רפואה המערבית במצבי חרום
מעט מתוך האורגנון של ההומאופתיה סעיף 67 " .. עדיין, ישנם מצבים מאד דחופים אשר בהם יש סכנה לחיים, שאין לנו זמן, לא שעות ולא דקות, כאשר קורת תאונה לאדם שהיה קודם לכן במצב הבריא – במצב של חנק , פגיעת ברק , מצב של קיפאון או טביעה, במצבים כאלה חיוני ומוצדק שהטיפול הראשוני יהיה לעורר את הרגישות של כוח החיים עם משהו מקל ומטיב למשל, שוק חשמלי עדיין או בעזרת חוקן של קפה או עם מלחי הרחה וחימום בהדרגה. (המצבים הללו לא נובעים ממחלה אלא מתאונה חיצונית – ברגע שניתן במצבים הללו טיפול מקל ומטיב האדם יחזור למרכז). אם האדם בריא, ואני אחזק במצבי תאונה את מצבו הפיזי, הוא אמור לחזור למרכז בכוחות עצמו או ע"י טיפול הומאופתי. במצבים האלה אין מחלות שצריכים לטפל בהם, יש מצב סטרס גדול אשר מדכא את כוח-החיים, אני צריך להחזיר את כוח-החיים לחיים, ואז האדם יסתדר בכוחות עצמו. - בהרעלה קשה יש צורך לתת אנטידוט להרעלה, ואז כוח-החיים יחזיר את האדם למרכז. צריך להוציא את האדם מההרעלה וזאת ע"י טיפול אנטיפתי מקל. - אם נתתי תרופה הומאופתית אשר במכלול היא מתאימה לטוטלטי והבנת המקרה, אך ישנם סימפטומים במטריה-מדיקה שהם הפוכים לפציינט, לכאורה אפשר לומר כי נתנו טיפול אנטיפתי – אך אם כל הסימפטומים העיקריים ויוצאי הדופן מכוסים ע"י סימילריות לרמדי – התרופה שאני נתתי היא הומיאופתית ולא אנטיפתית, האדם יבריא והסימפטומים ייעלמו. [ אם הסימפטומים הם קטנים ולא מהותיים, זה לא העיקר במקרה, עיקר המקרה זה הטוטליות והסימפטומים המיוחדים ]. - אותו פלג של אנשים אשר מטפלים בשתי השיטות , ההומיאופתית והאנטיפתית- הם בעצם חוטאים בשם הטיפול, כי המקרים הללו מתייחסים רק למצבי סטרס / חירום. האנשים האלה המטפלים באופן קבוע בשילוב בין שתי השיטות לא פועלים בדרך הנכונה, הם מטפלים כך בגלל העצלות או חוסר הרצון להחליט האם הם הומאופתים או מטפלים אחרים. ההצלחות שלהם הם בדיוק כפי שהם בחרו – ולכן הם לא יוכלו להיות הומאופתים. .. " • הנמן מפריד בין מצבי החירום שיש צורך להחיות את האדם, לבין המטפלים הבוחרים בדרך הקלה, ובזמן המחלה הם מעדיפים את הדרך הקלה של טיפול אנטיפתי מקל ולכן הם לא יכולים להיות מרפאים הומאופתים אמיתיים. מעט על הפילוסופיה ההומאופתית הקלאסית. בכבוד רב, שלומי.