תראה, יש להורים מן תכונה כזו חיובית
לבדוק טוב טוב לפני שהם נותנים לילדים תרופות. גם אני בדקתי טוב טוב, והגעתי למסקנות הבאות שאשמח לשתפך בהן: א. ריטלין היא ה תרופה לטיפול בהפרעות קשב. (ואז אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להתחיל עם תרופות וחיפשתי....) ב. יש הרבה מאד דברים שאפשר לעשות ולנסות, צמחים תזונה וכו', כשחקרתי מצאתי שהם מצויינים בעיקר למוכרים אותם ופחות לילדים שלנו. ג. אומגה 3 נהדרת, מרגיעה אבל לא במקום ריטלין. ד. איך שלא תסתכל על זה, גם ריטלין לא מרפא את פיצול הקשב כי זו לא מחלה, זה קושי שבא עם החברה שלנו שבנויה כך שצריך קשב וריכוז כדי ללמוד, לכתוב, לקרא וכו'. ה. בתור הורה ניסיתי להמנע, ואני מניחה שאף הורה לא רוצה שהילד יהיה מטופל בתרופות, אם אפשר להמנע. אז צר לי אבל אי אפשר להמנע. אפשר גם לשקול בעד ונגד, ולעשות חושבים, לילד שלי היו בעיות בלימודים ובעיות עם חברים ולא נעים להגיד אבל גם לנו היה קשה איתו. והנה באה התרופה, וחששנו לתת ובכל זאת התגברנו ונתנו, והיום הכל הרבה יותר טוב, הלימודים השתפרו פלאים, יש יותר חברים וגם לנו יותר קל ונעים בחברתו. אז עכשיו תורך לשקול, האם לתת תרופות או להנציח מצב של ילד שלא תהיה לו מוטיבציה ללמידה, ואולי בעיה בתחום החברתי, והרגשי ומה לא. תורך להיות בהתלבטות. מאחלת לך לעשות את ההחלטה שתהיה טובה עבורך. בכל מקרה הילדים יתבגרו ויבואו אלינו בטענות, אם טיפלנו ואם לא, וזה תפקידם.... תפקידינו להיות שלמים עם ההחלטות שאנחנו לוקחים עלינו ואתם נמצאים בצומת לא פשוטה.