חתונה
לפני שנתיים נפרדנו, הרבה מים עברו בירדן עד אז, התנפצתי בקול ענות חלושה אל קרקעית החיים, אספתי את עצמי במאמץ רב, עברתי כברת דרך, מיקמתי את עצמי מחדש על אמצע קו החיים, אפילו אהבה מקסימה בין זרועותי. היום הוא מתחתן.ממש עכשיו. הילדים כמובן שם, כל השמחה וההילולה, ואני חשבתי שזה לא יעשה לי כלום. אני באמת כבר ממש הרבה זמן לא אוהבת אותו, עוד לפני הפרידה. ההתנפצות היתה על רקע של "איך סוחבים לבד את החיים האלה עם שני ילדים?". אהבת חיי האמיתית הגיעה באמת תודות לפרידה. את כל הכעסים הגדולים כבר הייתי אמורה להוציא מזמן. אבל נשאר לי בלב רק דבר אחד קטן, הצורך לראות אותו סובל, והוא הרוויח את זה ביושר רב. אז היום הוא מתחתן, עם ההיא שהיתה שקר גדול וארוך, עם ההיא שבעזרתה הוא יצר את המושג האישי שלו לבגידה, והוא לא הספיק לסבול. לא היה לו קשה, הוא לא הצליח לראות את הקושי שלי או של הילדים כשהוא הלך. ואני היום נצבטת. די מוזר לי האמת.
לפני שנתיים נפרדנו, הרבה מים עברו בירדן עד אז, התנפצתי בקול ענות חלושה אל קרקעית החיים, אספתי את עצמי במאמץ רב, עברתי כברת דרך, מיקמתי את עצמי מחדש על אמצע קו החיים, אפילו אהבה מקסימה בין זרועותי. היום הוא מתחתן.ממש עכשיו. הילדים כמובן שם, כל השמחה וההילולה, ואני חשבתי שזה לא יעשה לי כלום. אני באמת כבר ממש הרבה זמן לא אוהבת אותו, עוד לפני הפרידה. ההתנפצות היתה על רקע של "איך סוחבים לבד את החיים האלה עם שני ילדים?". אהבת חיי האמיתית הגיעה באמת תודות לפרידה. את כל הכעסים הגדולים כבר הייתי אמורה להוציא מזמן. אבל נשאר לי בלב רק דבר אחד קטן, הצורך לראות אותו סובל, והוא הרוויח את זה ביושר רב. אז היום הוא מתחתן, עם ההיא שהיתה שקר גדול וארוך, עם ההיא שבעזרתה הוא יצר את המושג האישי שלו לבגידה, והוא לא הספיק לסבול. לא היה לו קשה, הוא לא הצליח לראות את הקושי שלי או של הילדים כשהוא הלך. ואני היום נצבטת. די מוזר לי האמת.
