ברוסקי...
לטעמי,עושה שגיאה. זה לא קשור לאהבה או חוסר אהבה שלי לפאטס. אבל מקרה כמו שלו,לחזור לשחק אחרי 8 חודשים,למעשה,לחזור לשחק בכלל זה טעות שעלולה להיות פאטאלית. הבן אדם שיחק מספר שנים אם מה שיכל להיות מצב מסוכן,שלמזלו לא הרג אותו. הוא חוזר אחרי שבץ מוחי,דבר שגומר לאנשים אחרים את החיים,ומצפה להיות בסדר? אם כל הכבוד וההערצה להחלמה שלו,ולכוח הרצון שצריך בשביל כזה דבר, לדעתי זה מטומטם... לרופאים שאישרו לו לחזור צריך לשלול את הרישיון,לא איכפת לי מה אומרות התוצאות של 1001 הבדיקות שהוא עשה. BOTTOM LINE הוא ניצל בנס,וחוזר לשחק ספורט שבמהלך אחד לא טוב עשוי לגמור לו את החיים. שום דבר בעולם לא שווה את זה. מקרה דומה קרה ברסלינג לפני כמה שנים כשברט הארט,אחד המתאבקים הכי פופולריים אי פעם חטף זעזוע מוח שהכריח אותו לפרוש,ושנתיים אח"כ עבר שבץ. כל יום כמעט (לפי עדותו של הארט עצמו) הוא מקבל מייל,או שעוצרים אותו ברחוב ושואלים אותו למה הוא לא חוזר לזירה? תשובתו? כי זה לא שווה את זה.... וזה מאדם שחיי ונשם את הרסלינג כל חייו עד גיל 36 בערך... אז אם מתאבק בספורט "מזוייף" פורש כי החיים שלו לא שווים את אהבת הספורט,ואת ילדיו...למה ברוסקי לוקח את הסיכון לעזאזל? בספורט שרוב הכניסות מיועדות לעצור,להמם ואף במקרים מסוימים לשתק זמנית,מה יכול לקרות לו? ולמה הוא חושב שזה כדאי? אין לי ספק לשניה שזה לא בצע כסף או משהו...אלא אהבת הספורט,אבל למה???