עוף מוזר בגריל
New member
ח"ח ולימודים
היי,
עוד חודשיים אני מתחיל את הלימודים שלי באוניברסיטה וכבר עכשיו אני מתחיל להרגיש את הלחץ.
אני מניח שאצל רוב הח"חניקים פה שעברו את התקופה הזאת היה חשש דומה לשלי שהחרדה חברתית תשתלט עליהם במהלך הלימודים. רק מהמחשבה של כמה שאני אצטרך לעבור אני מתעייף.
לפי מה שהבנתי מסיפורים,מאוד חשוב ליצור קשרים כבר בהתחלה ולנסות "להתברג" לאיזושהי קבוצה מגובשת, מה שבסופו של דבר מאוד יקל על הלימודים ויסייע בפתרון משברים כאלו ואחרים.
הייתי בחיי בכמה מסגרות ותמיד איכשהו הייתי מוצא את עצמי מחוץ לאותה קבוצה מגובשת, בעצם מחוץ לכל קבוצה, ומניסיון עברי העשיר אני יכול להגיד שאנשים מצליחים "להריח" אצלי את החרדה עוד לפני שביצעתי פעולה כלשהי, תמיד ניסיתי להבין למה אני משדר חרדה- אולי זה משהו בשפת הגוף שלי או בצורת ההליכה, אף פעם לא הצלחתי לרדת לעומק הבעיה, אני רק יודע שאם זה יקרה לי בתחילת שנת הלימודים אני אבוד!
מלבד זאת, קשה לי להתחבר לאנשים גם אחרי תקופה מסוימת,לפעמים אני לא כל כך זורם, לא ספונטני, החרדה מחייבת אותי להתכונן נפשית לפני כל אירוע חברתי. אחרי הצבא השתפרתי מאוד בדברים האלו, אבל אני כבר הרבה זמן נמצא ללא מסגרת וההרגשה היא שאני נמצא על מדרון ומתגלגל למטה ככל שעובר הזמן.
במקרה שלי, לקחתי על עצמי אתגר ובחרתי ללמוד בחוג שידוע כקשה, אני יודע מראש שאני אצטרך לקרוע את התחת בשביל להגיע להישגים, תמיד הייתי תלמיד טוב אבל אף פעם לא בין המבריקים. הבעיה היא שאם אני לא אצליח למצוא אנשים שאני אוכל להעזר בהם או אפילו סתם חבר'ה שיעודדו אותי ברגעים הקשים יהיה לי קשה מאוד לסיים את התואר.
בנוסף, אני לא יודע אם זה קשור לנושא הלימודיםת אני חווה כבר תקופה מסויימת ירידה במצב רוח, אני נוטה להיות עצבני,דכאוני,עייף מבוקר ועד ערב, חוץ מהעבודה אני לא יוצאכמעט מהבית ובכלל אני מפספס הרבה דברים. אני ממש לא רוצה להכנס לתחילת הלימודים ברגל שמאל ורוצה להפתר מהתחושה הזו ולחשוב רק מחשבות אופטימיות.
עד כאן הייתה הפריקה, אני אשמח לשמוע חוויות ורגשות מאנשים שהיו במצב שלי ששרדו את התקופה הזו של ה3-4 שנים בשלום.
אולי גם תוכלו לייעץ לי ולתת לי טיפים להמשך הדרך
היי,
עוד חודשיים אני מתחיל את הלימודים שלי באוניברסיטה וכבר עכשיו אני מתחיל להרגיש את הלחץ.
אני מניח שאצל רוב הח"חניקים פה שעברו את התקופה הזאת היה חשש דומה לשלי שהחרדה חברתית תשתלט עליהם במהלך הלימודים. רק מהמחשבה של כמה שאני אצטרך לעבור אני מתעייף.
לפי מה שהבנתי מסיפורים,מאוד חשוב ליצור קשרים כבר בהתחלה ולנסות "להתברג" לאיזושהי קבוצה מגובשת, מה שבסופו של דבר מאוד יקל על הלימודים ויסייע בפתרון משברים כאלו ואחרים.
הייתי בחיי בכמה מסגרות ותמיד איכשהו הייתי מוצא את עצמי מחוץ לאותה קבוצה מגובשת, בעצם מחוץ לכל קבוצה, ומניסיון עברי העשיר אני יכול להגיד שאנשים מצליחים "להריח" אצלי את החרדה עוד לפני שביצעתי פעולה כלשהי, תמיד ניסיתי להבין למה אני משדר חרדה- אולי זה משהו בשפת הגוף שלי או בצורת ההליכה, אף פעם לא הצלחתי לרדת לעומק הבעיה, אני רק יודע שאם זה יקרה לי בתחילת שנת הלימודים אני אבוד!
מלבד זאת, קשה לי להתחבר לאנשים גם אחרי תקופה מסוימת,לפעמים אני לא כל כך זורם, לא ספונטני, החרדה מחייבת אותי להתכונן נפשית לפני כל אירוע חברתי. אחרי הצבא השתפרתי מאוד בדברים האלו, אבל אני כבר הרבה זמן נמצא ללא מסגרת וההרגשה היא שאני נמצא על מדרון ומתגלגל למטה ככל שעובר הזמן.
במקרה שלי, לקחתי על עצמי אתגר ובחרתי ללמוד בחוג שידוע כקשה, אני יודע מראש שאני אצטרך לקרוע את התחת בשביל להגיע להישגים, תמיד הייתי תלמיד טוב אבל אף פעם לא בין המבריקים. הבעיה היא שאם אני לא אצליח למצוא אנשים שאני אוכל להעזר בהם או אפילו סתם חבר'ה שיעודדו אותי ברגעים הקשים יהיה לי קשה מאוד לסיים את התואר.
בנוסף, אני לא יודע אם זה קשור לנושא הלימודיםת אני חווה כבר תקופה מסויימת ירידה במצב רוח, אני נוטה להיות עצבני,דכאוני,עייף מבוקר ועד ערב, חוץ מהעבודה אני לא יוצאכמעט מהבית ובכלל אני מפספס הרבה דברים. אני ממש לא רוצה להכנס לתחילת הלימודים ברגל שמאל ורוצה להפתר מהתחושה הזו ולחשוב רק מחשבות אופטימיות.
עד כאן הייתה הפריקה, אני אשמח לשמוע חוויות ורגשות מאנשים שהיו במצב שלי ששרדו את התקופה הזו של ה3-4 שנים בשלום.
אולי גם תוכלו לייעץ לי ולתת לי טיפים להמשך הדרך