טוב..אז...

Nataly27

New member
טוב..אז...

לקח לי די הרבה זמן לכתוב פה, אבל בסופו של דבר קל לשתף מישהו שאולי התמודד בעבר עם המצב. יש לי אפלפסיה,ואני לוקחת תרופות. ההתקף האחרון שלי היה שנה שעברה, בבית הספר. אז. זה כבר לא ממש סוד. אני חושבת שהתמודדתי עם זה יפה מאוד, באותו הרגע, חזרתי ליום הבא לבית הספר כמו גדולה.. אבל ...עד עכשיו אני לא מפסיקה לחלום על זה, אני רואה את עצמי מהצד בזמן התקף. ועוברת את זה בחלום,ובכל הכוח מנסה להתעורר ולא מצליחה, ואני לא יודעת מה יותר קשה הרגעים בחלום שבהם אני מנסה להתעורר, הרגעים שאני רואה את עצמי מהצד בזמן הזה, או.. הההרגשה הרעה שיש לי אחרי כל חלום. כל רגע אפשרי אני פוחדת מכל מה שקרה, אני פוחדת כשלרגע מסתובב לי הראש, או כשלרגע אני לא יודעת איפה אני נימצאת ומנסה להחדיר לעצמי באיזה מקום אני נימצאת ומה אני עושה עכשיו,אני פוחדת מהרגע הזה בעיקר בגלל שזאת ההרגשה האחרונה שאני זוכרת לפני התקף. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, וקיויתי.. שמישהו פה אולי.. לא יודעת, לעזור? אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה,זאת אומרת.. איך להתמודד עם החלומות,. עם רגעי הפחד הקטנים.
 

nigger22

New member
קודם כל קבלי ../images/Emo24.gif

גם על האומץ לבוא ולשתף וגם על זה שהגעת להחלטה כזאת. לדעתי את צריכה לספר על זה למישהו (חברה/אמא/יועצת) ולא רק כי הדרך הכי טובה להתמודדד עם טראומה היא לשתף מישהו ואז להפוך אותה למשהו שכבר לא טראומטי. הרבה חיוכים הרגשה טובה וסופ"ש נפלא...
 
גם לי יש את ה"סיוטים" האלה...

תמיד לחשוב על זה, להיות בבקרה על כל הרגשה/קפיצה קטנה... וזה מתסכל, ואת צריכה ללכת ולדבר על זה עם מישהו... אולי אפילו תנסי להעלות את זה על הכתב, לספר את כל הסיפור של המחלה שלך, ואיך שהרגשת אחרי זה ומה את מרגישה עכשיו... את יכולה להעלות את זה לפורום, או אפילו ללכת עם זה כמכתב פתיחה לייעוץ... בכל מקרה, אנחנו פה, עוברים את זה גם, ושמחים לתמוך
 
למעלה