newKiticat
New member
חתונה.
זו החתונה הרביעית שאי פעם הייתי בה. ( אחת במהלך לימודיי התיכונים, אחת קצת אחרי שסיימתי- ואותה אחת ילדה 5 חודשים אחרי החתונה. ואחת של אחות של חברה שלי. בת ה25. ) זו בת הדודה שלי, אחת מתוך ארבע. אין לי משפחה גדולה. (אח של אבא שלי אבא ל4 בני דודים שלי. ומהצד של אימא שלי אין לאחים שלה ילדים). הנכדה הראשונה של הסבים שלי. אני באה ממשפחה דתית- אנגלו סאקסית. כלומר, חתונה כזו זה מין קיבוץ גלויות. שזה נחמד. לראות משפחה. לא כולם דתיים במשפחה שלי. (במיוחד אלו שמגיעים מחו"ל). אבל יש אוירה דתית מובקהת. החתונה הייתה יפיפיה. ממש יפיפיה. נכון שהייתה הפרדה בהתחלה הממש קצרה, אבל אחרי זה, בלי בכי ותואנות המחיצה פשוט הוזזה. כשמדי פעם מופרדים. מידי פעם לא. מעגלים לא מעורבים ועם זאת מעורבים. אהבתי את היחס של כולם בנושא הדת. ישנה רגישות, אבל לא יתרה מצד הלא דתיים. ההתייחסות של הדתיים הייתה מדהימה בעיני. אם להגדיר ב2 מילים, אז, ההתנהגות הייתה "לא קטנונית". כפי שאני רגילה מסביבת מגוריי. זה היה מעניין. בהתחלה, הייתי בטוחה שישנה הפרדה. והייתי בטוחה שאם הפרדה מועלת- היא נשארת ככה עד סוף החתונה. אז מסתבר שלא. אבל אני כבר אמרתי לאחותי ולאימא שלי שמבחינתי לא תהיה בחתונה שלי (אם אני אתחתן בכלל...) ושנושא ההפרדה מטריד אותי. פשוט מטריד. אבל התחלתי לחשוב, מה תהיה החתונה שלי? דתית? ברכות? והשמלה שלי? האם אני אתעקש על מה שאניר וצה, או שאהיה מוכנה להתפשר? האם האוירה תהיה כמו זו של בת הדודה שלי, או יותר חילונית? בסך הכל, ברור לי שיהיו הבדלים די חמורים. כמו הסבירות הגבוהה שאני כנראה אתחתן עם ישראלי ולא יוצא אנגליה/ארצות הברית/קנדה. והעובדה שאני יותר ישראלית ממנה (היא עלתה לארץ בגיל 14 בערך. אני נולדתי פה.) ונתון נוסף חשוב- היא התגוררה בקרני שומרון. שזו קהילה דתית. מאוד חביבה, אבל לא ארצה לגור שם... תהיות נוספות וקטנות. כתובה, חתונה דתית, דברים נוספים. וזה כמובן מתנגש עם הלבטים והשאלות הפנימיות שלי. בעיקר- איך העובדה שאני יוצאת בשאלה ואם זאת מרגישה אידאלית, קשר חזק למורשת היהודית שלי, וציונית כלפיי הארץ הזה......
זו החתונה הרביעית שאי פעם הייתי בה. ( אחת במהלך לימודיי התיכונים, אחת קצת אחרי שסיימתי- ואותה אחת ילדה 5 חודשים אחרי החתונה. ואחת של אחות של חברה שלי. בת ה25. ) זו בת הדודה שלי, אחת מתוך ארבע. אין לי משפחה גדולה. (אח של אבא שלי אבא ל4 בני דודים שלי. ומהצד של אימא שלי אין לאחים שלה ילדים). הנכדה הראשונה של הסבים שלי. אני באה ממשפחה דתית- אנגלו סאקסית. כלומר, חתונה כזו זה מין קיבוץ גלויות. שזה נחמד. לראות משפחה. לא כולם דתיים במשפחה שלי. (במיוחד אלו שמגיעים מחו"ל). אבל יש אוירה דתית מובקהת. החתונה הייתה יפיפיה. ממש יפיפיה. נכון שהייתה הפרדה בהתחלה הממש קצרה, אבל אחרי זה, בלי בכי ותואנות המחיצה פשוט הוזזה. כשמדי פעם מופרדים. מידי פעם לא. מעגלים לא מעורבים ועם זאת מעורבים. אהבתי את היחס של כולם בנושא הדת. ישנה רגישות, אבל לא יתרה מצד הלא דתיים. ההתייחסות של הדתיים הייתה מדהימה בעיני. אם להגדיר ב2 מילים, אז, ההתנהגות הייתה "לא קטנונית". כפי שאני רגילה מסביבת מגוריי. זה היה מעניין. בהתחלה, הייתי בטוחה שישנה הפרדה. והייתי בטוחה שאם הפרדה מועלת- היא נשארת ככה עד סוף החתונה. אז מסתבר שלא. אבל אני כבר אמרתי לאחותי ולאימא שלי שמבחינתי לא תהיה בחתונה שלי (אם אני אתחתן בכלל...) ושנושא ההפרדה מטריד אותי. פשוט מטריד. אבל התחלתי לחשוב, מה תהיה החתונה שלי? דתית? ברכות? והשמלה שלי? האם אני אתעקש על מה שאניר וצה, או שאהיה מוכנה להתפשר? האם האוירה תהיה כמו זו של בת הדודה שלי, או יותר חילונית? בסך הכל, ברור לי שיהיו הבדלים די חמורים. כמו הסבירות הגבוהה שאני כנראה אתחתן עם ישראלי ולא יוצא אנגליה/ארצות הברית/קנדה. והעובדה שאני יותר ישראלית ממנה (היא עלתה לארץ בגיל 14 בערך. אני נולדתי פה.) ונתון נוסף חשוב- היא התגוררה בקרני שומרון. שזו קהילה דתית. מאוד חביבה, אבל לא ארצה לגור שם... תהיות נוספות וקטנות. כתובה, חתונה דתית, דברים נוספים. וזה כמובן מתנגש עם הלבטים והשאלות הפנימיות שלי. בעיקר- איך העובדה שאני יוצאת בשאלה ואם זאת מרגישה אידאלית, קשר חזק למורשת היהודית שלי, וציונית כלפיי הארץ הזה......
