הניבלונגים
New member
חתולים במסגד
cat stevnes- Tea for the Tillerman
אי שם בפרבר מוסלמי של לונדון, בערך בארבע לפנות בוקר, מתעורר לו יוסף לתפילת הבוקר, אישתו ו 16 ילדיו עדיין ישנים, הוא חולט עלים לכוס התה הראשונה של הבוקר, יוסף אוהב את השעות השקטות האלה, בשקט בשקט בשביל שאף אחד לא יתעורר, הוא מוציא את הפטיפון הישן, שומע את Miles from Nowhere ובדיוק כשדמע קטנה מתחילה לזלוג מעינו, הוא שומע את אחת הילדים יוצא מהחדר, ואומר, "סאבאח אל חיר יא בא", הוא ממהר להחביא חזרה את הפטיפון, מוחה את הדימעה בזווית העין, מסדר את העקל והכפייה לוקח את חרוזי התפילה יוצא עם ילדיו לרחוב, בינו לבין עצמו הוא חושב, שכבר עשרים זה ככה והקאדי הבטיח שזה יעבוד, אולי הוא באמת לא תורם מספיק לחמאס??? חבריו של יוסוף מכירים אותו בתור מוסלמי אדוק, תורם לצדקה מגיע לכל תפילה ואפילו שר לפעמים בחתונות (פעם היו מכנים אותו הזמיר) איש מהם לא מנחש אפילו שהשכן הצנוע והנחמד שלהם פעם מזמן היה קת סטיבנס והוא מאוד רצה להיות פופ סטאר. בתחילת שנות השביעים היה קת סטיבנס איש די מוכר היו כבר שני אלבומים די מוצלחים, הוא היה יפה, הצליח עם נשים (בד"כ, אבל על קיטי דאברנביל לא נדבר הפעם), הוא לא היה מוערך כמו דונובן נגיד אבל כולם הכירו בתור היפי מוכשר ולא מרגיז, עם תחילת העשור הוא מתחיל במסע ארוך שהתחיל עם האלבום Mona Bone Jakon המעולה, המשיך והגיע לשיא אומנתי ב Tea for the Tillerman והסתיים עם כאפייה אופנתית בכנס תומכי החמאס, סטיבנס בעיקר בשני האלבומים האלה וב Teaser and the Firecat, שיצאו בתוך שנה אחת ומהווים למעשה סוג של טרילוגיה, מציג לפנינו את נפשו פצועה ומדממת כואבת ומיוסרת ועושה את זה עם המון חן ובליווי כמה מהלחין היותר מתוקים בהיסטוריה. הדמות שעולה מהשירים, היא של אדם שנמצא בחיפוש מתמיד הוא מתעסק בשאלות של אהבה/אכזבה, שלום, אמונה, אלוהים דת, אבל יותר מכל הוא מחפש שקט, שלווה ומשפחה הוא שואל where do the children play רוצה להתרחק מהכל ב mills from nowhere ב father and son אחד השירים היפים של סטיבנס (ובכלל) הוא שר תפקיד כפול (עם הבדל של אוקטבה בין הקולות השונים), הוא נותן את אחד הסיכומים היותר יפים שאני מכיר ליחסי אב בן, בין לבין הוא מחלק פנינים בכמות מדהימה עם sad lisa שהמילה מופתי לא עושה איתו חסד, wild world, אחד הלהיטים היותר גדולים שלו, ו in to white שנותן למילה עצוב משמעות חדשה ועצובה יותר ממש שהכרנו עד עכשיו וכמובן hard headed women ששב ומראה מה רוצה החתול יותר מהכל אישה עקשנית שתגרום לו לעשות מה שצריך, כי הוא לבד פשוט לא מסוגל. פעם חשבתי שסוג השאלות והתהיות של סטיבנס מתאימות במיוחד לגיל ההתבגרות בסך הכל Tea for the Tillerman הוא מסוג חוויות הנעורים האלה, כמו החומה, ג'ונתן ליוונגסון השחף או התפשן בשדה השיפון, שכל מתבגר אינטליגנטי חייב לעצמו, אבל אחרי כל כך הרבה שנים של האזנה לליסה העצובה וחבריה באלבום הזה אני יכול להגיד שמי שהאלבום הזה לא מדבר אליו, לא רק שהוא כבר ילד, אולי הוא איבד גם בתהליך ההתבגרות את הדבר הזה שעושה אותנו בני אדם... האלבום הוא לא אלבום מורכב מידיי מוסיקאלית, גיטרה בד"כ אקוסטית, בליווי פסנתר ותופים ברוב המקרים לא הרבה יותר מזה, אבל הלחנים של סטיבנס הם כל כך הרמוניים ומקסימים, הקול שלו כל כך צלול ויפה (כן פשוט קול יפה, זוכרים?) שכל חובב מוסיקה חייב לעצמו את החוויה הזאת. בזמן האחרון יש מנהג בפורום לתת ציונים לאלבומים, אם תשאלו אותי במקרה הזה כל הציון שאתן לאלבום הזה יפחית מערכה של יצירת מופת חד פעמית.
