חתונה

Stuart12

New member
חתונה

הבחור שעליו חלמתי בישיבה התחתן.

הכלה פסעה מאושרת בין שביל אנשים כשלצידה אמה וחמותה, ואני עמדתי בצד, רחוק.
בעולם מתוקן הייתי במקומה, לבוש כאדם ביום חגו, פוסע בין שביל האוהבים והקרובים, מחזיק בידי אימי וחמותי כשלבי פועם בחוזקה לנוכח מראה אהובי.
הייתי רוצה ללכת אתו לדירה שלנו, לספור את הצ'קים, להיפטר מהבגדים המרשימים, ולהתעורר לידו בבוקר, כל בוקר, ממחר.
אבל לא, כל מה שאני עושה זה לעמוד ולחכות בשקט שהטקס יסתיים, הטקס שבו לוקחים ממני פנטזיית ילדות שעדיין לא מרפה.
איזה יופי שבאת, הוא אומר אחר כך, אחרי שתי נשיקות שעפות באוויר הקרוב ללחיים, מנהג שנראה כל כך נדוש בעיניי המנשקים הרבים, אך לא בשבילי.
בשבילי העולם נעצר. בשבילו אני סתם אורח.

אז מה אם אנחנו לא בקשר כבר שנים..
מים רבים וכו', כנראה שגם אחרי שנתיים, שלוש ויותר.
 
מציאותיות

ריאליות. זה מה שדרוש כדי למצוא מרפא לפנטזיות האלה הבלתי-ניתנות-להשגה. לפעמים, במודע או שלא במודע, אנחנו מעוררים פנטזיות כאלה כדי לחוות את העצב הרך שבאובדן מלפני שנים - מן הנאה כזאת שמוצאים בנוסטלגיה נוּגָה.
אבל אם אדם רוצה להמשיך בחייו, לבנות עתיד, לחוות שוב אהבה, אבל הפעם אהבה בת-השגה, אזי הוא אינו מחפש את המטבע תחת פנס הרחוב, אלא במקום שבו סביר שיימצאנו.
 

gov5

New member
כל כל מוכר

השנים האלה בישיבה, עם האינטימיות הבלתי נסבלת הזו 24 שעות 7 ימים בשבוע. ההתאהבויות הבלתי אפשריות ואח"כ לראות אותם מתחתנים....
 
נכון, גם לי

אהבתי לפחות ארבע בחורים במשך שנותיי בישיבה וב"בבני עקיבא", ובסוף הובלתי את כולם לחופה. היוםהם ידידים שלי, יש לארבעתם לא רק ילדים, אלא גם נכדים. ולי.... יש לי בן זוג טוב ואהוב, דירה נאה וכלים נאים, אחיינים ובני דודים וחברים טובים, וקריירה מוצלחת, ואני מודה על כך יום-יום.
 

gov5

New member
משפט חזק

אבל לפעמים אני עושים צעדים בגיל צעיר, בתקופות חיים אחרות ולא תמיד יודעים לשער מה יהיה שנים אחרי.
 
נכון, ישנם צעדי אל-חזור

אבל ישנן נקודות במסלול שבהן ניתן לחולל שינוי. אסור להחמיץ אותן.
הבחור שפתח את השירשור לעיל, נמצא עדיין בתחילת המסלול, ולכן הוא עדיין יכול לבחור בדרך צלחה, ולהימנע מתמרור "אין כניסה".
 

gov5

New member
אכן.

אם רק היתה טיפה לגיטימציה בתקופתי לאופציה הזו. זה היה טאבו מוחלט. אפילו בציבור החילוני, זה היה נחשב לחריג וסוטה אצל רוב האוכלוסיה, קל וחומר אצל "אוהבי האדם" בציבור שלנו. אני, אגב, נישאתי אחרי שכל מכריי בני גילי כבר היו נשואים עם ילדים. אני מניח, שהיו אז גם מי שלחששו שאולי הוא "כזה...".
 
כלהחברים מהישיבה ומ-בנ"ע ליחששו


אחריש עברתי גיל מסוים ללא נישואין. אולי אף ליחששו לפני כן כשלא ראו אותי עם חברה. את ההוכחה הניצחת הם קיבלו כשבאתי לביתו של אחד מהם, זה שנישא לאהובת ליבו מה"שבט" ב"בני עקיבא", יחד עם בן זוגי הלא-יהודי והדובר אנגלית, שנינו חבושים בכיפות סרוגות, וישבנו אצלם לקפה ועוגה. עכשיו גם יודעים את שמו של בן זוגי.
לא שהצהרנו "שבת שלום, אנחנו זוג!" פשוט העמדנו אותם בפני עובדה.
אגב התקופה שלי קדמה לתקופה שלך. אני בן שישים .
 
למעלה