חתולים
לפני איזה זמן הסתובבתי בפתח תקוה, כששמתי לב בחצר קדמית של בית לשני חתולים שוכבים זה לצד זה. אחד מהם הרים את ראשו והסתכל אלי. השני המשיך לשכב בדממה. משהו היה מוזר שם, אבל ברגע הראשון לא קלטתי מה, והמשכתי ללכת עוד דקה עד שהרושם הפך להבנה. חזרתי לחצר. החתול ההוא הסתכל בי שוב (הפעם היה צריך ממש לסובב את ראשו). יכולתי לראות המון עצב בעיניו, למרות שקשה להגדיר עצב של חתול. נעצתי מבט ישיר בחתול הדומם, ולא היה ספק - הוא (היא?) לא היה בחיים. עמדתי עוד קצת לידם. למרות שנוכחות כזו של אדם היא בלי ספק מאיימת, החתול לא הראה כוונה לנטוש את חברתו המתה. בעינים העצובות לא היה פחד, לא היה מבט שבוחן סכנה. הוא חזר והניח את ראשו על כפותיו ואני עזבתי אותו להתאבל עם עצמו.
לפני איזה זמן הסתובבתי בפתח תקוה, כששמתי לב בחצר קדמית של בית לשני חתולים שוכבים זה לצד זה. אחד מהם הרים את ראשו והסתכל אלי. השני המשיך לשכב בדממה. משהו היה מוזר שם, אבל ברגע הראשון לא קלטתי מה, והמשכתי ללכת עוד דקה עד שהרושם הפך להבנה. חזרתי לחצר. החתול ההוא הסתכל בי שוב (הפעם היה צריך ממש לסובב את ראשו). יכולתי לראות המון עצב בעיניו, למרות שקשה להגדיר עצב של חתול. נעצתי מבט ישיר בחתול הדומם, ולא היה ספק - הוא (היא?) לא היה בחיים. עמדתי עוד קצת לידם. למרות שנוכחות כזו של אדם היא בלי ספק מאיימת, החתול לא הראה כוונה לנטוש את חברתו המתה. בעינים העצובות לא היה פחד, לא היה מבט שבוחן סכנה. הוא חזר והניח את ראשו על כפותיו ואני עזבתי אותו להתאבל עם עצמו.