מוני - בבקשה....
על מנהגי חתונה כפי שכתבתי בפורום ואני מעתיקה אותו לכאן - היום קיבלתי הזמנה לחתונה שעוררה בי זכרונות מחתונתו של אחי הבכור,שנישא בתחילת שנות החמישים. הורי הכלה ממוצא יווני כהורי, ומנהגיהם דומים. כשבוע לפני החופה ההכנות קדחתניות, מתחילים לאפות ולהכין את דברי המתיקה. בני המשפחה הקרובים מוזמנים לבית הכלה לצפות ב"אשוגאר" (נדוניה), בחדר שקושט במיוחד נתלו מסביב בגדי השינה - כותונות לילה לחורף ולקיץ עשויות מסטן בצבעים פסטלים מעוטרות במעשי רקמה ומלמלה והכל תפור בידי תופרת שהובאה הביתה במיוחד. על הספות ערמות של מגבות רכות בגדלים שונים,כלי מיטה ומצעים. והכל מסודר כבתערוכה. כמובן שהוגש כיבוד כיד המלך- בקלאווה, מספן,בזס (נשיקות),קונפיטאס (שקדים מצופים בסוכר), שרופה (דולסה מסוכר),מגוון של ריבות. כטוב ליבם של הגברים בראקי, פצחו בשירה וריקודים. יום לפני ה"באניו" (המקווה) הכינה אימי, שהיתה מאד יצירתית "רייגאלו פרה אל באניו" מתנה לכלה לקראת לכתה למקווה. קופסת עץ פשוטה רופדה בבד דמוי לבד ועליו בד סטן וורוד. בתוך הקופסה הונחו, "בורנו"(חלוק רחצה)לבן סט- מברשת שיער, מסרק, מראה וסבונים ריחניים ועל הכל פוזרו "קונפיטאס" בצבעי לבן,וורוד ותכלת. כל הכבודה נשלחה ע"י שליח(אחי הצעיר) וברור שהוא חזר ובידיו (דואר חוזר) "פלאטיקו" עמוס לעיפה עם דברי מתיקה והזמנה בע"פ לחותנת ולאחות החתן להשתתף בהילולה שתתקיים במקווה ערב לפני החופה. קולותיהן של הנשים השרות ב"באניו" נשמע למרחוק, (אין ספק נשים יודעות לעשות שמח בחברותא) הכלה הנבוכה הוקפה בנשים מפזזות, סופרו בדיחות שלא העיזו לספר בחברת גברים, הבלנית עם סבר פנים מלאי חשיבות, ליוותה את הכלה לטבילה. לאחר הטבילה חולקו ממתקים כמובן, הוטלו כמה מטבעות בקופות הצדקה, הבלנית גם כן לא קופחה וכולן שבו הביתה בצפיה ליום המחרת. ובקשר לאשוגאר - לאחר שנים נודע לנו (משפחת החתן) שהאשוגאר שהוצגה בפנינו ,לא היתה שייכת כולה להכלה, מסתבר שהוריה הוסיפו עוד פריטים שהיו שייכים לאחות הכלה ולבת דודתה. היום בדיעבד, ידוע לי מתוך סיפורים ששמעתי שהנוהג "לבלף" היה נפוץ. כדי להרשים את משפחת החתן. העיקר שיהיה "קון לאורה בואנה" !
