היה לי בעל כזה
שממשיך עד היום להעליב את בניי ולקלל אותם כשמתעצבן....ובדרך כלל העצבים שנגרמו לו הם בכלל לא מהילדים אני עזבתי אותו לעזעזל כי הוא לא ראוי שיחיו לצידו....ילדינו בקשר איתו עדיין אבל גם הם כבר יודעים שזה לא אמור לערער להם את הביטחון כי הבעיה היא אצלו ולא אצלהם,מה גם שכיום כשהתבגרו הם כבר עונים לו וכשמחליטים הם פשוט מחרימים אותו...אפילו אם הם אצלו...פשוט לא מתייחסים אליו הוא דפוק וכפי הנראה גם האבא שלך קצת דפוק ורצוי שתמליץ לו ללכת לטיפול אם אתה מסוגל ואם לא אז תבקש מאמא שתמליץ לו....והפתרון הטוב ביותר הוא שתאמר לו שאם הוא רוצה לפנות אליך ו/או להיות איתך בקשר ...זה יהיה בתנאי ששניכם הולכים יחד לטיפול....האמן לי זה קצת עוזר במקרה הגרוע.......ובמקרים הטובים זה מועיל מאוד לא לקחת ללב והעיקר להמשיך לחייך ולחיות את חייך....השתדל להפגש יותר עם חברים ולמצוא עצמך לא בקרבתו עלה והצלח דיתי
שממשיך עד היום להעליב את בניי ולקלל אותם כשמתעצבן....ובדרך כלל העצבים שנגרמו לו הם בכלל לא מהילדים אני עזבתי אותו לעזעזל כי הוא לא ראוי שיחיו לצידו....ילדינו בקשר איתו עדיין אבל גם הם כבר יודעים שזה לא אמור לערער להם את הביטחון כי הבעיה היא אצלו ולא אצלהם,מה גם שכיום כשהתבגרו הם כבר עונים לו וכשמחליטים הם פשוט מחרימים אותו...אפילו אם הם אצלו...פשוט לא מתייחסים אליו הוא דפוק וכפי הנראה גם האבא שלך קצת דפוק ורצוי שתמליץ לו ללכת לטיפול אם אתה מסוגל ואם לא אז תבקש מאמא שתמליץ לו....והפתרון הטוב ביותר הוא שתאמר לו שאם הוא רוצה לפנות אליך ו/או להיות איתך בקשר ...זה יהיה בתנאי ששניכם הולכים יחד לטיפול....האמן לי זה קצת עוזר במקרה הגרוע.......ובמקרים הטובים זה מועיל מאוד לא לקחת ללב והעיקר להמשיך לחייך ולחיות את חייך....השתדל להפגש יותר עם חברים ולמצוא עצמך לא בקרבתו עלה והצלח דיתי
- לא ממש הבנתי