אני מאמין שאלו שלבים.
ובשלב הראשון , צריך פשוט להיות מסוגל להגיד "לא
"
 
ההרגל הוא כמו חיה , ואם רוצים לאלף חיה , הדבר הראשון שצריך לעשות זה להציב לה גבולות.
אז קודם כל ללמוד להגיד "לא
"
אי אפשר להיפטר מהרגלים , כל עוד הם שולטים בנו.
 
קודם כל צריך להגיע לשליטה מסוימת.
לפחות בתוך גבולות מסוימים , בזמנים מסוימים , אבל לא לתת לחיה "להשתולל" ולעשות ככל העולה על רוחה.
 
(זה מזכיר לי שאחד השותפים שלי לדירה עבד כ"מדריך" בחוג לחיות והיה מביא לדירה כל מיני חיות משונות.
יום אחד הוא הביא ארנב , ובגלל שלחבר שלי יש אידאלים של "חופש" ורחמים על המסכנים , אז הוא פשוט איפשר לארנב לעשות בחדרו ככל העולה על רוחו.
מה שקרה בסופו של דבר זה שהארנב פשוט ציפצף עליו , וחירבן שם בכל פינה כדי לבחון את גבולותיו ....
למזלו הכל היה בחדר שלו , כי אם זה היה קורה אצלי , הייתי מחסל את שניהם
 
כך גם חברי למד בדרך הקשה , שהשלב הראשון אם רוצים חיים קלים , זה ללמוד להגיד "לא
" זה ללמוד להציב גבולות
)
 
וגם במחשבה , השלב הראשון הוא פשוט להיות בעלת הבית של עצמך.
כשאת שמה לב שההרגל מנסה להשתלט , פשוט לעצור אותו.
 
זה נכון מאוד שבהתחלה הכל "חיצוני".
אבל אם לא עוברים את השלב הזה , ולא מסוגלים להציב גבולות , מה שיקרה זה שההרגל יסחף אותנו שוב ושוב.
החיה תיהפך לבעלת הבית - פשוט כי לא עמדנו על שלנו
 
רק בשלב אחר כך , אחרי שכבר למדנו להגיד "לא
" , מגיע הזמן לעבודת עומק.
 
ואז יש את מה שאת אומרת - להיות מסוגלת לחוות את העצבות \ דיכאון וכו' , להתבונן בהם ובתחושות שהם יוצרים , לנשום אותם , לראות מהיכן הם נובעים וכדומה.
 
ואז את לא תיסחפי אחריהם , כי כבר יש לך את היכולת להגיד להם "לא" כשאת צריכה.
אבל המטפלת שלך צודקת במאה אחוז - השלב הראשון הוא להגיד "לא".
 
(יש שיטה שיכולה להיות טובה לזה שלקוחה מפסיכולוגיה קוגנטיבית -
את יכולה לשים לך איזשהו צמיד על היד , ובכל פעם שאת נתקלת במחשבה כזו , את נוגעת בצמיד , וזה כאילו שאמרת לזה "לא".
את פשוט עושה "תיכנות" כזה לתודעה שלך , שכל נגיעה בצמיד אומרת שאת דוחה את המחשבה הזו.
אף אחד לא חייב לדעת מזה , זה פשוט כלי שעוזר לכך)
 
 
 
 
 
 
 
 
