טובעת..

[אור חלש]

טובעת..

זה מה שאני מרגישה עכשיו.. הזרם סוחף ואני לא יודעת לשחות והכוחות והאופטמיות נחלשים ורק מרגישה שהזרם הולך ומתגבר..עד למפל הענק. הנסיון מלמד אותך לשחות ולמי שאין נסיון? למי שרק עכשיו מתחילה לחיות? למי שבגיל 30 מתחילה את מה שבגיל 30-18 רוכשים? יש אור והוא חלש..אך שומרים עליו שלא יכבה?? אולי זה קריאה לעזרה... אולי סתם להוציא הרגשה...

 

[conatus]

../images/Emo24.gif ממני

שני דברים חסרים בדברייך : הראשון, זו הסיבה להרגשה שלך. השני, זו דרך להשתחרר מהרגשה זו. אם זו הרגשה חולפת ניחא, אך אם זו הרגשת רקע שמלווה אותך בחייך הרי שלדעתי את צריכה להשתחרר ממנה ובהקדם. ההשתחררות חייבת להיות דרך הבנת הסיבות להרגשה...

 

[seeyou]

"הזרם סוחף ואני לא יודעת לשחות "

אם תנדבי יותר פרטים יהייה יותר קל באופן "פילוסופי" אף פעם לא להגיד את האמת ב-100% !! ניסיון? ...אני התמודדתי עם מחלקה של X אנשים...(סימי לב-את לא משקרת...את לא טוענת שאת נהלת...פשוט לצד השני נקלטים המילים...מחלה...X אנשים.. תאמיני לי-עו"ד טוב מלמד רוצח לא להודות באשמה.... ברגע שמודים-מקבלים מקסימום העונש!

 

[שחף 24]

לטובעת

פוחדת להיסחף בזרם, מנסה להאחז בניסיון שעוד אין... הזרם של היקום סוחף אותנו, ובלי לדעת לשחות, אפשר בתנועות קטנות להיסחף לכיוון נפלא. אך לפעמים אנו בזרם המחשבות שלנו, שלא מאפשר לראות את זה. האם תוכלי לבטוח בעצמך, בכוחות, באופטימיות, ובאור שעדיין שם? ובכל יום אפשר להתחיל משהו חדש, התנסות חדשה.

שחף

 

[מיכל מנדל]

באנו אל מנהרת החיים ובידנו המאורות

הגדולים. מדוע אנו מכסים אותם בבד לבן בד צהוב בד שחור ואחר כך צועקים אלוהים למה יצרת לי חושך כל כך גדול. אלוהים נתן לנו את האור את הנשמה שלנו: ,נר השם נשמת אדם"... עלינו ללמוד להוריד את המסכות את הבדים את הסוככים וככה נוכל להתחבר חזרה אל עצמנו. לא אלוהים החשיך לנו את חיינו, אנו עשינו זאת לעצמנו. תחליטי שהזרם הולך ונחלש למעין זך ונעים כך יהיה. האור הוא לא חלש, את רואה רק את הניצוץ הדליקי את השלטר וככה יוארו חייך. בהצלחה

 

[שמירה]

מיכלי את מתוקה!!../images/Emo25.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif

 

[מיכל מנדל]

../images/Emo25.gifתודה לך../images/Emo23.gif../images/Emo141.gif