ח. קורן עמ' 158) (תוך הזכרת הקבלה) וצריך לציין למען ההגינות שהכותבת מודה באפשרות שהתפיסה היא פרימיטיבית, יחד עם זאת כותבת, שהיא מושרשת בנו ולא ניתן להתעלם ממנה. (ידוע לי שהדברים מוזכרים בספרים נוספים).

 

[שייקה לנדאו]

לנילי

הספר של חנה הוא ספר שמיועד למתחילים ולא ספר קלאסי כזה של אודם,ולכן אינני חושב שכדאי לעשות דיון עליו. על כל פנים, הסימבוליקה המייחסת לאיזור העליון את היחס לערכים, לאל וגם ליסוד הגברי, ולאיזור התחתון את הארציות, החומריות, המיניות והיסוד הנשי, היא קלאסיקה גרפולוגית, הידועה בשם סימבוליקת המרחב, שהוצגה לראשונה בחיבור הקלאסי של מקס פולבר "הסימבוליות של כתב היד" (הספר מצוי היד בתרגום לאנגלית, וכדאי לקרוא אותו). ההתייחסות לאות ל' ונ' כמייצגות את היחס לדמות הגברית הנשית הדומיננטית בתהליך ההבשלה שלנו, היא בסך הכל יישום של העקרון הנ"ל. ניתן ליישמה גם באותיות כמו ט', ץ ו-ף, רק שהן פחות שכיחות זה הכל, וזה די ברור מן ההסברים של חנה בעמוד שציינת. יחד עם זה, העניין לא כל כך פשוט, כי כאמור האיזור העליון והתחתון מייצגים באופן סימבולי נושאים רבים, ולך תדע בכל מקרה למה לייחס את הממצא. שלא לדבר על כך, שהתיאוריה של פולבר שנויה במחלוקת ופרובלמטית, ולפחות חלקים ממנה הופרכו באופן וודאי (כדאי לקרוא על כך את המאמרים של דפנה ילון בספר החדש שבעריכתה), כך שגם שאר חלקי התיאוריה מפוקפקים וזקוקים להוכחה. בכל מקרה, מדובר כאן בעקרונות תיאורטיים, ולא ביחוס משמעות מגית לאותיות (ואם תשאלי את חנה, זה בדיוק מה שהיא תגיד לך).

 

[שייקה לנדאו]

ועוד על אותיות מאגיות

התייחסות מאגית לאותיות, מתאימה רק לשרלטנים, או לאלה שיודעים לקרוא עתידות מתוך הכתב (ואולי אין הבדל בין השנים). מלבד השתלחויות גסות,לא שמענו עדיין מג'ימי שום הסבר מניח את הדעת לתופעה.

 

[גימי1]

ניסיון נוסף

שלך שייקה לגרור אותי לויכוח חסר טעם כדוגמת זה שנמצא בשירשור בעמוד זה. דעתך הובהרה והובנה חזור והבהר, אמנם אתה חושב שאנחנו, ובפרטי אני חסרי אינטליגנציה, אבל עברית אני יודע לקרוא, ועוד בלי ניקוד. זכותך לכנות אותי כרצונך, ולהתייחס לאנשים שמנתחים על פי אותיות גם כרצונך. אני, בניגוד אליך, מכבד את דעתך ואת ה"זרם" שאתה מנסה לייצג כאן, אם אפשר לקרוא לו כך. יחד עם זאת, אני חושב שניתן לייחס לאותיות משמעות מאגית (בלשונך). כמו שכתבתי קודם, אני אישית, לא מתייחס לאות אחת בלבד, אלא מנסה לראות קיום של תופעה מסוימת בכמה אותיות וככה להיות יותר בטוח בעצמי. נתח איך שבא לך ואיך שאתה מוצא לנכון, מבחינתי זה בסדר. הזילזול השחצני שלך במשהו שאינך מסכים לו הוא שמקומם אותי. חד עצמאות שמח, לך ולכל חברי הפורום.

 

[nili6]

שייקה שלום.

הספר של חנה בעיניי הוא ספר חביב וקריא, ומבין הקיימים מומלץ למתחילים. העובדה שהוא משמש ספר למתחילים דווקא עושה אותו ראוי שבעתיים לדיון, כפי שטען אודי. בכלל לא ברורה לי החלוקה שלך לגבי קלאסיקה וספרי מתחילים, שכן גם הספר "האדם וכתב ידו" הוא בעיניי בהחלט ספר למתחילים, נכון, יותר מורכב וברמה אחת יותר גבוהה, ובכל זאת ועדיין, ספר למתחילים, ולא ברור לי מה עושה את הספר האחד בעיניך ראוי לדיון ואת האחר לא. אין לי שמץ ספק שהאותיות ל ו-נ' לא נבחרו באורח מקרי, ביותר מדי מקומות/מקורות אחרים נתקלתי בהן בצורה זו בדיוק. שתי אותיות אלה מוזכרות באופן זה בדיוק בספרים נוספים, (ובקורסים שונים), ובחירתן אינה מקרית. ההרגשה שלי שאתה לא אובייקטיבי בדיוק הזה, וחבל.

 

[nili6]

תיקון: ... בדיון הזה.

 

[nili6]

כוונתי היא

כוונתי, שאתה מגן אוטומאטית על כל הקשור בכותבת הספר. (זה מאוד שקוף בהודעות האחרונות).

 

[שייקה לנדאו]

לנילי

הספר של חנה נותן חומר ראשוני ואלמנטרי מאד, ומאד אותו בצורה קלילה ופופולרית. הוא אינו מתיימר להיכנס לעומק, מה שאין כן הספר של אודם. מעבר לכך, אודם, היה בקי ביותר בספרות המקצועית הגרמנית,והספר שלו מבוסס ברובו הגדול על ספרות זו. האוייקטיביות שלי אינה ממין העניין כאן. למיטב הבנתי, התפישה המוצגת בספר של חנה אינה דוגלת בתפישה מאגית של האותיות. גם חנה עצמה, למיטב היכרותי עם דרך עבודתה, אינה עובדת בדרך זו. אבל הדיון מיותר, משום שתוכלי לפנות לחנה עצמה ולהזמין אותה להביע כאן את דעתה. ושאלת תם. אם במקרה, חלילה וסך, היו בעברית 21 אותיות ולא 22, ובדיוק האות ל' היתה חסרה, אז הגרפולוגיה העברית היתה יודעת לספר לנו רק על האמא ולא על האבא?

 

[אודי בן יעקב]

שייקה, זה מה שמדאיג אותך ?

ואם חס וחלילה גם לא היו אותיות ע' ק' ן' וחבריהם, מדינה שלמה לא היתה מקיימת אז יחסי מין ואפילו לא מודעת לאפשרות הזו.

 

[nili6]

לשייקה.

לא נותר לי אלא לחזור על מספר העמוד שציינתי ועל הדוגמאות שמובאות שם. וזה שהספר לא מעמיק לא פוטר אותו, נהפוך הוא אפילו, מלדייק. נכון הספר ככללו אין בו גישה מאגית, אז מה? מדוע האובייקטיביות שלך אינה ממין העניין?

 

[nili6]

לשייקה פיספסת את השאלה שלי

על האובייקטיביות. מדוע היא לא חשובה בעיניך.

 

[אודי בן יעקב]

היי נעמייה

האם אותו מרצה, באמצעות האותיות הללו, הראה לכם כל מיני אופציות ליחסים כאלה ואחרים. נניח, כותב נ' שבורה פוחד/תוקפני בהקשרי אמו? איזה סימנים יכולים להראות על זוגיות טובה ? הסימנים יכולים להראות רק איזה אדם לפנינו, כמו שסימנים של אדם אחר יראו איזה אדם הוא. יועץ בעל ידע ונסיון יכול לנסות לעשות חיבור והערכה לאור מימצאי הבדיקות ולהעריך איזה זוגיות תצמח או שלא תצמח כאן. זוגיות טובה ורעה מתקיימת בהמון קבוצות זוגות שאין שום מכנה משותף ביניהם, תכונת אופי שתסלול את דרכו של פלוני לזוגיות טובה אתך למשל, לא בהכרח תיתרום להרמוניה עם נילי למשל. בכלליות ניתן לערוך רשימת תכונות שהימצאותן בכתב תורמת באופן חיובי להרמוניה וזוגיות - במדה שהצד השני גם כן 'בסדר'. ניתן לתרגם רשימת תכונות אופי כזו לסימנים בכתב היד.