טוב אז ככה....
אני מתוסכלת. וזה הולך להיות ארוך,אז למי שבאמת כאן כדי לעזור....אני מצפה לתגובה הולמת. לפני כשלוש שנים הכרתי אדם מדהים. התאהבתי בו, הפרפרים התעופפו בבטני בהיסטריה ולא אחת דמיינתי את שנינו יחד פוסעים אל עבר העתיד. אך כמובן, לא הכל כל כך פסטורלי כמו שזה נשמע. האהבה שלי כלפיו לא הייתה הדדית. כדבריו הוא אהב אותי תמיד "כמו אחותו הקטנה" אף פעם לא זכיתי לשמוע את שלושת המילים המיוחלות "אני אוהב אותך" מפיו למרות שבסימנים ומעשים הוא עשה הכל על מנת שאני אבין. זה פשוט צרח ממנו, לא במילים במעשים (נגיעות,מבטים,פלירטים בלי סוף,מתח שיכול לחרפן...!) בכל אופן, אחרי שנתיים וחצי שמרחנו אחד את השניה כמו מסטיק מאס עליי המצב המתנדנד, תפסתי את עצמי ופשוט הלכתי אליו ואמרתי לו "אני אוהבת אותך"! פשוט כך, טוב לא כל כך פשוט האמת, אבל אמרתי וזה מה שחשוב. עכשיו, לאחר שנתתי את עצמי בידיו כמו מתנה-הוא סרב ודבק בגרסת האחות. כיום, הרגשות שלי כלפיו מסתכמים בידידות (למרות שאין כזה דבר אבל הרשו לי לשכנע את עצמי כל עוד אני יכולה) ובסה"כ בהנאה הדדית להמצא אחד בחברת השני ללא כל מעורבות רגשית. עד שלא מזמן, הכרתי את אחד החברים שלו וכששאלתי לתומי על אותו חבר וניסיתי לברר פרטים לגביו, נכנס 'המדובר' לעמדת התגוננות שגרמה לו להראות פתטי מאי פעם. ממה שהבנתי ממנו זה שאם אני לא שלו אני לא אהיה של אף אחד מחבריו. אני מבינה שהוא כבר לא מרגיש מחוזר ושהוא מבין כעת חד משמעית שאין לי שום רגש כלפיו וזה איפושהו גורם לו להרגיש עדיפות שנייה, אך אני שואלת את עצמי מדיי לילה בתמימות:"האם יש לו הזכות לצפות/לדרוש ממני דבר כזה?" במיוחד לאור העובדה שנפלתי אל תוך זרועותיו וקיבלתי בחזרה גב. מישהו מוכן להסביר לי מה לעזאזל גברים רוצים?!
אני מתוסכלת. וזה הולך להיות ארוך,אז למי שבאמת כאן כדי לעזור....אני מצפה לתגובה הולמת. לפני כשלוש שנים הכרתי אדם מדהים. התאהבתי בו, הפרפרים התעופפו בבטני בהיסטריה ולא אחת דמיינתי את שנינו יחד פוסעים אל עבר העתיד. אך כמובן, לא הכל כל כך פסטורלי כמו שזה נשמע. האהבה שלי כלפיו לא הייתה הדדית. כדבריו הוא אהב אותי תמיד "כמו אחותו הקטנה" אף פעם לא זכיתי לשמוע את שלושת המילים המיוחלות "אני אוהב אותך" מפיו למרות שבסימנים ומעשים הוא עשה הכל על מנת שאני אבין. זה פשוט צרח ממנו, לא במילים במעשים (נגיעות,מבטים,פלירטים בלי סוף,מתח שיכול לחרפן...!) בכל אופן, אחרי שנתיים וחצי שמרחנו אחד את השניה כמו מסטיק מאס עליי המצב המתנדנד, תפסתי את עצמי ופשוט הלכתי אליו ואמרתי לו "אני אוהבת אותך"! פשוט כך, טוב לא כל כך פשוט האמת, אבל אמרתי וזה מה שחשוב. עכשיו, לאחר שנתתי את עצמי בידיו כמו מתנה-הוא סרב ודבק בגרסת האחות. כיום, הרגשות שלי כלפיו מסתכמים בידידות (למרות שאין כזה דבר אבל הרשו לי לשכנע את עצמי כל עוד אני יכולה) ובסה"כ בהנאה הדדית להמצא אחד בחברת השני ללא כל מעורבות רגשית. עד שלא מזמן, הכרתי את אחד החברים שלו וכששאלתי לתומי על אותו חבר וניסיתי לברר פרטים לגביו, נכנס 'המדובר' לעמדת התגוננות שגרמה לו להראות פתטי מאי פעם. ממה שהבנתי ממנו זה שאם אני לא שלו אני לא אהיה של אף אחד מחבריו. אני מבינה שהוא כבר לא מרגיש מחוזר ושהוא מבין כעת חד משמעית שאין לי שום רגש כלפיו וזה איפושהו גורם לו להרגיש עדיפות שנייה, אך אני שואלת את עצמי מדיי לילה בתמימות:"האם יש לו הזכות לצפות/לדרוש ממני דבר כזה?" במיוחד לאור העובדה שנפלתי אל תוך זרועותיו וקיבלתי בחזרה גב. מישהו מוכן להסביר לי מה לעזאזל גברים רוצים?!