"טובה תחת טובה".
היום המורה לנהיגה (על משאית) שלי, החליט להציק לי קצת. לפני כמה ימים הוא כבר בא אליי עם יציאות של "איך אומרים הומו/לסבית בעברית?" וכל מיני כאלה. הוא לא יודע שאני לסבית, אבל לא אכפת לי, זה לא עניינו. הוא שאל אותי אם יש לי חבר, ואמרתי לו שכן, רק בשביל שלא יתחיל איתי (הטרדה של מורים לנהיגה בארץ הזו זה משהו לא נורמלי). בכל מקרה, הנבלה הזה (סליחה על השימוש במילים) נוסע איתי היום במשאית, ומדבר לו בפלאפון עם איזה מישהו על איזה לברדור שהלך לו לאיבוד, והרדיו דלוק על רדיו כל רגע. בכל מקרה, פתאום מתחיל אחד השירים האהובים עליי "שיר בכייף" של קורין אלאל. אני נוהגת ומתחילה לזמזם לי את השיר, וזה. ואז פתאום המורה מסיים לדבר בטלפון ובא לי ביציאה. "את יודעת איך קוראים לזמרת הזאת?" "בטח, קורין אלאל" "לא" "מה לא?" "לא." "אז איך?" "טובה תחת טובה" באמת שהתאמצתי לחייך, אבל לא הצלחתי. הוא ממשיך, "היא לסבית, לא?" "נו, אז?" "אז כלום, אז היא לסבית, מוצהרת" "אז? כל הכבוד לה" "מה כל הכבוד לה?" "כל הכבוד לה?" "למה?" "ככה" "מה, גם את לסבית?" "לא!" "אז למה כל הכבוד לה?" "שהיא ככה יוצאת מהארון בלי לפחד ממה שאומרים בארץ הזאת" "מה זה קשור?" "זה קשור" "תדעי לך", הנה הוא מתחיל עם הפילוסופיה המגוחכת שלו, "שיש שני סוגים של לסביות, לסביות שהן נימפומניות, ולסביות שאך גבר לא יסתכל לכיוון שלהן." "לא נכון." "מה לא נכון, את הסתכלת על לסביות?" "לא" (שקר... פעם שלישית גלידה) "תראי לי לסבית אחת שנראית טוב, אבל ממש נראית טוב." אני שותקת. דיי, הסיפור הזה מגוחך. אני כבר לא יודעת מה אני יעשה. נמאס לי מכל הזבל ההומופובי הזה...
היום המורה לנהיגה (על משאית) שלי, החליט להציק לי קצת. לפני כמה ימים הוא כבר בא אליי עם יציאות של "איך אומרים הומו/לסבית בעברית?" וכל מיני כאלה. הוא לא יודע שאני לסבית, אבל לא אכפת לי, זה לא עניינו. הוא שאל אותי אם יש לי חבר, ואמרתי לו שכן, רק בשביל שלא יתחיל איתי (הטרדה של מורים לנהיגה בארץ הזו זה משהו לא נורמלי). בכל מקרה, הנבלה הזה (סליחה על השימוש במילים) נוסע איתי היום במשאית, ומדבר לו בפלאפון עם איזה מישהו על איזה לברדור שהלך לו לאיבוד, והרדיו דלוק על רדיו כל רגע. בכל מקרה, פתאום מתחיל אחד השירים האהובים עליי "שיר בכייף" של קורין אלאל. אני נוהגת ומתחילה לזמזם לי את השיר, וזה. ואז פתאום המורה מסיים לדבר בטלפון ובא לי ביציאה. "את יודעת איך קוראים לזמרת הזאת?" "בטח, קורין אלאל" "לא" "מה לא?" "לא." "אז איך?" "טובה תחת טובה" באמת שהתאמצתי לחייך, אבל לא הצלחתי. הוא ממשיך, "היא לסבית, לא?" "נו, אז?" "אז כלום, אז היא לסבית, מוצהרת" "אז? כל הכבוד לה" "מה כל הכבוד לה?" "כל הכבוד לה?" "למה?" "ככה" "מה, גם את לסבית?" "לא!" "אז למה כל הכבוד לה?" "שהיא ככה יוצאת מהארון בלי לפחד ממה שאומרים בארץ הזאת" "מה זה קשור?" "זה קשור" "תדעי לך", הנה הוא מתחיל עם הפילוסופיה המגוחכת שלו, "שיש שני סוגים של לסביות, לסביות שהן נימפומניות, ולסביות שאך גבר לא יסתכל לכיוון שלהן." "לא נכון." "מה לא נכון, את הסתכלת על לסביות?" "לא" (שקר... פעם שלישית גלידה) "תראי לי לסבית אחת שנראית טוב, אבל ממש נראית טוב." אני שותקת. דיי, הסיפור הזה מגוחך. אני כבר לא יודעת מה אני יעשה. נמאס לי מכל הזבל ההומופובי הזה...
