מזכיר מאוד ביקורת על פסיכולוגים
התנהגותיים שונים (או קרימינולוגים, או לא יודע מה). הביקורת היא כזו: בחיפושכם אחרי הסיבות, אתם בעצם נותנים הצדקה לעוול. כך גם חז"ל - זה לא המקום היחיד שהם מחפשים תשובה לתהיה בטקסט המקרא. הם עושים זאת בלי סוף, ובכל מקום שישנה חריגה תמוהה, הם מעלים פתרון - בדרך כלל בעל שני מאפיינים עיקריים: האחד, הוא מעוגן בטקסט בצורה כלשהי (למשל, מה הפסוק שהיה לפני כן, וכו'), והשני, הוא מספר סיפור שלא מופיע במקרא. עכשיו - שתי תשובות בדבר. ראשית, אין מה לעשות. יש לנו הנחת-יסוד (טיפשית אולי), שלכל דבר יש סיבה. אז לא ננסה למצוא אותה במקרים אלו? [אגב, יש כאן פרדוקס: אם יש לזה סיבה, יש לזה צידוק; ואם אין לזה סיבה, אז זה שרירותי לגמרי, ואז אין מדובר ב'רשעות', כיון שיש כאן דבר שאפשר אולי לכנות 'אקראי'. או שזה האופי שלו, ואז זה שוב סיבה.] ושנית - במציאת סיבה אין הצדקה. ראיתי מחקרים רבים על הסיבות לכך שאצל היטלר והעם הגרמני התפתחה האנטישמיות, ולא ראיתי באף אחד מהם תמיכה בכך.