חתימה טובה
כתבתי לכם שאני מחפשת חומר לעבודה. נכנסתי לאתרים שונים. בפורום הזה ובאחרים, התכווץ לי הלב והתעצבתי מאוד, אבל בד"כ הרגשתי צופה בלבד. ובלי לפגוע, אני שמחה שאני לא שייכת, למרות שמצאתי את עצמי נכנסת לפורום בבוקר לפני העבודה, בערב לפני השינה.. באתרי הנצחה שוב בכיתי, ובכתבות המסבירות תיאוריות מלומדות הבנתי אבל לא חוויתי. כל הזמן הרגשתי שמשהו חסר לי. ואז הגעתי במקרה למאמר על התמודדות גולשי הפורום. (במקרה, כי אני קצת בורה בכל מה שקשור לאינטרנט. אני כמעט לא גולשת, מעדיפה ספרים, סרטים, חומר, לגעת, פחות וירטואליות). קראתי והתרגשתי...מאוד. שוב הדמעות זלגו אבל הרגשתי שמצאתי את מה שהיה לי חסר. הכתיבה הבהירה שלכם, הכל כך אותנטית, חיברה אותי. אתם האנשים מהשטח, לא עוד כתבה בעיתון. פשוט כל כך ועם זאת מצמרר. לאלה שמרגישים שהם לא מתמודדים, בעיני אתם ועוד איך מתמודדים, עצם הכתיבה שלכם. כל אחד בקצב שלו ובדרכו. אני ניסיתי לדמיין את עצמי במקומכם (רק בשביל לנסות להבין, חלילה שלא יקרה), והרגשתי שיתוק בגוף ובמחשבה. המוח מסרב, "מה פתאום" הוא צועק לי. אני מקווה שזה לא נשמע "פלצני", הרגשתי גאה. גאה בכם, באנושיות שלכם, בעומק. אני מרגישה מלאת תודה לכל מי שמשתף ואיפשר לי להציץ לתוכו. מסתבר שזה עוזר לא רק לכותב אלא גם לקורא. אני מרגישה שאתם אנשי הפורום נתתם לי הרבה. עזרתם לי במידה מסוימת עם הפחדים שלי. יום כיפור בפתח, אני מצטערת אם ציערתי מישהו מכם בפעמים שכתבתי. שניכתב לחיים, טובים ומאושרים. שלכם, ענבל
כתבתי לכם שאני מחפשת חומר לעבודה. נכנסתי לאתרים שונים. בפורום הזה ובאחרים, התכווץ לי הלב והתעצבתי מאוד, אבל בד"כ הרגשתי צופה בלבד. ובלי לפגוע, אני שמחה שאני לא שייכת, למרות שמצאתי את עצמי נכנסת לפורום בבוקר לפני העבודה, בערב לפני השינה.. באתרי הנצחה שוב בכיתי, ובכתבות המסבירות תיאוריות מלומדות הבנתי אבל לא חוויתי. כל הזמן הרגשתי שמשהו חסר לי. ואז הגעתי במקרה למאמר על התמודדות גולשי הפורום. (במקרה, כי אני קצת בורה בכל מה שקשור לאינטרנט. אני כמעט לא גולשת, מעדיפה ספרים, סרטים, חומר, לגעת, פחות וירטואליות). קראתי והתרגשתי...מאוד. שוב הדמעות זלגו אבל הרגשתי שמצאתי את מה שהיה לי חסר. הכתיבה הבהירה שלכם, הכל כך אותנטית, חיברה אותי. אתם האנשים מהשטח, לא עוד כתבה בעיתון. פשוט כל כך ועם זאת מצמרר. לאלה שמרגישים שהם לא מתמודדים, בעיני אתם ועוד איך מתמודדים, עצם הכתיבה שלכם. כל אחד בקצב שלו ובדרכו. אני ניסיתי לדמיין את עצמי במקומכם (רק בשביל לנסות להבין, חלילה שלא יקרה), והרגשתי שיתוק בגוף ובמחשבה. המוח מסרב, "מה פתאום" הוא צועק לי. אני מקווה שזה לא נשמע "פלצני", הרגשתי גאה. גאה בכם, באנושיות שלכם, בעומק. אני מרגישה מלאת תודה לכל מי שמשתף ואיפשר לי להציץ לתוכו. מסתבר שזה עוזר לא רק לכותב אלא גם לקורא. אני מרגישה שאתם אנשי הפורום נתתם לי הרבה. עזרתם לי במידה מסוימת עם הפחדים שלי. יום כיפור בפתח, אני מצטערת אם ציערתי מישהו מכם בפעמים שכתבתי. שניכתב לחיים, טובים ומאושרים. שלכם, ענבל
