בלה טיגריס
New member
תודה על התשובה
כן, היא באמת מדהימה. אגב, כשהיה לה גידול והייתה צריכה לעבור ניתוח (והיה סיכוי שהסרטן התפשט והיינו בלחץ) היא לא הייתה יום שלם בבית. בערב חזרנו והיא הייתה עדיין מטושטשת. את לא מאמינה איך שתי החתולות התנפלו עליה והתחילו ללקק אותה בכל המקומות וישנו איתה ביחד. משהו מדהים
ולגבי החתולות. הצעירה כבר בת שלוש שנים+ והגדולה בת 4+. אז הן ביחד כבר 3 שנים והגדולה לא התרגלה עוד. אז אני מניחה שזה גם לא ישתנה מי יודע מה בעתיד, אלא אם כן יהיה לנו בית ממש-ממש גדול ותהיה להן טריטוריה יותר גדולה לחלוק. הן לא יוצאות החוצה נכון לעכיו כי אנחנו גרים בדירה.
הגדולה נורא אוהבת גבהים. היא כל הזמן קופצת על הארונות במטבח ומשם מצפינה על סלון. הקטנה כמעט ולא עולה לשם. היא בכלל לא טיפוס שאוהב לטפס על גבהים. הטריטוריה שלה זה יותר ספות ורצפה.
אז אני אוסיף כלי אוכל ושתייה. פעם היו להן שתי צלחות, אבל בגלל שאין יותר מדי מקום במרפסת עברנו לכלי אחד..
ומים יש כלי אחד גדול לשלושתן. נכפיל גם.
לא צועקים עליה. אני פעם הייתי מתעצבנת שהיא ככה. היום למדתי יותר להכיל ולהבין שזה האופי ועם זה נחיה. אז אני יותר רגועה ובכל הזדמנות אני מלטפת אותה ומפרגנת לה מילה טובה. גם משתדלת לפנק לפעמים בחתיכת בשר שהיא אוהבת.
אגב, עוד שוני בינין זה התנהגות אצל וטרינר.
הגדולה הופכת להיות פוצי-מוצי כשמגיעים לרופא. משטטחת, מגרגרת ומוכנה שילטפו אותה בכל המקומות כולל בטן (וזה מקום טאבו כשהיא בבית). השנייה להיפך. טיפול בה זה רק בכלוב ובכפפות ענקיות כאלו כשאני מחזיקה את מחיצת רשת בכל כוחי כי היא פשוט הופכת להיות נמר מטורף. ברגע שמגיעים הביתה היא חוזרת להיות הפוצי-מוצי והשנייה שוב נכנסת ללחצים
כן, היא באמת מדהימה. אגב, כשהיה לה גידול והייתה צריכה לעבור ניתוח (והיה סיכוי שהסרטן התפשט והיינו בלחץ) היא לא הייתה יום שלם בבית. בערב חזרנו והיא הייתה עדיין מטושטשת. את לא מאמינה איך שתי החתולות התנפלו עליה והתחילו ללקק אותה בכל המקומות וישנו איתה ביחד. משהו מדהים
ולגבי החתולות. הצעירה כבר בת שלוש שנים+ והגדולה בת 4+. אז הן ביחד כבר 3 שנים והגדולה לא התרגלה עוד. אז אני מניחה שזה גם לא ישתנה מי יודע מה בעתיד, אלא אם כן יהיה לנו בית ממש-ממש גדול ותהיה להן טריטוריה יותר גדולה לחלוק. הן לא יוצאות החוצה נכון לעכיו כי אנחנו גרים בדירה.
הגדולה נורא אוהבת גבהים. היא כל הזמן קופצת על הארונות במטבח ומשם מצפינה על סלון. הקטנה כמעט ולא עולה לשם. היא בכלל לא טיפוס שאוהב לטפס על גבהים. הטריטוריה שלה זה יותר ספות ורצפה.
אז אני אוסיף כלי אוכל ושתייה. פעם היו להן שתי צלחות, אבל בגלל שאין יותר מדי מקום במרפסת עברנו לכלי אחד..
ומים יש כלי אחד גדול לשלושתן. נכפיל גם.
לא צועקים עליה. אני פעם הייתי מתעצבנת שהיא ככה. היום למדתי יותר להכיל ולהבין שזה האופי ועם זה נחיה. אז אני יותר רגועה ובכל הזדמנות אני מלטפת אותה ומפרגנת לה מילה טובה. גם משתדלת לפנק לפעמים בחתיכת בשר שהיא אוהבת.
אגב, עוד שוני בינין זה התנהגות אצל וטרינר.
הגדולה הופכת להיות פוצי-מוצי כשמגיעים לרופא. משטטחת, מגרגרת ומוכנה שילטפו אותה בכל המקומות כולל בטן (וזה מקום טאבו כשהיא בבית). השנייה להיפך. טיפול בה זה רק בכלוב ובכפפות ענקיות כאלו כשאני מחזיקה את מחיצת רשת בכל כוחי כי היא פשוט הופכת להיות נמר מטורף. ברגע שמגיעים הביתה היא חוזרת להיות הפוצי-מוצי והשנייה שוב נכנסת ללחצים