חששות...
שלום לכולם, קצת מוזר לי לכתוב כאן כי עד היום בבוקר בכלל לא ידעתי שקיים מונח כזה :" קלאב פוט".. אני בשבוע ה 15 להריון, היום עשינו סקירה מוקדמת והתברר שכף רגל ימין של הקטנצ'יק נוטה פנימה, הרופא בדק, ביקש שאחזור עוד 30 דקות...וגם בבדיקה החוזרת הוא לא הזיז את כף הרגל מהתנוחה בה היתה לפני. מיותר לציין שאני מאוד חוששת, למרות שהרופא (פרופסור טפר למי שמכיר ויכול להגיב עליו) הרגיע אותי (או לפחות ניסה) ואמר כי מדובר על מצב נפוץ או כהגדרתו "אני אופטימי". הוא גם אמר שזו עוד לא אבחנה סופית אלא רק חשש, אבל הפנה אותי לייעוץ אורטופדי וייעוץ גנטי נוסף מעבר לזה שכבר עשינו וביקש שאבוא שוב עוד שלושה שבועות לביקורת נוספת. בלי עין הרע, כל שאר הבדיקות שעשיתי עד עכשיו (שקיפות, בדיקות דם, שתן וכו') היו תקינות ולא התעוררה שום בעיה. יש לי כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה תחושות שמציפות אותי, בעיקר אכזבה מעצמי, כאילו אני זו שאיכשהו מביאה את זה על התינוק או משהו כזה... אז כמה שאלות, שאני מקווה שמישהו עם ניסיון יוכל לענות לי עליהן: 1. הבנתי שמדובר במשהו שהוא בר טיפול, אך האם הטיפול כרוך בכאב רב לתינוק? 2. האם כאשר הוא גדל, זה משפיע עליו בחייו הבוגרים? מבחינת ספורט, הליכה יציבה וכו'? 3. האם חס וחלילה זה יכול להוות אינדיקציה לבעיה רפואית אחרת שישנה ואולי לא איתרנו אותה? (אין ספק כי זה אחד הדברים מהם אני חוששת יותר מכל). בקיצור, אני לא חושבת על הפלה חלילה, אבל אני מאוד מאוד מפחדת, קשה לי להיות אופטימית ואני חוששת להכנס לדכאונות או מחשבות קודרות מדי... אודה לעזרה עם השאלות.. תודה, דיקלה
שלום לכולם, קצת מוזר לי לכתוב כאן כי עד היום בבוקר בכלל לא ידעתי שקיים מונח כזה :" קלאב פוט".. אני בשבוע ה 15 להריון, היום עשינו סקירה מוקדמת והתברר שכף רגל ימין של הקטנצ'יק נוטה פנימה, הרופא בדק, ביקש שאחזור עוד 30 דקות...וגם בבדיקה החוזרת הוא לא הזיז את כף הרגל מהתנוחה בה היתה לפני. מיותר לציין שאני מאוד חוששת, למרות שהרופא (פרופסור טפר למי שמכיר ויכול להגיב עליו) הרגיע אותי (או לפחות ניסה) ואמר כי מדובר על מצב נפוץ או כהגדרתו "אני אופטימי". הוא גם אמר שזו עוד לא אבחנה סופית אלא רק חשש, אבל הפנה אותי לייעוץ אורטופדי וייעוץ גנטי נוסף מעבר לזה שכבר עשינו וביקש שאבוא שוב עוד שלושה שבועות לביקורת נוספת. בלי עין הרע, כל שאר הבדיקות שעשיתי עד עכשיו (שקיפות, בדיקות דם, שתן וכו') היו תקינות ולא התעוררה שום בעיה. יש לי כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה תחושות שמציפות אותי, בעיקר אכזבה מעצמי, כאילו אני זו שאיכשהו מביאה את זה על התינוק או משהו כזה... אז כמה שאלות, שאני מקווה שמישהו עם ניסיון יוכל לענות לי עליהן: 1. הבנתי שמדובר במשהו שהוא בר טיפול, אך האם הטיפול כרוך בכאב רב לתינוק? 2. האם כאשר הוא גדל, זה משפיע עליו בחייו הבוגרים? מבחינת ספורט, הליכה יציבה וכו'? 3. האם חס וחלילה זה יכול להוות אינדיקציה לבעיה רפואית אחרת שישנה ואולי לא איתרנו אותה? (אין ספק כי זה אחד הדברים מהם אני חוששת יותר מכל). בקיצור, אני לא חושבת על הפלה חלילה, אבל אני מאוד מאוד מפחדת, קשה לי להיות אופטימית ואני חוששת להכנס לדכאונות או מחשבות קודרות מדי... אודה לעזרה עם השאלות.. תודה, דיקלה
