טבריה
מרגישה כמו זרה
בעיר השקטה
מנסה לדוג זיכרונות של ילדות
איך חסרי דאגה אספנו צדפים
וכעת קול לוחש בי
אין לי מקום ואין לי מקלט
ואולי כאן יהיה לי קצת בית
את זוכרת שרצית
לקרוא לי כנרת
להושיט את היד
ולגעת במים
בסוף נתת לי שם שמח
אפילו שהיית קצת עצובה בהיוולדי
ואני מביטה מרחוק
לא טובלת
כפות רגליי הדואבות מהמסע
לא אצנן אותן במים
שיישרפו ויילהטו כמו הלב
כמו החול
ואני מביטה מלמעלה על קצה ההר
כמו ציפור במעופו
המתכונן לצלול
מהרהרת במרים
כבר שנים שלא יצאתי בתופים ומחולות
והבאר כבר התייבשה
ואם תבחרי עכשיו
להושיט את היד ולגעת,
לא תמצאי בליבי דמעות
ואני זרה מביטה ומתקרבת
יורדת ויורדת
אל עבר קו המים
ופוסעת אל בית הקברות הישן
השוכן מול קסם הכנרת
המבטיח תחייה ותוחלת
כי גם אני קצת נטולת תקווה
ולא מוצאת את שאילו אני מייחלת
ולמה זה עצובה?
הרי לעזעזל איתך
נתת לי
שם שמח
מרגישה כמו זרה
בעיר השקטה
מנסה לדוג זיכרונות של ילדות
איך חסרי דאגה אספנו צדפים
וכעת קול לוחש בי
אין לי מקום ואין לי מקלט
ואולי כאן יהיה לי קצת בית
את זוכרת שרצית
לקרוא לי כנרת
להושיט את היד
ולגעת במים
בסוף נתת לי שם שמח
אפילו שהיית קצת עצובה בהיוולדי
ואני מביטה מרחוק
לא טובלת
כפות רגליי הדואבות מהמסע
לא אצנן אותן במים
שיישרפו ויילהטו כמו הלב
כמו החול
ואני מביטה מלמעלה על קצה ההר
כמו ציפור במעופו
המתכונן לצלול
מהרהרת במרים
כבר שנים שלא יצאתי בתופים ומחולות
והבאר כבר התייבשה
ואם תבחרי עכשיו
להושיט את היד ולגעת,
לא תמצאי בליבי דמעות
ואני זרה מביטה ומתקרבת
יורדת ויורדת
אל עבר קו המים
ופוסעת אל בית הקברות הישן
השוכן מול קסם הכנרת
המבטיח תחייה ותוחלת
כי גם אני קצת נטולת תקווה
ולא מוצאת את שאילו אני מייחלת
ולמה זה עצובה?
הרי לעזעזל איתך
נתת לי
שם שמח
