חתולה בריטית

שגידר

New member
אני צריך יעוץ. לפני 3 שבועות הבאתי גורה בריטית בת חודשיים וחצי. עד היום הגורה נרתעת מכל מגע שלי. לא מאפשרת לי ללטפה או להרימה. בורחת ממני כל פעם שאני מושיט יד בעדינות. לא עוזר שום חטיף שאני נותן לה. מאידך, היא מאפשרת לבת זוגי ולבנה ללטפה ולהרימה אם כי לפרק זמן של חצי דקה כל פעם. אני שוקל להחזירה לאדם שנתן לי אותה. אם יש למישהו עצה איך לגרום לה לא להירתע ממני, אשמח. אם אין פיתרון, אחזירה לאדם שממנו הבאתי אותה.
 

גורדיאן-II

Active member
אני צריך יעוץ. לפני 3 שבועות הבאתי גורה בריטית בת חודשיים וחצי. עד היום הגורה נרתעת מכל מגע שלי. לא מאפשרת לי ללטפה או להרימה. בורחת ממני כל פעם שאני מושיט יד בעדינות. לא עוזר שום חטיף שאני נותן לה. מאידך, היא מאפשרת לבת זוגי ולבנה ללטפה ולהרימה אם כי לפרק זמן של חצי דקה כל פעם. אני שוקל להחזירה לאדם שנתן לי אותה. אם יש למישהו עצה איך לגרום לה לא להירתע ממני, אשמח. אם אין פיתרון, אחזירה לאדם שממנו הבאתי אותה.
כבר בפעם הראשונה שפנית כתבתי לך שאתה חסר סבלנות, ולפי מה שאתה כותב כאן אתה גם בעל גישה כוחנית מאוד, האיומים האלה להחזיר את החתולה לא עוזרים לאף אחד ורק מזיקים, תירגע.
יש פתרון, להיות סבלני.
אי אפשר לאלף חתולים, הם מאלפים אותנו, וכאן זאת ההזדמנות שלך ללמוד ממנה איך להיות סבלני.
ועוד משהו, שבטח יהיה קשה לך, כאשר מביטים ישירות בחתול הוא רואה בזה איום ומתרחק, אל תביט בה ישירות, אל תרדוף אחריה, תן לה לבוא אליך, זה יקרה אם תהיה סבלני ותפסיק להושיט לה ידיים בעדינות, מה שמפחיד אותה.
אגב, קרוב לוודאי שבת הזוג והבן די מתעלמים מהחתולה ולכן היא חשה בטוחה בקרבתם.
ובאופן כללי - רוב החתולים לא אוהבים שמרימים אותם, תחשוב איך אתה היית מרגיש אם ענק היה מניף אותך רחוק מהקרקע הבטוחה, מצד שני הם אוהבים לקפוץ על ברכיים של אדם יושב, מיוזמתם, ולרבוץ שם, כך הם בשליטה ובמרחק סביר מהקרקע.
 

Yukita

Active member
מנהל
אני צריך יעוץ. לפני 3 שבועות הבאתי גורה בריטית בת חודשיים וחצי. עד היום הגורה נרתעת מכל מגע שלי. לא מאפשרת לי ללטפה או להרימה. בורחת ממני כל פעם שאני מושיט יד בעדינות. לא עוזר שום חטיף שאני נותן לה. מאידך, היא מאפשרת לבת זוגי ולבנה ללטפה ולהרימה אם כי לפרק זמן של חצי דקה כל פעם. אני שוקל להחזירה לאדם שנתן לי אותה. אם יש למישהו עצה איך לגרום לה לא להירתע ממני, אשמח. אם אין פיתרון, אחזירה לאדם שממנו הבאתי אותה.
עליי להודות שהגישה לחתולה כאל צעצוע מקולקל צורמת מאוד. שילמת כסף עבור יצור חי שייצרו למטרות רווח וקרעו מאמא שלה בשביל הכסף שלך, וכעת שהיא לא ממהרת לענות על הציפיות שלך ברצונך להשליך אותה מעל פניך.

אם באמת אינך מסוגל לראות אותה כאישיות בפני עצמה אלא רק כמשהו שחייב להתאים את עצמו מיידית אליך, החזר אותה. אין לי ציפיות מסוחרי בשר כמו מי שמכרו אותה לך מלכתחילה, אבל אולי יהיה לגורה מזל והיא תגיע לבית מתאים יותר.

אם אתה מסוגל לשים בצד רגע את הדרישות שלך ממנה ולראות שהעובדה שהיא מתחברת עם אחרים ולא איתך מעידה בעיקר על בעיה בגישה שלך, בדפוס התנועה שלך, בהתנהלות שלך כלפיה הן מנטלית והן פיזית, תוכל להתקדם לפתרון גם אם ייקח זמן. אחד הדברים שיכול לעזור לך להבין אלו פעולות ודפוסי התנהגות ***שלך*** אולי כדאי לשפר זה צפייה בתכנית היו-טיוב my cat from hell. מעבר לעובדה שהתכנית משעשעת, לג'קסון, יועץ החתולים הססגוני שמייעץ שם יש תובנות מצויינות ועצות מעולות לגבי יצירת קשר עם חתולים. באופן ספציפי אפשר לצפות בפרקים כמו "החתול שונא את בן/בת הזוג שלי" כדי לראות איך ג' קסון מייעץ לבנות קשר טוב עם חתול עויין.


אפשר גם לחפש בגוגל עם המילים my cat from hell hates my boyfriend וזה יעלה.

ברמה הבסיסית מה שצריך להפנים הוא: זו גורה קטנה שנתלשה מכל מה שהיא מכירה והונחה במקום אחר. אתה גדול ממנה בהרבה, ומנסה כל הזמן להושיט ידיים ולהרים. זה מפחיד מאוד! הרמה באויר היא כעקרון דבר לא נעים ואפילו מפחיד, פתאום אין קרקע מתחת לרגליים, פתאום הופכים אותך על הגב. זה מפחיד! לא מעט מהייעוץ הפיזי שלי למשפחות מאמצות מתמקד באיך להרים חתול נכון ובצורה פחות מפחידה, איך לשים לב שהחתול לא רוצה יותר ולשחרר אותו, איך לשחק בצורה שמעניינת את החתול (משחקים על שרוך, כדורי ספוג קטנים וכו' הרבה יותר מוצלחים מכל משחק שכולל מגע ישיר). חפש בסדרת היו טיוב כל מה שנוגע לדברים כאלה. פלוס, בבית יש אצלנו הרבה מקומות מחבוא לחתולים. צפייה ממחבוא טוב מאפשרת לראות מה קורה בבית והיא אלמנט מרגיע.
 

evike

Active member
מנהל
כ"אמא" ל2 חתולות בריטיות - הראשונה, מיה, (השם שבא איתה, ביקשו לא להחליף, כיבדנו) כבר לא איתנו, והנוכחית בת שנתיים פלוס.
את הראשונה לקחנו בגיל שנה וחודשיים ממשפחה שהבת הקטנה שלהם היתה אלרגית לחתולים. נתקלתי בהודעה עליה ברשת, ועד אז כלל לא ידעתי שיש גזע חתולים בריטי. התעניינתי בגזע, אהבנו את מה שקראנו, והחלטנו לקחת אותה. לא היה בעולם דבר מקסים יותר ממנה. (עד עכשיו אנחנו מתאבלים עליה)
וכן, גם היא הסכימה להיות בידיים רק לזמן קצר, כן אהבה להיות בקרבתנו, לא ממש עלינו. כך לאורך כל חייה הקצרים, מעט יותר מ 9 שנים.
לאחר אבל ארוך החלטנו בלי ידע מעמיק שאנחנו רוצים רק חתולה בריטית, כל כך אהבנו את האופי והיופי שלה.
ואז מצאנו את נובי אצל משפחה שמתעסקת בהרבעת חתולות. משגה נוראי. לא בגלל נובי, אלא בגלל שלא היינו מודעים למעשה הנורא הכרוך בכך. במיוחד בחתולים ללא תעודות, עוד טעות, חשבנו שאנחנו לא צריכים את התעודה, אז בשביל מה לשלם יותר. בדיעבד, למדנו (מוטב מאוחר...) שאם כבר קונים, אז רק עם תעודה. (הסבר בהזדמנות אחרת) עדיף ורצוי לאמץ ולא לקנות.
רק בדיעבד נודע לנו, שחתולים בריטים, כמובן לא כולם, סובלים מבעיות לב (מיה נפטרה מכך) וכליות. הם לא הכי חברותיים, לא אוהבים להיות בידיים, והם עם אופי עצמאי, לא עושים בהכרח את מה שאתה רוצה, אלא מה שהם רוצים.
בהתחלה היה מאד קשה עם נובי. שרטה, נשכה, הרסה את הבית. לא פעם היינו במרחק קטן להחזירה או למוסרה, אפילו בחינם. אבל התאפקנו והמשכנו לתת לה הזדמנות. בינתיים היא נכנסה לנו ללב, אנחנו מאוהבים בה, למרות שעדיין יש לה קטעים פה ושם. היינו סבלניים (בקושי), אבל עובדה שהיא עדיין אצלנו, וגם תשאר.
היחס שלה אלי שונה מהיחס אל אישי - מראה אהבה שונה כלפי כל אחד מאיתנו. ואת זה צריך לקבל ולכבד. אחרת, לא תסתדר איתו. נובי הרבה יותר רגועה מאשר בהתחלה, הרבה יותר מתקרבת מבעבר, אבל עדיין יש מה לשפר - שאולי יקרה, אולי לא.
החתול הוא יצור חי, עם אופי ורצונות משלו, כמו בני האדם. כך זה גם עם חתולים לא גיזעיים שמאמצים. לעולם לא תוכל לדעת מראש איך החתול יתנהג אצלך, עשוי גם להיות שונה ממה שראית אצל משפחה או עמותות מהן לקחת את החתול. כי זו גם אינטראקציה עם המשפחה. אין כללים. הכלל היחיד הוא סבלנות.
ואם אתה חושב שחתול הוא צעצוע, שתתכנת אותו לפי הרצונות שלך, אולי אתה כלל לא מתאים לגדל חתול. ואני לא אומרת זאת כדי לרדת עליך, אלא כעזרה והכוונה לך.
בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה.
שבת שלום.
 

אלישבע777

Active member
גידלתי כמה חתולים לא גזעיים. לצערי הרב, אף אחד מהם לא אהב על הידיים. זה באמת מצער אבל אפשר להרגיל אותם בנועם, להרמה קצרה. זה חשוב כדי שיהיה אפשר להכניס אותם למנשא ולנסוע איתם לווטרינר למשל או לפנסיון. זה לוקח זמן וחתול שלא אהב - לא יאהב, אבל יהיה קצת יותר רגוע. חתולים אומנם הם מבוייתים, אבל לעולם יישאר קצת חיות בר... וזה גם קסמם. אני חושבת בניגוד לחברי הפורום, שאם אינך מרוצה ואינך מסוגל לאהוב אותה, אז תנסה למצוא לה בית טוב יותר. זה לא פשוט!!! מאידך, אולי במשך הזמן תתאהב בה ותקבל אותה כפי שהיא קובעת.
לפני כמה עשרות שנים אחרי שהחתול שלי בן העשר הלך לאיבוד ולא חזר... אימצתי ( למען האמת קניתי!) חתול פרסי מעורב בן שנתיים, שלא בדקתי היטב, הוא היה תוקפני ברמות וממש פחדתי להתקרב אליו. לא הייתי חופשיה בביתי! פעם אחת שרט אותי בפנים וכמעט הוציא לי עין, כי העזתי להתקרב אליו כשטאטאתי את הבית. לצערי לא התחברתי אליו ופחדתי ממנו. בסוף מסרתי אותו למשפחה במושב שבדיוק חיפשו חתול דומה לחתול שלהם שמת! הוא חי בבית ובחצר שלהם בשלווה עד זיקנה ושיבה. לימים הבנתי שאימצתי חתול שעבר התעללות ופחד במיוחד ממטאטאים... אבל אז, לא הייתי מנוסה כל כך באימוץ חתולים. היום אני יודעת שעדיף חתול לא גזעי, כזה שהוא ידידותי מההתחלה, כשזה שמתאהבים באופיו מהליטוף הראשון. ולמדתי שחינוך החתול לוקח כל החיים ולא כל מה שרוצים מקבלים...
 
למעלה