טבילת האש שלנו....
היום היתה הפעם הראשונה שנדבי ואני היינו כל כך מעט ביחד. יצאתי מהבית עוד לפני שנדבי התעורר (הנקתי אותו מתוך שינה לפני שיצאתי). כשהמטפלת הביאה אלי את נדבי לביקור (כהרגלנו מדיי יום, רק שהיום - אחרי יותר שעות מבעבר) נדבי התחמק מלהסתכל עלי. אפילו שיטות ההצחקה שניסיתי העלו רבע חיוך שהופנה הצידה, כאילו "וואו עץ, אתה ממש משעשע" העיקר לא להסתכל על אמא "שתבין שנעלבתי". עד היום הייתי בטוחה שתינוקות לא יודעים "לכעוס על אמא שהלכה לעבוד". אוף, עד שקיבלתי חיוך היום (ובסוף גם צחוק מתגלגל, אבל בכל זאת) ועוד לא אמרתי כלום על שביתת הרעב שהיתה היום.... לפחות ימים ארוכים כאלו יש לי רק פעם בשבוע. ולחידושים והרפתקאות:
נדבי שעד אתמול התהפך רק מעל יד ימין מתהפך עכשיו חופשי גם מעל יד שמאל
ובנוסף - נדבי התחיל היום במה שנראה כזחילת 60 על 6. הוא ממש זז קדימה (לא אמורים קודם לזחול אחורה?)
היום היתה הפעם הראשונה שנדבי ואני היינו כל כך מעט ביחד. יצאתי מהבית עוד לפני שנדבי התעורר (הנקתי אותו מתוך שינה לפני שיצאתי). כשהמטפלת הביאה אלי את נדבי לביקור (כהרגלנו מדיי יום, רק שהיום - אחרי יותר שעות מבעבר) נדבי התחמק מלהסתכל עלי. אפילו שיטות ההצחקה שניסיתי העלו רבע חיוך שהופנה הצידה, כאילו "וואו עץ, אתה ממש משעשע" העיקר לא להסתכל על אמא "שתבין שנעלבתי". עד היום הייתי בטוחה שתינוקות לא יודעים "לכעוס על אמא שהלכה לעבוד". אוף, עד שקיבלתי חיוך היום (ובסוף גם צחוק מתגלגל, אבל בכל זאת) ועוד לא אמרתי כלום על שביתת הרעב שהיתה היום.... לפחות ימים ארוכים כאלו יש לי רק פעם בשבוע. ולחידושים והרפתקאות:
