טאבלט וכו' - האמת

[מלאכית הים]

טאבלט וכו' - האמת

הבת שלי בת שנה וסופר פעלתנית.
כמובן שניסינו להימנע מחשיפה לסרטונים בטלפון/טאבלט כפי שממליצים (ואפילו הצלחנו) אבל לאחרונה זה נעשה יותר קשה - גם כי לפעמים אנחנו חייבים את החמש דקות האלה לנוח (זה הזמן היחיד שהיא נשארת במקום אחד) וגם כי עכשיו היא רואה את הטלפון ותובעת (בעצבים) לראות את הקליפים שלה (כמו נרקומן בקריז) ולא תמיד מצליחים להסיח את דעתה עם משהו אחר.
אם להודות על האמת זה בעיקר מתוך עצלות/עייפות שלנו. אם היינו מתעקשים היינו יכולים להמשיך להימנע מזה...

אני כמובן חשה אשמה גדולה מאוד, גם אם זה רק כמה דקות ביום. ולמרות שזה תמיד לשבת בחיקנו ולצפות יחד וחס וחלילה לא ללא השגחה.

יודעת שממליצים להימנע לגמרי עד גיל שנתיים אבל אשמח לשמוע תכל'ס, מתי נשברתם/החלטתם לחשוף את הקטנטנים שלכם?

תודה!

 

[פרפרי אהבה]

אני חשפתי אותה החל מגיל 10 חודשים בערך, אולי טיפה לפני

זה בעיקר משמש לי כאמצעי הרגעה ובד"כ היה רק שיר. עכשיו כשהיא כמעט בת שנה היא לא מסתפקת בשיר אחד וממש נכנסת להיסטריה אז משתדלת לא להראות לה אבל כשכן מראה בד"כ מראה מחרוזת שירים של כמה דקות או 2-3 שירים וזהו. לא יותר מ-10 דקות.
&nbsp
עכשיו כשטסנו- היא ראתה כמה סרטונים ברצף אבל השתדלתי לא מעבר ולהעסיק אותה בדברים אחרים.
&nbsp
אין ספק שזה לא הדבר הכי בריא בעולם, אבל המציאות של חיינו השתנתה וזה זמין ונוח אז מבחינתי לא סוף העולם אם מידי פעם מראים , במיוחד אם זה לא קבוע ולא תוקעים במשך שעות מול הטלויזיה. אצלי זה מבוקר מאוד ואם יודעת שהראיתי בבוקר- לא משנה מה אני לא אראה אחה"צ וגם אם היא מתעצבנת ובוכה שעה- זה לא יגרום לי להמשיך להראות לה עוד סרטונים, פשוט מציבה גבול ומשתמשת בזה כאמצעי להרגעה כשממש יש מצב בעייתי.

 

[TheWindCriesMary]

חשוב להבין את מקור ההמלצות למניעה

מסכים לא גורמים להפרעות קשב, כפי שנהוג לחשוב. הבעיתיות היא בתכנים לא הולמים, ובזה שהילדים מבלים מול המסך במקום בזמן איכות עם ההורים \ משחק בחוץ וכו'.
אז קודם כל - את יכולה להרגיש פחות אשמה, אם מדובר בכמה דקות ולא ע"ח זמן איתכם, אין בזה רע. מודה שגם אצלנו מדובר בפתרון מעולה לרגעי התארגנות בבוקר \ הכנת ארוחת ערב.
&nbsp
ולגבי הגבלה - אני אומרת לה מראש שהיא תראה שיר אחד ודי (למשל) - ועומדת בזה. לפעמים יש בכי וצרחות - וזה בסדר, יהיו עוד הרבה דברים שאאסור עליה ולא ימצאו חן בעיניה. היום (1.8) היא כבר מבקשת מראש שיר אחד ודי

 

[זלופית]

אני חושבת שהתחלתי בערך בגיל 8 חודשים לראות איתו שיר או שניים

תוך כדי שאני שרה לו ביחד ועושה את התנועות או מצביעה על חפצים ונוקבת בשמם.
בסביבות גיל שנה כבר ראינו 10-15 דקות של לולי לקט שירים. זה גם היה סף הריכוז שלו. לאט לאט זה עלה והיום בגיל 4 עומד על כשעה-שעה וחצי ביום בממוצע (יש ימים שלא רואה בכלל ויש ימים שקצת יותר) - לא מוצא חן בעיני, אבל מנסה שלא להרגיש יותר מידי אשמה על זה. הבעיה שאנחנו רואים בד"כ ביו-טיוב ואז האתר מציע כל מיני זבלים. השנאה שלי היא כל סרטוני היצירה למיניהם הלכאורה חינוכיים (כי זה מלמד צבעים), אבל זה מנוון את המוח לדעתי - הם פשוט יכולים לבהות בזה שעות. אז את זה רואים כמה דקות ולא יותר. על כל סרטוני הפלסטלינה של ספיידרמן ואלזה וכל השיט הזה הטלתי ווטו ואני לא מוכנה שיראה - הוא גם יודע שאנחנו לא רואים את זה.
אני מנסה לכוון לדברים שאני לחלוטין אוהבת כמו פרפר נחמד, הבית של פיסטוק, סמי הכבאי, פיטר הארנב, הדבורה מאיה, ספר הגונגל, פפה פיג וכו. ממש לא תמיד הולך ולצערי יש די הרבה קונג פו פנדה, זורו וכו.

 

[mafe]

בגיל שנתיים וחצי בערך

אנחנו נגד מסכים. ממש ממש נגד. אני שונאת את המבט המהופנט שנהיה לילדים שלי כשרואים טלוויזיה.
היום הם בני תיכף 5 ותיכף 3. מעולם לא נגעו בנייד שלי, מדי פעם אני מראה להם בעצמי סרטונים שלהם שצילמתי אותם, אבל רק 5 דקות בהמתנה לרופא או משהו.
בטלוויזיה - הגדול רואה בערך 45 דקות בשישי ובשבת ורק בזמן שהקטן ישן שנ"צ.
זה עניין של הרגל מאז שהם קטנים. הרי בעבר תינוקות יכלו להיות חסרי שקט באותה מידה שהם היום, וההורים מצאו דרכים אחרות להרגיע.
ולדעתי תינוק שלומד מגיל קטן להעסיק את עצמו עם ספר / לגו / המגירה של הסירים במטבח או כל דבר אחר, זה מתנה בשבילו.
אני ממש לא בכוונה לצאת מתנשאת, אני מודה שלפעמים דווקא רציתי להישבר ובעלי הוא העקשן מבינינו בקטע הזה של ההימנעות ממסכים. אבל זה משתלם בהמשך.
כשישבנו בטיסה של שעתיים עם הילדים, הופתענו שהיינו היחידים בערך ללא טאבלט במטוס. הגדול שלי "קרא" במשך שעה את החוברת המשעממת ששמים במטוס, הקטן שיחק עם החגורה / פתח וסגר את השולחן / קשקש איתנו... לא יודעת מה עשה, אבל הזמן עובר גם בלי זה.

 

[הייבי]

קצת אחרי גיל שנתיים

התחלנו עם שירים ולקראת גיל 3 עבר לתכניות ממש וגם קצת אפליקציות תואמות גיל באייפד. עד היום אצלנו כעיקרון לא רואים טלוויזיה ולא משחקים באייפד באמצע השבוע אלא רק בסופשבוע. מקבל בדרך כלל שעה טלוויזיה בשישי ושעה בשבת ובערך חצי שעה אייפד בכל אחד מהם. בחגים וחופשות אנחנו משחררים קצת יותר. הקטן שלנו בן שנה עוד לא רואה טלוויזיה חוץ מפה ושם אצל חברים של הגדול (לא תכניות מבחירה שלנו אבל לצערי יש לגדול כמה חברים שאוכלים ארוחת ערב מול הטלוויזיה). אנחנו ממש עושים מאמץ שלא יתרגלו לשבת לבהות במסך ושזו לא תהיה ברירת המחדל שמשעמם להם. מעדיפים שישחקו במשחקים. יבקשו לרדת לגינה ליד הבית. נשים מוזיקה ונרקוד בסלון.

 

[dana galdon]

העדיפות היא שהיא תקרא ירחונים פשוטים

היי, אני מלמדת את הילדים שלי להנות מהזמן הפנוי שלהם לפיתוח האישי.
ממליצה לך לקרוא את המאמר הזה
https://www.loveishere.co.il/blog/לעודד-ילדים-להביע-את-עצמם