טוב, אז נמשיכה.

[השהם האפל]

אולי זה ישתפר כשאנשים יכנסו אבל אף

אחד לא אוהב את העלילה פה מספיק כדי להכנס (תכנסו תשחקו מישהו !!!)

 

[BlueBeIl]

המפלצת הירוקה חבטה בראשו של

המג ואז החלה לזלול אותו בתאווה. מגיע לו.

 

[השהם האפל]

לכי להזדיין יא מפגרת

אחת. אז את לא אוהבת אותי אז????? נ.ב אם יש לך בעיה עם האנשים בפורום אז תלכי אבל אם תמשיכי ככה את תייהי זאת שהורסת את הלשוניות (פתילים או איך שקוראים לזה)

 

[FM_the_Weird]

קו עלילה שני...

"סה"כ השתעשעתי קצת. אתה לא צריך להעיף אותי באוויר ככה" אמר ליזרדו לאדונו תוך כדי שהוא משחרר את איבריו כדי לצאת מתחושת הריחוף. "מאז שלקחת לי את החנית והאלה אני לא יכול להסתובב בעיירה ולקבל את הכבוד המגיע לי. אז שדדתי כמה עוברי אורח, אמרתי לך שאני לא אעשה את זה יותר." ליזארדו חטף משקה שיכר מהשולחן הקרוב ולגם את כל הכוס. "כנראה שזה הסוף פה. אני מניח שיש לך משהו בשבילי." אמר ליזרדו ואת פני השוטה החליפה ארשת פנים רצינית. אונטר הפסיק לנסות למזמז את המלצרית, קם וניגש לשניים. "קיוויתי שזה לא תהיה אתה בהתחלה," אמר לליזרדו. "אבל כנראה אין ברירה. נאמר לי שהמעסיק הנוכחי שלי הוא מאג שחור שיש לו לטאה מגודלת בתור חיית מחמד." הוא פנה לזקן. "הייתי אומר שאתה עונה לתיאור. טוב, מה העבודה ומה התשלום?" "נצא מכאן, קודם כל, צפוף מדי, ואוזניים לכותל", אמר המג השחור. הם יצאו מהפונדק והחלו לצעוד לכיוון היער שמחוץ לעיר. כשהגיעו למקום פרטי יותר, המג הניף את ידיו באוויר ומלמל כמה מילים. "עכשיו לא ישמעו אותנו" אמר המג, והמשיך. "שמעתי עליך, אונטר, ושמעתי שאפשר לבטוח בך, אך דע, בגידה בי משמעה מוות לא נעים" "כן, כן, אתה יכול לסמוך עליי." אמר אונטר, "מה העניין?" "אתה בטוח שאפשר לסמוך עליו, בוס?" נהם ליזרדו "אני יכול למחוץ אותו עכשיו!" "ליזרדו, אתה תעשה מה שאומרים לך!" הוא הביט באונטר והמשיך. "מצאתי מידע על מערות ליד החורבות של העיר האלפית רוסטאנן, המידע מראה שיש שם אוצר מדהים. כל מה שאני רוצה זה ספר, כשאמצא את הספר אני נעלם, לא מעניין אותי השאר." ”מה זה הספר הזה שהוא כל כך חשוב לך?" שאל אונטר "זה לא עניינך!" אמר המג, האוצר שלך אם תרצה אותו." "נשמע לא רע, מה המלכוד?" שאל אונטר "ובכן, על המערות שומרים כמה יצורים קסומים, בהם אנחנו נטפל, בפנים יש כמה יצורים אחרים, בשביל זה אתה וליזרדו פה." אמר המג. "אפשר לדעת מה השם שלך?" "שם?" אמר המג "השם שלי לא חשוב, אתה אתנו?" השרירן האלפי הרהר כמה שניות. ליזרדו עיצבן אותו מעט, אבל בתור מי שהיה שכיר חרב יותר שנים מאשר שרוב האנשים ידעו לספור, והכיר כל טריק מלוכלך בכל ספר שנכתב בנושא אי פעם, איומיו לא הרשימו אותו יתר על המידה. יחסו למאג לא היה שונה בהרבה, שכן בתור אלף היו לו לא מעט טריקים בשרוול להגנה מקסמים. אבל היחס המתנשא שלו לא שיפר בהרבה את התחושה שהמסע הזה הולך להיות ארוך בהרבה מהדרך לחורבות. אבל, אם האוצר מספיק גדול, זה שווה גם עוד כמה נודניקים בדרך... "טוב, אני אתך," אמר. "אבל אני לא מתעסק עם אנשים מחוסרי שמות. אז או שתמציא לי אחד עכשיו או שתחפש מישהו אחר שיעביר אותך את המלכודות שדיירי העיר הקודמים השאירו." לפי הזעם שהתעורר בעיניו של המג, אונטר הבין שניחש נכון וחייך לעצמו מנטאלית, בעודו מחכה לתשובה. הוא לא חיכה הרבה. הזעם בעיניו של המאג התחלף בחיוך וגדל לחיוך רחב מכל הלב. "מצוין" שאג המג, "עכשיו אני יודע שאתה האלף הנכון, שמי חייב להישאר תחת מסווה, כרגע, לפחות, אבל אין סיבה שלא תוכל לקרוא לי ריספן, זה היה שמי לפני שהפכתי לקוסם" "ריספן? אני אקבל את זה. איזה סוג של ציוד אנחנו צריכים?" שאל אונטר "סוסים, מזון ושאר ציוד מחכה לנו עם חברה למסע, היא מחכה לנו בעיר הבאה, אם אתה צריך ציוד מסוים, אני מניח שאפשר למצוא את זה כאן בעיר, אלא אם יש משהו מיוחד?" אמר המג ליזרדו התנועע בחוסר נוחות, השניים שמו לב ושאלו אותו מה העניין. ליזרדו פצה את פיו ופרץ מילים נשפך מתוכו. "תמיד עבדתי לבד, מה פתאום אני צריך עזרה של איזה אלף שחושב שאני איזה חית מחמד ארורה? גם אם הייתי צריך עזרה, הייתי מזמין שממית או זיקית מקורננת. אדוני, סיפרתי לך שבפעם האחרונה הגיע לעזרתי טוטארה? לא הצלחתי לזהות מה היא הרגה אחרי שהיא ריטשה את היצור" ליזרדו הסתכל על האלף בבוז. "הוא לא מהווה אתגר בשביל אף אחד מהם. למה אני צריך אותו על הגב שלי, אתה יודע שאני תמיד עובד לבד." ליזרדו באמת עבד תמיד לבד וחוץ מהקרבות של שבטו עם יצורים אחרים לא אהב להילחם אפילו לצד לטא - איש. את הלטאות הענקיות תמיד אהב כי היה יכול להזמין אותם מתי שהוא רוצה (אם זוהי סביבתם הטבעית כמובן) ולסלק אותם ברגע שמיצו את יכולתם. אומטר זרק בו מבט קר ומשועשע. "אמור לי," אמר. "יצא לך פעם למות במלכודת שתוכננה לכך שתהרוג אותך במשך שלושה ימים? ריטוש יכול להיות חביב, משחרר עצבים מצוין. אבל בתור דרך להרוג זה מאד לא יעיל: לוקח יותר מדי זמן. בקרב טוב אתה צריך להיות מסוגל לעבור מאויב לאויב בפחות משנייה, אחרת ירמסו אותך. כך, למשל." בשתי תנועות מהירות של אונטר, העץ הקרוב איבד שני ענפים. “אבל מעולם לא ניסיתי להציל אנשים שלא רצו להינצל. אם אתה חושב שתוכל לגבור על מלכודות שעוצבו בעזרת קסם, תהנה. אני אמתין ואכנס אחר-כך. ואז נדבר על האם תרצה את נוכחותי שם." "הנקודה היא שאנחנו צריכים אותו," אמר ריספן. "גם עם הכשפים שלי לא אוכל לגבור על חלק מהמלכודות, וזה התפקיד של אונטר" "אני עדיין לא בטוח" אמר האיש הירוק "יש לי הרגשה לא טובה לגביו." "מר אונטר, האם זה יפריע לך אם אבדוק את עברך?" שאל המג "לבדוק את עברי?" שאל האלף "אני לא מבין אותך." "או, זה מאוד פשוט, זה.... אה... מין כשרון שיש לי" אמר המג "אל תדאג, זה לא כואב, כך אדע שאתה דובר אמת וזה ירגיע את ליזרדו." "אני אהרוג אותך אם תרמה אותי." נהם שכיר החרב. "אתה שוכח שאני צריך אותך" אמר המג "כל עוד אני צריך אותך אתה תישאר בחיים, אחר כך זה כבר לא יהיה העסק שלי" האלף גיחך לעצמו על ההערה. "נתחיל" באומרו זאת, ריספן נפנף ידיו ומלמל משהו לתוך הרוח. בשנייה הבאה האלף ראה את כל עברו מוצג לפניו כמו מחזה בתיאטרון, לה היו עדים גם ליזרדו והמג. אמנם זה נראה כאילו עברו שעות, אך למעשה עברו רק מספר שניות. "זהו" אמר המג "מה אתה אומר, ליזרדו? עכשיו אפשר לבטוח בו ליזרדו פנה לאדונו. "אי אפשר לבטוח בו יותר משאפשר לבטוח בי. אני רוצה את החנית והאלה שלי. ואל תביא לי שוב משהו זול, את *שלי*. אני רוצה רובה קשת עם חצים רגילים, מצופים כסף ומצופים רעל ופגיון כסוף." כאן ליזרדו פנה לאונטר: "אם אני צריך לעשות את הכסף שלי לצד אלף שרוצה ללמד אותי להילחם ולהציל אותי לפני שאני צריך עזרה, בסדר. רק זכור דבר אחד: בתי הקברות מלאים ביצורים שראו בי רק חית מחמד." ליזרדו המשיך להסתכל כמה שניות על פניו הריקות מהבעה של האלף ופנה לאדונו. "אז למה אנחנו מחכים?" "ליזרדו, אנחנו עובדים ביחד להשגת המטרה." אמר המג. "עד אז נעבוד ביחד, אחר כך זו החלטת האלף." "כן בוס." ליזרדו אמר את זה בעל כורחו, הוא לא ממש חיבב את האלף, אבל הוא הסכים רק בשביל האוצר "טוב, נשקים אמרת? הנה הם, לרגליך" אמר המג "אונטר, יש ציוד מיוחד שאתה צריך?" "את הציוד שלי אני נושא עליי." ענה האלף. "מבחינתי, אפשר לצאת כבר עכשיו. אז, אלא אם כן יש עוד משהו שאתם רוצים כאן..." [ואתם שוב מוזמנים]