חתונה
לחתונה הלכתי ביצוע: ישראל יצחקי מילים: ישראל יצחקי לחן: עממי לחתונה הלכתי, על זאת מאד שמחתי, הכל נראה לי כה יפה מושלם. איתי היה גם מקסי - נסענו לשם בטקסי, ולחופה הגענו עוד בזמן. הרב מיד הגיע, בכל הדרו הופיע, השמיעו צליל עליז כינור ותוף. והחתן בינתיים לוטש סביב עיניים, הנה מובלת כלתו סוף סוף. פינקלשטין, רובינשטין, המרשטין ופוליאקוב זילברשטין, גולדשטין, כולם יריעו: מזל טוב! ואז נשתה לחיים תימזוג האמא יין, כי בשמחה הזו גדול חלקי. את הכלה חיבקתי, בחום אותה נישקתי: כי החתן הוא אנוכי עצמי! טוב. יש הבדל קטן בין השיר, שנכתב אי שם בשנות החמישים, לביני. באמת הייתי בחתונה. החתן חצי אשכנזי וחצי תימני והכלה חצי אשכנזיה וחצי... לא יודע מה (איזו גזענות!). הפרט החשוב על החתן: הוא בני"ש. הייתי בחתונות רבות בחיי. חלקן חילוניות/מסורתיות וחלקן של בני"שים. מעולם לא ראיתי שמחה כה גדולה כמו אצל הבני"שים. שמחה אמיתית. שמחה היוצאת מהלב. מה זו שמחה? אהבה! לא רק אהבה של החתן לכלתו אלא אהבה משותפת של כל המשתתפים (לפחות אני לא הולך לחתונה, אם אהבתי איננה מושלמת). עכשיו אני חושב לעצמי: רגע אחד! מה תכליתנו בחיים? האם לא נצטווינו עוד לפני קבלת התורה על "פרו ורבו"? אז נכון! לא כל אחד יכול. יש אחוז קטן באוכלוסיה, שאיננו יכול לקיים את המצווה. אך האם זה מתיר לו לכתחילה לעבור על איסורים? בוודאי שלא! אלא מאי? "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אבל זה רק בדיעבד ולא לכתחילה. כבר דנו בכך לא מזמן, אילו הייתה נמצאת תרופה, שיכולה הייתה להפוך אותנו לסטרייט, כלום לא היינו לוקחים אותה בשמחה? הבעייה היא, שאין תרופה כזאת. תחת זאת מוכרים לנו אשליות. בכל זאת אסור לנו להתייאש ועלינו לקבל בשמחה את מה שאנחנו אבל לא משום שאנו רוצים בכך, אלא כי אין ברירה, ואם לא נקבל זאת, מצבנו עלול להיות גרוע יותר. אני כותב דברים אלו מתוך אמונה שלמה. כל עוד אנחנו מגדירים עצמנו דתיים (או חרדים) זה צריך להיות קו המחשבה שלנו. אנחנו יכולים לשאוף לחיות עם בן זוג לא מתוך בחירה אלא מחוסר ברירה. "לא טוב היות האדם לבדו" נאמר לגבי "עזר כנגדו" אבל אם אין ברירה, חייבים לראות את הדברים בפרופורציה ולא כסגנון חיים או כאופנה. איחוליי לכולם גם ביום, שאחארי "חג האהבה", שלמרות נטייתם יצליחו למצוא בת זוג, שעמה יוכלו לחיות את חייהם המאושרים (יצחק! היכן אתה?), והלוואי, שיימצא פתרון אמיתי לבעיית הנטייה.
לחתונה הלכתי ביצוע: ישראל יצחקי מילים: ישראל יצחקי לחן: עממי לחתונה הלכתי, על זאת מאד שמחתי, הכל נראה לי כה יפה מושלם. איתי היה גם מקסי - נסענו לשם בטקסי, ולחופה הגענו עוד בזמן. הרב מיד הגיע, בכל הדרו הופיע, השמיעו צליל עליז כינור ותוף. והחתן בינתיים לוטש סביב עיניים, הנה מובלת כלתו סוף סוף. פינקלשטין, רובינשטין, המרשטין ופוליאקוב זילברשטין, גולדשטין, כולם יריעו: מזל טוב! ואז נשתה לחיים תימזוג האמא יין, כי בשמחה הזו גדול חלקי. את הכלה חיבקתי, בחום אותה נישקתי: כי החתן הוא אנוכי עצמי! טוב. יש הבדל קטן בין השיר, שנכתב אי שם בשנות החמישים, לביני. באמת הייתי בחתונה. החתן חצי אשכנזי וחצי תימני והכלה חצי אשכנזיה וחצי... לא יודע מה (איזו גזענות!). הפרט החשוב על החתן: הוא בני"ש. הייתי בחתונות רבות בחיי. חלקן חילוניות/מסורתיות וחלקן של בני"שים. מעולם לא ראיתי שמחה כה גדולה כמו אצל הבני"שים. שמחה אמיתית. שמחה היוצאת מהלב. מה זו שמחה? אהבה! לא רק אהבה של החתן לכלתו אלא אהבה משותפת של כל המשתתפים (לפחות אני לא הולך לחתונה, אם אהבתי איננה מושלמת). עכשיו אני חושב לעצמי: רגע אחד! מה תכליתנו בחיים? האם לא נצטווינו עוד לפני קבלת התורה על "פרו ורבו"? אז נכון! לא כל אחד יכול. יש אחוז קטן באוכלוסיה, שאיננו יכול לקיים את המצווה. אך האם זה מתיר לו לכתחילה לעבור על איסורים? בוודאי שלא! אלא מאי? "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אבל זה רק בדיעבד ולא לכתחילה. כבר דנו בכך לא מזמן, אילו הייתה נמצאת תרופה, שיכולה הייתה להפוך אותנו לסטרייט, כלום לא היינו לוקחים אותה בשמחה? הבעייה היא, שאין תרופה כזאת. תחת זאת מוכרים לנו אשליות. בכל זאת אסור לנו להתייאש ועלינו לקבל בשמחה את מה שאנחנו אבל לא משום שאנו רוצים בכך, אלא כי אין ברירה, ואם לא נקבל זאת, מצבנו עלול להיות גרוע יותר. אני כותב דברים אלו מתוך אמונה שלמה. כל עוד אנחנו מגדירים עצמנו דתיים (או חרדים) זה צריך להיות קו המחשבה שלנו. אנחנו יכולים לשאוף לחיות עם בן זוג לא מתוך בחירה אלא מחוסר ברירה. "לא טוב היות האדם לבדו" נאמר לגבי "עזר כנגדו" אבל אם אין ברירה, חייבים לראות את הדברים בפרופורציה ולא כסגנון חיים או כאופנה. איחוליי לכולם גם ביום, שאחארי "חג האהבה", שלמרות נטייתם יצליחו למצוא בת זוג, שעמה יוכלו לחיות את חייהם המאושרים (יצחק! היכן אתה?), והלוואי, שיימצא פתרון אמיתי לבעיית הנטייה.