שאלה יפה ומעניינת
תלוי איך כל אחד מהם מגדיר לעצמו אושר. האם הם מרגישים שיש להם זמן לעצמם? שהם מצליחים לבטא את עצמם גם במקומות אחרים? אני חושבת שכל עוד התהליך נעשה בצורה בריאה ומבוקרת שהדגים יכולים לספק את עצמם ולבטא את עצמם כל אחד בתחומו הוא,אין שום סיבה שהתהליך יתבשל,ואני חושבת שהם נהנים מהעבודה המשותפת גם בתוך התהליך. ברור שלכל אחד יהיו רגעים יותר קשים ופחות קשים. הם דיברו על זה פעם באיזה ראיון ושאנן ויאיא אמרו שיש תקופות שלאנשים קשה יותר עם אנשים אחרים ומדי תקופה הם עושים שיחה ושמים את הקלפים על השולחן,משתדלים לא לשמור כעסים בבטן אלא להוציא אותם בצורה מסודרת. אני חושבת שכל עוד הם רואים את עצמם בתור קבוצה שיש לה מה לתת גם לעצמה וגם כלפי הקהל,העבודה יכולה להיות סדירה. אני חושבת שלעבודה הכל כך קשה ולתהליך המורכב הזה ישנו פיצוי גדול,כשהם עולים להופיע על הבמות ורואים את הקהל ששר איתם ונהנה ורוקד,זה נותן סיפוק מאוד גדול אני חושבת,כך שזה מפצה בצורה כלשהי על כל הניתוק. לפעמים האינטנסיביות פוגעת ואז אי אפשר להפיק מוצר מוגמר באיכות הרצויה,כי הוא לא ייצא כמו שהם ציפו מעצמם,מה שעלול לגרום איזושהי ירידת מתח מסוימת,ירידה מועטת באנרגיות.. לדעתי מה שחשוב שהתהליך הזה יהיה בריא,כי ברגע שהתהליך נעשה בצורה טובה זה מורגש הן כלפי חוץ והן כלפי הפנים. כרגע נראה שהם מרוצים מהתוצאה ועם כל הקושי והתחלואים שבעניין לדעתי הם צריכים לזרום עם זה וכמובן להמשיך לעקוב אחרי העבודה ולראות האם הם עונים על הציפיות של עצמם. כמובן שיש מחיר לכל התהילה הזו באופן מסוים,צריך לזכור גם שבלהקה כל כך גדולה היחסים הם מורכבים הן בגלל כמות האנשים והם בגלל מערכות היחסים ביניהם,כשהרבה פעמים יש מתחים בתוך הלהקה אז זה נותן את האותות. כרגע כמו שאמרת עידו התהליך פורה ונראה שנעשה בצורה בריאה,ואין כל סיבה להפסיק אותו. מזכירה לך שקובי אוז אמר בזמנו בקונצרט בביפ שלפעמים בכתיבה וביצירה כל השעות מתחרבשות,ואתה מתחיל לכתוב וליצור כאילו אין מחר,יש בך להט,יש בך אש,ואתה חייב להקים את עצמך ולשים את עצמך בתוך היצירה כדי לספק את היצריות הזו,את האש הזו. כרגע נראה שלדגים יש מה להגיד ,ויש להם אש להוציא את זה החוצה,את המסרים והמוסיקה,כל עוד יש את היצר אין שום סיבה לקטוע אותו. ישנו כמובן העניין של סדר עדיפויות מה קודם למה.
העולם צפוף והזמן קצר, מה אפשר לעשות בשביל להיות מאושר?
