FM_the_Weird
New member
טוב, אז נמשיכה.
[התחלנו משחק. נראה כי הוא הולך טוב. אז הנה: כל הסיפור לפניכם.] השולחן נשבר. טוב, זה די צפוי כשמנחיתים עליו גוף של מישהו. הקטטה הקטנה איימה לצאת מכלל שליטה. זה ששכירי החרב הצטרפו לשיכורים הרגילים כבר היה מצער, אך כשאונטר החליט שהמסיבה צריכה את השתתפותו היה פשוט אסון. הברמן ושומר הכניסה הצליבו מבטים והשומר הנהן. הברמן נאנח והתכופף בכדי להוציא את האלה הקטנה והכבדה, אותה החזיק במיוחד למקרים כאלה. השומר, מצידו, החל עושה את דרכו לכיוון השולחן השבור, ושקל האם התענוג שיקבל כשישבור כיסא על אחד מהמתפרעים יהיה שווה לשלם על אותו כיסא, או שעדיף כבר להשתמש בחלקי השולחן. ברגע זה נשמעה מנגינה רכה, קולה מתעלה, באופן מפתיע, מעל ההמולה אשר עמדה בחדר. הקרב נמשך עוד מספר שניות, בעוד המנגינה שקעה לה לאיטה במוחם של הנמצאים, ואז החל לגווע. למנגינה נוסף קול שירה גברי ואלה שהפנו מבטם לכיוון המנגינה, ראו, להפתעתם, גמד יורד במדרגות מקומתו השנייה של הפונדק ומנגן על בליזט ושר תוך כדי כך. השירה לא כללה מילים שמישהו מהנוכחים הכיר, אך היתה לה השפעה מוזרה, אשר משכה את כל הנוכחים לתוך מערבולת חושים פראית אשר השכיחה מעליהם את הקטטה, המשקאות וכל דבר אחר, למעשה. המנגינה הסתיימה והגמד התיישב באנחה כבדה על המדרגות. "ועכשיו, כשקיבלתי את תשומת ליבכם המלאה, מישהו יכול להסביר לי למה גמד הגון לא יכול לקבל קצת שעות שינה במקום הזה?" הוא שאל. "זה לא פשוט?" אמר מג אדום גלימה שירד במדרגות. "בכל פונדק ששמו דומה ל´החזיר המת´ יהיו מריבות כל הזמן אין מה לעשות חוץ מלקוות שהפונדק הבא יהיה יותר טוב." המשיך המג ואז פנה אל הקהל. "כדאי שתהיו בשקט לבד כי קסם השקט שלי לא נעים כל-כך" "שמי מסטרין," הוא פנה שוב לגמד. "ואם אתה לא חוזר לישון אני מזמין אותך למשקה." השניים התיישבו ליד אחד השולחנות והזמינו כל אחד את משקהו. כעשר דקות לאחר מכן, בעודם משוחחים על יתרונותיהם וחסרונותיהם של פונדקים זולים, מלצרית צעירה, אשר יכלה להראות יופי שלא יבייש אפילו מלון מפואר, אלמלא הייתה כה מוזנחת, הגישה למסטרין את המשקה שלו ופנתה להגיש לגמד את כוסו. לפתע מעדה הנערה ושפכה את כל תוכנה של הכוס על בגדיו. "אוי, כמה מגושם מצדי." פלטה. בשולחן ליד, שכיר חרב צעיר, גיחך קלות בעודו מחזיר את מה שקרה לו "המכשיר להכשלת מלצריות" לנרתיקו, ואסף את זכיותיו מהשולחן. משסיים את משימתו, תהה כעת האיש הצעיר, מה עוד יוכל לעולל במקום בכדי לעורר מעט את העניינים. בשולחן אחר, מרוחק מעט יותר, ליזרדו פרץ בצחוק אדיר ודפק בחוזקה על שולחנו. הלטא-איש המגודל לא יכל להתאפק כאשר ראה את המרחש. "זה מה שקורה למשביתי שמחות!!!" אמר לחבריו לשולחן, אשר פרצו גם הם בצחוק ואיימו למוטט את שולחנם מרוב דפיקות. ליזרדו הביט לעברו של שכיר החרב, אשר גרם למהומה, ולכמה רגעים נוצר בין השניים קשר עין, מבשר צרות גדולות בהרבה מאשר שכל אחד מהם היה מסוגל לייצר בנפרד מהשני. ליזרדו שקל את המצב. למען האמת, החל להימאס לו מחבורת השיכורים שישבו לידו, ולכן החליט לנצל את המומנטום. הוא תפס שוב את מבטו של שכיר החרב והניד בראשו לכיוון הגמד. הגיע הזמן לעשות משהו קצת יותר רציני בנוגע לגמדון החוצפן שהשבית את השמחה. שכיר החרב לא הגיב לרמז, אך ליזרדו קיווה שלא יישאר אדיש למתרחש ויצטרף למאמץ להעיף את הגמד מעבר לבר ולעזאזל. הוא קם... ולהפתעתו הרבה של האיש הירוק, החל לרחף אט אט לכיוון התקרה. באי הפונדק הרימו את מבטם להביט בו מרחף, בעוד שכיר החרב הצעיר מחפש את האחראי למעשה. לאחר כמה שניות של תעופתו של הלטא-איש, נפתחו דלתות הפונדק, ובן אדם לבן זקן ושחור גלימה, נכנס אל תוכו. "ליזרדו, כמה פעמים אמרתי לך להפסיק לחפש צרות? טוב, עכשיו רד מהתקרה." הוא אמר לליזרדו, אשר להפתעת רבים נראה מבוהל לא מעט. "כן, אדוני." השיב בפחד מורגש והחל לרחף כלפי הרצפה. [טוב, מכאן התפתחו להם שני קווי עלילה עיקריים, אז הסיפור מתפצל.]
[התחלנו משחק. נראה כי הוא הולך טוב. אז הנה: כל הסיפור לפניכם.] השולחן נשבר. טוב, זה די צפוי כשמנחיתים עליו גוף של מישהו. הקטטה הקטנה איימה לצאת מכלל שליטה. זה ששכירי החרב הצטרפו לשיכורים הרגילים כבר היה מצער, אך כשאונטר החליט שהמסיבה צריכה את השתתפותו היה פשוט אסון. הברמן ושומר הכניסה הצליבו מבטים והשומר הנהן. הברמן נאנח והתכופף בכדי להוציא את האלה הקטנה והכבדה, אותה החזיק במיוחד למקרים כאלה. השומר, מצידו, החל עושה את דרכו לכיוון השולחן השבור, ושקל האם התענוג שיקבל כשישבור כיסא על אחד מהמתפרעים יהיה שווה לשלם על אותו כיסא, או שעדיף כבר להשתמש בחלקי השולחן. ברגע זה נשמעה מנגינה רכה, קולה מתעלה, באופן מפתיע, מעל ההמולה אשר עמדה בחדר. הקרב נמשך עוד מספר שניות, בעוד המנגינה שקעה לה לאיטה במוחם של הנמצאים, ואז החל לגווע. למנגינה נוסף קול שירה גברי ואלה שהפנו מבטם לכיוון המנגינה, ראו, להפתעתם, גמד יורד במדרגות מקומתו השנייה של הפונדק ומנגן על בליזט ושר תוך כדי כך. השירה לא כללה מילים שמישהו מהנוכחים הכיר, אך היתה לה השפעה מוזרה, אשר משכה את כל הנוכחים לתוך מערבולת חושים פראית אשר השכיחה מעליהם את הקטטה, המשקאות וכל דבר אחר, למעשה. המנגינה הסתיימה והגמד התיישב באנחה כבדה על המדרגות. "ועכשיו, כשקיבלתי את תשומת ליבכם המלאה, מישהו יכול להסביר לי למה גמד הגון לא יכול לקבל קצת שעות שינה במקום הזה?" הוא שאל. "זה לא פשוט?" אמר מג אדום גלימה שירד במדרגות. "בכל פונדק ששמו דומה ל´החזיר המת´ יהיו מריבות כל הזמן אין מה לעשות חוץ מלקוות שהפונדק הבא יהיה יותר טוב." המשיך המג ואז פנה אל הקהל. "כדאי שתהיו בשקט לבד כי קסם השקט שלי לא נעים כל-כך" "שמי מסטרין," הוא פנה שוב לגמד. "ואם אתה לא חוזר לישון אני מזמין אותך למשקה." השניים התיישבו ליד אחד השולחנות והזמינו כל אחד את משקהו. כעשר דקות לאחר מכן, בעודם משוחחים על יתרונותיהם וחסרונותיהם של פונדקים זולים, מלצרית צעירה, אשר יכלה להראות יופי שלא יבייש אפילו מלון מפואר, אלמלא הייתה כה מוזנחת, הגישה למסטרין את המשקה שלו ופנתה להגיש לגמד את כוסו. לפתע מעדה הנערה ושפכה את כל תוכנה של הכוס על בגדיו. "אוי, כמה מגושם מצדי." פלטה. בשולחן ליד, שכיר חרב צעיר, גיחך קלות בעודו מחזיר את מה שקרה לו "המכשיר להכשלת מלצריות" לנרתיקו, ואסף את זכיותיו מהשולחן. משסיים את משימתו, תהה כעת האיש הצעיר, מה עוד יוכל לעולל במקום בכדי לעורר מעט את העניינים. בשולחן אחר, מרוחק מעט יותר, ליזרדו פרץ בצחוק אדיר ודפק בחוזקה על שולחנו. הלטא-איש המגודל לא יכל להתאפק כאשר ראה את המרחש. "זה מה שקורה למשביתי שמחות!!!" אמר לחבריו לשולחן, אשר פרצו גם הם בצחוק ואיימו למוטט את שולחנם מרוב דפיקות. ליזרדו הביט לעברו של שכיר החרב, אשר גרם למהומה, ולכמה רגעים נוצר בין השניים קשר עין, מבשר צרות גדולות בהרבה מאשר שכל אחד מהם היה מסוגל לייצר בנפרד מהשני. ליזרדו שקל את המצב. למען האמת, החל להימאס לו מחבורת השיכורים שישבו לידו, ולכן החליט לנצל את המומנטום. הוא תפס שוב את מבטו של שכיר החרב והניד בראשו לכיוון הגמד. הגיע הזמן לעשות משהו קצת יותר רציני בנוגע לגמדון החוצפן שהשבית את השמחה. שכיר החרב לא הגיב לרמז, אך ליזרדו קיווה שלא יישאר אדיש למתרחש ויצטרף למאמץ להעיף את הגמד מעבר לבר ולעזאזל. הוא קם... ולהפתעתו הרבה של האיש הירוק, החל לרחף אט אט לכיוון התקרה. באי הפונדק הרימו את מבטם להביט בו מרחף, בעוד שכיר החרב הצעיר מחפש את האחראי למעשה. לאחר כמה שניות של תעופתו של הלטא-איש, נפתחו דלתות הפונדק, ובן אדם לבן זקן ושחור גלימה, נכנס אל תוכו. "ליזרדו, כמה פעמים אמרתי לך להפסיק לחפש צרות? טוב, עכשיו רד מהתקרה." הוא אמר לליזרדו, אשר להפתעת רבים נראה מבוהל לא מעט. "כן, אדוני." השיב בפחד מורגש והחל לרחף כלפי הרצפה. [טוב, מכאן התפתחו להם שני קווי עלילה עיקריים, אז הסיפור מתפצל.]