זיכרון בצד הדרך
New member
טוב אז ככה
אם יש פורום שבו יש איש מקצוע או פסיכולוג או מישו שיותר יתאים לי אז תפנו אותי אליו בקשה! אז ככה! הבעיה שלי היא כזו אני מרגישה כל הזמן אבל פשוט כל הזמן שמשו בחיים חסר לי שאף פעם כלום לא יכול להיות מושלם אני יודעת שאין \דבר כזה מצב מושלם אבל זה כאילו תמיד משו חסר וזה כבר ממש מבעס ומציק אני בטוחה זה לא מצב נורמלי אני כאילו מחפשת את החסר בכל מקום בכל תחום בעיקר בתחום החברתי וזה שלא שאין לי חברות ואני מבלה איתן המון אפילו יותר מידי לפחות בעיני ההורים שלי והם מרגישים שאני כבר לא בבית ואני לא רואה אותם... אבל אני תמיד במרוץ תמיד מנסה שיהיה מושלם ותמיד משו שם חסר תמדי אני צריכה להשוות דברים ותמיד משו אצל האחר יותר טוב אני לויודת אם להגדיר את זה כקנאה אבל זה פשוט הורג אותי מאוד קשה לי להגדיר מה זה, אולי זה חוסר בטחון במה שיש לי פחד לאבד את זה אני אפילו לא יכולה להסביר מה זה, ונראה לי שאנשים לא יבינו אותי, ניסיתי להסביר את זה לחברה מאוד טובה שלי את הריקנות הזו אבל זה פשוט לא יוצא ממני מה שאני מסבירה זה לא יוצא כמ שזה מרגיש אני פשוט לא יכולה לבטא מה זה אני מקווה שהבנתם אם לא אני יכולה לתת דוגמיות
אם יש פורום שבו יש איש מקצוע או פסיכולוג או מישו שיותר יתאים לי אז תפנו אותי אליו בקשה! אז ככה! הבעיה שלי היא כזו אני מרגישה כל הזמן אבל פשוט כל הזמן שמשו בחיים חסר לי שאף פעם כלום לא יכול להיות מושלם אני יודעת שאין \דבר כזה מצב מושלם אבל זה כאילו תמיד משו חסר וזה כבר ממש מבעס ומציק אני בטוחה זה לא מצב נורמלי אני כאילו מחפשת את החסר בכל מקום בכל תחום בעיקר בתחום החברתי וזה שלא שאין לי חברות ואני מבלה איתן המון אפילו יותר מידי לפחות בעיני ההורים שלי והם מרגישים שאני כבר לא בבית ואני לא רואה אותם... אבל אני תמיד במרוץ תמיד מנסה שיהיה מושלם ותמיד משו שם חסר תמדי אני צריכה להשוות דברים ותמיד משו אצל האחר יותר טוב אני לויודת אם להגדיר את זה כקנאה אבל זה פשוט הורג אותי מאוד קשה לי להגדיר מה זה, אולי זה חוסר בטחון במה שיש לי פחד לאבד את זה אני אפילו לא יכולה להסביר מה זה, ונראה לי שאנשים לא יבינו אותי, ניסיתי להסביר את זה לחברה מאוד טובה שלי את הריקנות הזו אבל זה פשוט לא יוצא ממני מה שאני מסבירה זה לא יוצא כמ שזה מרגיש אני פשוט לא יכולה לבטא מה זה אני מקווה שהבנתם אם לא אני יכולה לתת דוגמיות