חששות

[אמא של תותחן 1990]

חששות

אני חדשה בפורום הזה. הבן שלי כבר שנתיים בצבא ובסך הכל עבר הכל בלי בעיות, הסתגל מצוין, יש לו חברים טובים. אני תמיד חששתי מהצבא ומהשירות הקרבי. עכשיו המתח מאוד עולה לקראת ההכרזה על המדינה הפלסטינית ומה יקרה. אשמח לשמוע מכם איך אתם מתמודדים עם זה.

 

[אםפי7]

אמא של תותחן יקרה

אני אמא של שריונר, וגם אני נלחצת , אבל הבנתי שזה לא בידיים שלי ולא בשליטתי מה שיקרה בפוליטקה, ומה שבשליטתי זו היכולת שלי להרגיע את עצמי, בשבילי להרגע זה להגיד תהילים ולהתפלל שבורא עולם יכוון את הדברים ככה שה20/9 יעבור בלי יותר מדי זעזועים. את יכולה לנסות . שולחת לך חיבוק גדול מקווה שיעזור לך להרגע.

 

[סגולה23]

היי תותחנית

המתח אצלי קודם כל כפול כי שניים מהבנים שלי בשרות קרבי - מהסגולים... הבן הוותיק כבר עם רגל וחצי בחוץ אבל כבר הודיעו לו שיבוטלו החופש"שים או שיוסיפו שרות שס"ן (שרות סדיר נוסף) במקרה שיהיה ה"משהו" הזה בספטמבר. הצעיר יותר פחות מדאיג אותי כי הוא עדיין לא סיים מסלול. בכל אופן, אני כבר עם המתח הזה כמה חודשים, אז... ברוכה הבאה למקום המתאים לפרוק בו את התחושות הנסתרות או הגלויות שלנו כאמהות לחיילים. ו...ברוך השם לא חסרות תחושות.

 

[שבלולי1]

Y האמת מנסה להדחיק....

גם אני אמא לשריונר שכרגע אומנם בגימלים אבל אין ספק שאם יהיה משהו רציני בתאריך המדובר יגיד להתראות לגימלים וירוץ ליחידה.. את יודעת כשאני חושבת על זה.. הפורום הוא המקום שבו אני מוציאה את החששות שלי וזה עוזר. בואו נקוה שלא יקרה כלום♥ הכי חשוב זה לדבר על הפחדים...

 

[פולי44]

גם אני אמא של תותחן

(זה לא הכינוי שלי) ואני ממש משתדלת לא לחשוב יותר מדי. זה עוזר לי להדחיק, לעשות דברים יומיומיים ובכלל לנסות להיות אופטימית. יעזור לך אם תדעי שתותחנים לא נמצאים בקו ראשון? אני חושבת שזה בהחלט יכול להרגיע. בכל אופן, פה זה המקום הנכון לפרוק את כל החששות וטוב שעשית כך. אם את צריכה משהו נוסף ממני כאמא של תותחן לאמא של תותחן, את מוזמנת לשלוח מסר ועכשיו קבלי

 

[גליללאה1]

כשהמתח יעלה והוא כבר עולה תכיפות הביקורים

בפורום עולה. הבית הזה מאוד תומך בכלל וברגעים קשים בפרט. מאז הארוע המפחיד שהיה בכביש אילת, החששות שלי באופן אישי עלו מאוד, הבן משרת בדרום הוא צוער ומקפיצים אותם לזירת ארועים כשצריך. איך מתמודדים? הולכים לישון מאוחר בלילה (מתעדכנים בחדשות)רואים סרט שיסיח את המחשבות, קמים מוקדם שוב מתעדכנים.

 

[פיטנגו4]

את לא לבד

גם אני , כמוך, תמיד חששתי מהצבא. נולדתי במשפחה ששילמה הרבה דם עבור המדינה הזו, גדלתי עם הדבר הזה, אבל חינכתי אותו לתת תמיד את המקסימום, לכן הוא חייל קרבי, מבחירה. אני גאה בו. אני משערת שגם את גאה בבן שלך. גם אני, כמו אחרות כאן, חוששת ממה שיקרה, אבל מדחיקה. הבן שלי נמצא במקום שבאמת נותן סיבה לחשוש... טוב שיש פורום לפרוק לחצים, בימים שסף החרדה קצת עולה. זה המקום שבו באמת מבינים אותך ובאמת מזדהים איתך.

 

[מעצימה]

ממש כמו פיטנגו...

גם אני גאה מאוד מביתי הקרבית...שמשרתת אי שם בדרום.... החששות ישנם...כל הזמן..אך אין ברירה..איתם צריך לחיות ולתמוך ולחזק את החיילים שלנו באשר הם...לא תמיד זה קל... אבל זה מה שצריך..... והפורום הזה..המכיל כאן אמהות ונפלאות...הוא חממה...וכשקשה וכואה..זה המקום הכי מעודד ,תומך ומחבק. שבי כאן איתנו

 

[סמדר בנ]

ברוכה הבאה

גם אני אמא של תותחנית (מיל'). המתח טבעי לאור החדשות והצפי לספטמבר. המתח לדעתי משותף לכל האוכלוסיה בשל אי הוודעות. זה הזמן לחשיבה חיובית ולקוות לטוב. כרגע נראה שאי אפשר לעשות יותר מזה.

 

[מירב 007]

חשיבה חיובית עוזרת בהחלט.

 

[סגולה23]

התקשורת מלחיצה

האמת שבעיתונות ובאינטרנט המצב נראה יותר מלחיץ. מדברים על גיוס חיילי מילואים ואפילו היתה שמועה על צווי 8... שמועה שהופרכה.. בשיחות שלי עם החייל הוותיק הוא נשמע לי רגוע בשלב זה. אבל הוא תמיד רגוע, זה לא אומר כלום. כשאני משמיעה את החרדות שלי כלפי הגברים שלי בבית, אני מייד מקבלת בראש, אז פה זה אכן המקום שלי הכי נכון והכי פתוח שאני יכולה לשפוך את תחושותיי בלי לחשוש מהתגובות מסביב. אז.. אני בלחץץץץץ אטומיייי ממה שיהיה!!!! אם יהיה משהו אני נשארת בבית לבבבדדד עם הקטן שלי שמתחיל להתבגר!!! כל הבית שלנו מגוייססססס!!!

הבנים ובעלי, כולם לא יהיו איתי!! איך אני שורדת את המצב הזה??!! דואגת.. פחד

 

[פולי44]

סגולה, אני דווקא בעד

איך שהגברים שלך מדברים, למרות שברור שפה תמיד את יכולה לשפוך את הדאגות, אבל הייתי דווקא כן מנסה להיות אופטימית כמוהם. לא יהיה כלום, והתקשורת מנפחת את הדברים, מה אכפת לך לחשוב ככה?

 

[שויו]

הגברים הקרביים הללו לא מרגישים תמיד כמונו

ודבר אחד בטוח , הילדים שעדיין לא חוו 'קרב אמיתי אלא רק אומנו אליו, ברור שמחכים לאקשן.. (גם עם בפנים הם פוחדים) הגדולים, בני זוגנו, יודעים מה זה אך גם הם אומנו להיקרא לדגל כשצריך... והם הולכים.. זוגי תמיד אומר שמי שיושב בצד ולא חלק מההתרחשות , תמיד דואג יותר.... וזה כ"כ נכון... הם שם עסוקים בלעשות ופחות לדאוג.. הם יודעים איפה הם נמצאים והאם הם בסיכון או לא. אנחנו, שיושבות ודואגות ממלאות את ראשינו בתסריטים שונים או פשוט "סתם" דואגות.... מסכימה שהתקשורת לפעמים מנפחת, אבל כמי שחיה כאן כמעט יובל, שמעה כמה וכמה צפירות, ישבה במקלטים , טיפלה בפצועים וגם זכתה להכניס את ילדיה שלה לממ"ט, כבר חוויתי דבר או שנים הקשור בהתלקחויות.... אני מתקשה לעכל שילדי הוא זה שעכשיו על המשמרת עם כל המשתמע מכך.... ואני לא יכולה להימנע מחשיבה מה יכול לקרות אם..... לא כל היום, לא כל הזמן , אבל חשיבה יש .... אני לא מסוגלת לומר לעצמי יהיה טוב ובזה לסגור עם עצמי את הדיון ... סגולה, חלילה עם תהיה התלקחות, גם אני אשאר רק עם הזאטוט, אז נשב לנו יחד שתינו ונאכל את הציפורניים יחד....