טובעים במספרים

[שרוֹן]

טובעים במספרים

הילד סופר כל היום, כשהוא לא סופר, הוא רוצה לדעת מה השעה. ציידנו אותו בשעון, אז הוא שואל ועונה לעצמו כל הזמן (זה יכול להמשך עשר דקות רבע שעה). העסק הזה, זה סיפור של כמה שבועות. כל מספר שחולף תחת עניו זוכה להתייחסות. לפעמים אפשר לקרוא איתו סיפור, הרבה פעמים זה יגמר בתוכן העניינים ובמספרים ששם. הוא סופר כל דבר שהוא בר ספירה. הוא יושב שעות עם היומן שלי וסופר את הימים. כשכבר הולכים לפארק הוא סופר בתים בדרך, שם הוא סופר שלבים בסולם למגלשה, כשנשארים בבית הוא סופר חלקים של פאזל בזמן הרכבה (מה שמביא להרבה זעקות שבר בכל פעם שהוא שוכח מה היה המספר האחרון). בספירה למרחקים ארוכים, הוא מבקש שנספור איתו, מספר הוא, מספר אנחנו. חשבנו שהוא יהיה מרוצה במאה, הוא רצה להמשיך. הגענו עד אלף, הוא רוצה עד מליון. לא חלמנו להגיע למליון והוא כבר רואה את מיליארד באופק. האיש חישב ומצא שגם אם לא נישן ולא נאכל ורק נספור, לא נגיע למיליארד. אני סחוטה, אני לא רגילה לדברים האלה, האיש, שקצת מבין אותו יותר בקטע הזה, אומר, שזו הפעם הראשונה שהוא מתמודד עם האינסוף. כלומר הוא רוצה לספור עד הסוף, ועוד לא מוכן להכיר בזה שאי אפשר. לי זאת נראית אובססיה, זה כל הזמן וזה גורר הרבה בכיות וסבל. אני מאבדת את הסבלנות ומאז המסע אל האלף החרמתי את עניין הספירה. כל המצב הזה מביא אותי להרבה עצבנות וחוסר סבלנות. כשילד נכנס לאובססיה, זה לא אומר שמשהו לא בסדר במקום אחר? מה עושים? מה השעה?

 

[tonti]

../images/Emo99.gifאיזה חומד!

ליודת מה לומר. באמת יכול לשגע ת'שכל. (אבא של הפשפש היה דווקא מאוד שמח אם היה לו ילד כזה. גם הוא חולה מספרים אדוק. בהריון עם הפשפש הוא ניסה לשכנע אותי שנקרא לו "11". נשבעת).

 

[אפרתש]

ככה מפתחים חשיבה מתמטית ...

אתמול מישהי רצתה לדעת איך מפתחים חשיבה מתמטית. לילד שלך כנראה יש את זה. בן כמה הילד? מה אכפת לך שהוא יספור עד אין סוף? זו דרך נפלאה להבין את משמעות האין סוף. אני הייתי חוגגת עם ילד כזה. לדבר איתו על "כחול אשר על שפת הים לרוב". לספר לו על גרגרי החיטה על לוח השחמט. מה שכן - תבהירו לו שהספירה היא התחביב שלו ולא שלכם, ואם הוא רוצה לספור שיספור בעצמו. כמו שהיית עושה אם היה לך ילד מוכשר במוסיקה ואת לא, או כמו אם היה לך ילד שרוצה כדורגל כל היום. תנסי אולי למצוא לו משחקי מחשב מתאימים (ואז המחשב יישא בחלק מהנטל, ולא רק את ובעלך). או בכלל משחקים חשבוניים, לאו דווקא ממוחשבים. בינתיים - לא נראה לי שראוי לכינוי אובססיה. סיכוי טוב שהכשרון והנטיה יישארו, אבל לא ברמה כזו והוא ימצא עוד דרכים ליהנות ממספרים, ולא רק על ידי ספירה מתישה.

 

[שרוֹן]

האיש סופר עד היום,

חגגנו את יום הולדת 10,000 הימים, לפני שנה שנתיים. זו תשובה גם לטונטי, זה הפסיק להיות כיף ונחמד. זה גורר התנהגות תובענית וזה לא נעים. הוא לא מתנהג ככה בדרך כלל. האיש גם היה ועדיין מהסופרים. אז מה שאני בדרך כלל עושה זה לשלוח אותו לאבא, אבל גם לו יש דברים לעשות חוץ מזה. אתמול האיש הכריז שהוא סופר איתו עד שהילד מתייאש (הוא בעצמו התייאש כשעידו החליט שהיום הוא מתחיל מהתחלה). אמרנו לו שגם אחרי מליארד בא מליארד ואחת. פחדתי לספר לו על כחול אשר על שפת הים כי הוא עלול להתחיל לספור אותו (אין לנו פה ים תודה לאל..). כנ"ל החיטה (זה לא היה אורז?), על לוח שחמט. אני רק חושבת על מה זה יגרור. אני בדילמה שבין הזנה לבין הסחה. כי אפשר לצאת מהדעת.

 

[אפרתש]

ניסיתם לתת לו משימות?

משימות שיעסיקו אותו ייתנו לכם מנוחה. תני לו להניח גרגרים על לוח שחמט, זה ייתן לך שקט לכמה שנים

אבל אולי הרבה חרוזים קטנים שהוא יכניס לקופסאות. שיכניס עשרה לקופסא. אחרי עשר קופסאות כאלה - תני לו לספור את כולם (הוא מסוגל לספור עד מאה בלי עזרה?). ויראה שעשר כפול עשר זה מאה. יש דפי מדבקות ללימוד חשבון. אני מצאתי אותם מאד לא מוצלחים ולא אינטליגנטים, אבל אולי אם עצם הספירה משעשע אותו הם יעניינו אותו (לא זוכרת בדיוק, אבל להדביק מדבקות כמספר המשהו. אולי צריך לחבר דברים). תשלחי אותו לספור אם יש לכם יותר מזלגות או יותר כפות. כמה זמן זה כבר נמשך הסיפור המספרי הזה?

 

[שרוֹן]

זה נמשך כמה שבועות.

בהתחלה הוא היה הרבה מעסיק את עצמו בזה, עכשיו הוא מנסה להגיע מעבר ומסתבך. בקשר למה שאמרת קודם- הוא כבר כמה חודשים משחק במחשב ומאוד נהנה. אלה למעשה היו שעתיים שיכולתי לישון צהריים. עכשיו הוא נכנס למשחקים לגילאים יותר גדולים, ומאוד רוצה שאני אעזור לו שם. אז כשיש לי כוח אני עוזרת, וכשלא, אני פשוט מבקשת שיעשה רק מה שהוא יכול וסופגת את המחאות. ועוד על מה ששאלת קודם, הוא בן שלוש ורבע. הוא באמת מתעסק יותר בספירה עד הקצה, או בקריאה של מספרים, מאשר בחישובים. זה מרגיש מן רצון שלו להכיר אישית ולמשש כל מספר ומספר. ננסה את עניין המשימות. אולי ככה נתחמק מהספירה הבילתי נמנעת עד האינסוף.

 

[אפרתש]

מדהים

בשביל ילד בן שלוש ורבע אלה הישגים מרשימים.

 

[שרוֹן]

יש ילדים שעושים כל מיני דברים.

הבעיה היא כשזה כל הזמן, אני כותבת עכשיו וברקע הילד סופר. זה מן זימזום קבוע בבית. בשלב שהוא היה מסתבך עם "מה בא אחרי 59?" , נתתי לו מטר ובא לציון גואל. העניין הוא שזה בור בלי תחתית, וחוץ מכמה פעמים שקורים דברים שמצחיקים (זה מן צחוק שמתוך יאוש), אז זה בסה“כ די מתיש.

 

[irisgh]

ושלי עדיין טוען ש '10 זה הכי גדול'.

תשמחי

(כשהוא הולך לישון לפחות. וחוץ מזה, אפשר להציע לו לספור בלילה, במיטה...)

 

[שרוֹן]

אכן,

בשבועיים האחרונים, הוא נרדם בקלות מפתיעה (מקסימום שואל מידי פעם מהמיטה "מה בא אחרי Z?") זה לפעמים חמוד, וקצת מצחיק, אבל בכמה ימים האחרונים זה קצת עבר את הגבול.

 

[צימעס]

../images/Emo6.gif ענק.

 

[טאשקה]

../images/Emo6.gif !!!

 

[שרוֹן]

נו , לפחות משהו פה נהנה ../images/Emo13.gif

 

[צימעס]

רואה?

בזמן שהוא סופר, את יכולה לספר עליו עוד.

 

[צימעס]

אה, ובכלל - אולי שיספור בלב?

או שיספור בלב, ויגיד בקול רק את העשרות? (או שישחק 7 בום

)

 

[שרוֹן]

אין לי בעיה לספוג את הזימזום,

אני לא רוצה לשלוח אותו אל תוך עצמו, הוא יעשה את זה גם ככה באיזשהו שלב. אז אמנם יש גבול לשיתוף פעולה שלי, אבל אני לא רוצה לעודד אותו להיכנס לדו שיח עם עצמו, אולי עדיף להשאיר את זה אינטרקטיבי ומאוורר בחוץ.

 

[שרון של אייל וליאור]

אצלנו בכלל אין 10

כי ידוע (לליאור) שאחרי 9 בא: ע..? "איילי!"

 

[שחר של עמית]

עושה רושם מתיש ביותר

התיאור שלך פשוט מדהים, במיוחד ביחס לגיל שלו

אין לי עצות כלשהן, מלבד אולי ללמד אותו שיש גם שיטות ספירה אחרות (למשל השיטה הבינארית). ואולי לנסות ליצור תחומי עניין משותפים אחרים? אם הוא כל כך רוצה שאתם תהיו חלק מהתחביב שלו, אולי אפשר לבקש ממנו שיהיה חלק מתחביב שלכם? ואז ללכת לחפש על כך חומר כתוב בכל מיני מקומות, להתנסות פיזית וכו'. אולי זה יצליח להסיט את תשומת הלב שלו מהמספרים.

 

[שרוֹן]

מאתמול בבוקר, אחרי ארוחת בוקר

מתישה במספרים, אנחנו נכנסנו לאובססיה של להוציא אותו מהבית ולעשות דברים חוויתיים. אז בבוקר הוא הלך עם אבא לגן חיות, ואחה"צ לקחתי אותו לפארק עם חברים, הבוקר אבא לקח אותו לבריכה, ונראה כבר מה נעשה אחה"צ. זה לא הפריע לו לספור מידי פעם, אבל זה קצת פחות ממה שקורה בבית, כי בחוץ יש גם פרחים, וענפים, ואבנים וחול (הוא עוד לא סופר חול). אני לא סתם כתבתי על זה, אני באמת מרגישה שזה הפסיק להיות תחביב והתחיל להיות בעיה. כשהוא באמצע עיסוקים, קשה להוציא אותו מזה, גם אם צריך ללכת, גם אם יושבים לאכול. הוא תמיד היה אוכל מצויין, ומאז שזה התחיל לקבל תאוצה, הוא מדלג על ארוחות, ואוכל איזה משהו קטן אחרי שלוש-ארבע שעות. אם מחברים את זה עם הבעיות בויסות סנסורי שלו, יכול להיות שזה כיוון שמצביע על היסגרות. זה למה אני מודאגת. ולכן אני לא בטוחה שכניסה לתחומים פילוסופיים של המתמטיקה (בסיסים שונים, האינסוף במקרו ובמיקרו, N עצרת וכל אלה), זה נכון לעשות עכשיו. אולי בכיוון של ההצעה של אפרתש עם החרוזים, שזה חלק ממשהו חוויתי, שאפשר להפיק ממנו עוד דברים מלבד מתמטיקה (מבחינה תחושתית), זה הכיוון.

 

[לאה_מ]

../images/Emo50.gif ותמשיכי לעדכן