טוב החלטתי

טוב החלטתי

לאור הפגישה האחרונה עם המטפלת לנסות להתעלם ולבטל רגשות שליליים בעיקרון זה מנוגד לאני המאמין שלי בנושא רגשות אבל החלטתי לנסות...
 
חשבתי שאני אפרט

יותר אבל אין לי צורך לפרט בכל אופן יש שיטה שאומרים מבוטל מבוטל מבוטל אני הולכת לנסות אותה
 

מודטחדש

New member
שיהיה לך בהצלחה

אבל, מניסיון של מיליארדי בני אדם (ואת אמנם שונה ומיוחדת, ואני לא מדבר בזלזול) זה לא הולך. "
לנסות להתעלם ולבטל רגשות שליליים
" זה פונקציה של רמת תודעה ולא של החלטה. אם זה מה ש-"
המטפלת
" שלך המליצה - ההמלצה שלי - החליפי מטפלת. היא מובילה אותך ל-MOOD MAKING ולא לדבר משמעותי כלשהו.
 
היא אמרה לי שהנפש שלי עייפה מלהיות עצובה :)

בעיקרון אני עברתי רגשות מאוד שליליים ביום השואה שגרמו למחשבות לא טובות ( כנראה גם בגלל שזה יום עמוס באוירה רגשית כבדה לכולם בתודעה )ולאחרונה פשוט מעייף אותי להיות עצובה אז נכון שאני סוג של מזדהה עם הרגשות והאני מאמין שלי זה להרגיש בלי להזדהות וגם למדתי איך לעשות את זה לא שאני תמיד טורחת לעשות זאת אבל חשבתי לתת לזה ניסיון. תודה על התגובה ואני לא כזו שונה ומיוחדת אני מיוחדת כמו שכל אדם מיוחד במינו
 
פשוט הרגשתי שאני ממש מסכימה איתה

אין לי כוח להיות עצובה הדברים שלה קלעו לנקודה שממש דיברה אלי
 

ינוקא1

New member
המטפלת שלך צודקת.


בסופו של דבר , אותה האנרגיה שאנו משתמשים בה כדי להיות עצובים , להעניש את עצמינו , להתבכיין וכו' , יכולה לשמש אותנו כדי להיות מאושרים וחזקים.
&nbsp
זה שאת עצובה , זה בסך הכל הרגל

&nbsp
ואם את תבחרי לשנות אותו , לאט לאט את תשלטי עליו.
בהתחלה זה יהיה קצת קשה , כי להרגל יש כח חזק.
ההרגל עדיין יסחב אותך פה ושם ל"מחשבות עצובות" בלי שתשימי לב.
&nbsp
אך אם תהיי נחושה , אז בדיוק כמו בריצה כל יום מעט ולאט , תתחילי לחסום את הדלת למחשבות העצובות ולהיות "בעלת בית על עצמך".
יש לך בחירה אחרי איזה מחשבות ללכת , ואת יכולה להגיד למחשבה מסוימת פשוט "לא
".
&nbsp
ולאט לאט זה מצטבר והופך לשינוי גדול.
&nbsp
 
יש לי שאלה

לקטוע מחשבות באיבן זה דבר אחד. אבל לגבי רגשות אני לא בטוחה שמותר לקטוע רגשות. אם אני מרגישה למשל דיכי או חוסר ביטחון או כל רגש שפחות נעים להרגיש לקטוע את גלגל הרגשות ולא להרגיש אותו זה לא להדחיק את הרגש או להתנכר לעצמך? זה בריא בכלל לעשות את זה? לא עדיף לחוש את הרגש עד תום ?
 

ינוקא1

New member
אני מאמין שאלו שלבים.

ובשלב הראשון , צריך פשוט להיות מסוגל להגיד "לא
"
&nbsp
ההרגל הוא כמו חיה , ואם רוצים לאלף חיה , הדבר הראשון שצריך לעשות זה להציב לה גבולות.
אז קודם כל ללמוד להגיד "לא
"
אי אפשר להיפטר מהרגלים , כל עוד הם שולטים בנו.
&nbsp
קודם כל צריך להגיע לשליטה מסוימת.
לפחות בתוך גבולות מסוימים , בזמנים מסוימים , אבל לא לתת לחיה "להשתולל" ולעשות ככל העולה על רוחה.
&nbsp
(זה מזכיר לי שאחד השותפים שלי לדירה עבד כ"מדריך" בחוג לחיות והיה מביא לדירה כל מיני חיות משונות.
יום אחד הוא הביא ארנב , ובגלל שלחבר שלי יש אידאלים של "חופש" ורחמים על המסכנים , אז הוא פשוט איפשר לארנב לעשות בחדרו ככל העולה על רוחו.
מה שקרה בסופו של דבר זה שהארנב פשוט ציפצף עליו , וחירבן שם בכל פינה כדי לבחון את גבולותיו ....
למזלו הכל היה בחדר שלו , כי אם זה היה קורה אצלי , הייתי מחסל את שניהם

&nbsp
כך גם חברי למד בדרך הקשה , שהשלב הראשון אם רוצים חיים קלים , זה ללמוד להגיד "לא
" זה ללמוד להציב גבולות
)
&nbsp
וגם במחשבה , השלב הראשון הוא פשוט להיות בעלת הבית של עצמך.
כשאת שמה לב שההרגל מנסה להשתלט , פשוט לעצור אותו.
&nbsp
זה נכון מאוד שבהתחלה הכל "חיצוני".
אבל אם לא עוברים את השלב הזה , ולא מסוגלים להציב גבולות , מה שיקרה זה שההרגל יסחף אותנו שוב ושוב.
החיה תיהפך לבעלת הבית - פשוט כי לא עמדנו על שלנו

&nbsp
רק בשלב אחר כך , אחרי שכבר למדנו להגיד "לא
" , מגיע הזמן לעבודת עומק.
&nbsp
ואז יש את מה שאת אומרת - להיות מסוגלת לחוות את העצבות \ דיכאון וכו' , להתבונן בהם ובתחושות שהם יוצרים , לנשום אותם , לראות מהיכן הם נובעים וכדומה.
&nbsp
ואז את לא תיסחפי אחריהם , כי כבר יש לך את היכולת להגיד להם "לא" כשאת צריכה.
אבל המטפלת שלך צודקת במאה אחוז - השלב הראשון הוא להגיד "לא".
&nbsp
(יש שיטה שיכולה להיות טובה לזה שלקוחה מפסיכולוגיה קוגנטיבית -
את יכולה לשים לך איזשהו צמיד על היד , ובכל פעם שאת נתקלת במחשבה כזו , את נוגעת בצמיד , וזה כאילו שאמרת לזה "לא".
את פשוט עושה "תיכנות" כזה לתודעה שלך , שכל נגיעה בצמיד אומרת שאת דוחה את המחשבה הזו.
אף אחד לא חייב לדעת מזה , זה פשוט כלי שעוזר לכך)
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
:) תודה על המענה הבעיה היא שהגוף זוכר הכל

אנשים שמדחיקים רגשות מאבדים יכולת גם להרגיש שמחה וגם ככה אני חצי רגל בתוך זה ( יש לי שמחה ועצב ודיכאון ברוך השם אבל כאילו אני די בתחום האנהדוניה אז זה לא בפול עוצמה).
אז אני מפחדת שאולי אני אעשה שיפט אבל הגוף יזכור הרגש ילכד בגוף ואני אהיה עוד יותר בתוך השלולית של הניתוק הרגשי
 

ינוקא1

New member
אני לא חושב

שלהגיד "לא" זה אומר להדחיק.
זה אומר להיות בעלת הבית על עצמך.
&nbsp
החוכמה היא להגיד "לא" בשלבים עוד לפני הרגש - בשלבים של המחשבה שיוצרת את הרגש.
&nbsp
&nbsp
וכמובן כמובן אני ממליץ גם על שיחזור.
בשיחזור לא רק שלא שוכחים כלום , גם נזכרים בדברים ששכחנו.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

ינוקא1

New member
אני מאמין

שאם תהיי מודעת , תגלי שם מחשבה או היזכרות שיוצרת אותו.
&nbsp
 
האמת שהיא לא ידעה להגיד לי לגבי הלומר לא לרגשות

היא אמרה שהיא לא יודעת לגבי זה ושהיא התכוונה לגבי החלק המחשבתי. אבל היא אמרה לי שאפשר לנסות :p
 

ינוקא1

New member
כתבתי לך את זה גם :

החוכמה היא להגיד "לא" כבר בשלב המחשבה , עוד לפני שנולד מזה רגש.
&nbsp
 
סורי רק עכשיו טרחתי לקרוא כי

המוח שלי עשה קפיצות יוסף יא רוצח אתה לא יכול להאשים את הארנב!
הארנב נהג כארנב אתה לא יכול להעניש אותו כמו אדם!
 

ינוקא1

New member
לא , הארנב היה מאולף

וידע שהוא צריך לחרבן בכלי שלו.
&nbsp
אבל כשהוא נתקל בחבר הזה , שפשוט לא הציב לו גבולות , אז הארנב בחן עד היכן אפשר למתוח את החבל .....
&nbsp
הייתי פושט לשניהם את העור

&nbsp
 
למעלה