חששות

rona242

New member
חששות

שלום לכולם אשמח לעצתכם ודעתכם קצת רקע כללי, אני בת 24, נמצאת בזוגיות כמעט שנתיים עם בחור מדהים, ולא, הזוגיות שלנו לא נמצאת במשבר בכלל הסיבה שבכל זאת אני פונה דווקא אליכם היא כי אני חוששת מכל מיני דברים ולא רוצה שהזוגיות שלי תהרס... אז כמו שאמרתי, אני עם הבחור כבר שנתיים. במהלך השנתיים האלו גיליתי על עצמי כמה דברים לא הכי טובים בעולם, נחשפתי תוך תהליך עמוק שעברתי לתכונות שיש לי ודפוסים שאני יודעת היום בוודאות שמזיקים לי ולקשר... הדפוסים האלה גם מסבירים מעשים שעשיתי בעבר הרחוק שלי ואני לא גאה בהם... הבנתי שיש לי נטייה למחשבות לא בריאות, נטייה להסתכל תמיד על חצי הכוס הריקה, נטייה לצפות כל החיים לשלמות בלתי אפשרית מעצמי ומהסביבה- וכמובן שכל פעם שאני מגלה שאין מושלם אני נהיית מתוסכלת, ואני חייה חיים שלמים בתחושה שאני לא מסופקת מכלום. קשה לי לשמוח מהיום יום, מהדברים הקטנים, צריך שיקרו דברים ממש גדולים כדי שארגיש עניין בחיים, ולפעמים אני אשכרה יוצרת דרמות כאילו כדי ליצור עניין בחיים. כשהייתי בת 17 בגדתי בחבר שלי (שהיה לי אז), וכמובן שהרגשתי בנאדם ממש זבל, מה שלא תרם לביטחון העצמי שלי בכלל. נשבעתי שיותר לא אחזור על המעשה הזה ולא אבגוד באף בנזוג, ואכן לא עשיתי את זה יותר, אבל התחושה הקשה שעד היום מלווה אותי היא העובדה שתמיד כשקצת רע לי בקשר- אני נוטה כאילו לרצות לגוון, לפנטז על אחרים, אפילו לפתח איזה קראש על מישהו... אני אף פעם לא עושה עם זה כלום, אבל זה גורם לי להרגיש רע, כי אני בכלל לא רוצה לרצות את זה... אתם מבינים? נאמנות חשובה לי, יציבות חשובה לי, אני בחורה כנה וישרה ואני לא רוצה לבגוד או אפילו לרצות להיות עם גברים אחרים. מה גם שהיום, אני יודעת בעקבות התובנות האלה, שגם כש"רע" לי בקשר, זה כי אני בוחרת לסבול. סוג של מאזוכיזם טפשי, חשיבה פסימית והנחה שגויה שאדם אחר ואחד בלבד יכול למלא את החוסרים שיש לי בעצמי, להיות אחראי בלעדי לאושר שלי ולספק את כל צרכיי. היום אני מבינה את כל הדברים האלו, וזו פריצת דרך מבחינתי, כי סוף סוף אני מבינה למה! למה שנים אני בורחת כשקשה מכל דבר, למה תמיד אני מלנכולית.... הבנתי שהכל בראש, ואני רוצה שינוי. למה כל זה מטריד אותי עכשיו? חבר שלי הוא בנאדם מדהים ונדיר. הוא חזק אופי, יציב, נאמן ולויאלי ברמות שקשה לראות בימינו, אין לו שום חיפושים אחרי ריגוש וספקות טפשיים והוא לא מכניס לעצמו רעל לראש כמוני, הוא אוהב את היום יום ואת הדברים הקטנים החיים, הוא שלם לגמרי עם הקשר שלנו, יש לו יכולת מדהימה לקבל ולהכיל אותי ולמרות שהוא מכיר אותי ואת כל הצדדים הפחות טובים שלי- אוהב אותי בדיוק כמו שאני ומקבל אותי, וטוב אליי.... כמובן הוא לא מושלם והיו תקופות בשנתיים האלו שאשכרה הייתי על סף לעזוב אותו רק בגלל שהיו ריבים או קשיים והייתי מתוסכלת... ואז הבנתי.. אז נכון, מושלם הוא לא. ואף אחד לא יהיה. ואף אחד לא יעשה אותי מאושרת אם לא אמצא בי את החסר ואדאג למלא אותו. ועליי לבחון את חסרונותיו ולהחליט אם אני כן יכולה לחיות איתם או לא... והחלטתי שכן. אני רוצה לחיות איתו עם הכל, עם הטוב וגם עם הרע. אנחנו מאוד רציניים בקשר ומדברים הרבה על עתיד משותף, חתונה כשנסיים ללמוד וכו'... הבגרות שלו מדהימה אותי והיציבות והיכולת להיות מסופק ושלם עם חייו ואיתי, וכל זאת בגיל 24...... איפשהו.. אני אפילו מקאנה בו. הוא סוג של מודל לחיקוי בשבילי. לפניי איזה חודש הייתה לנו שיחה עמוקה כזו והוא אמר שהוא מזהה בי את כל התכונות הנל שיש לי שעליהן פירטתי.. הוא שיתף שלפעמים זה מדאיג אותו והוא חושש שאני לא יציבה או חזקה מספיק ואני נשברת נורא בקלות מכל דבר... הוא אומר שהוא יודע שהוא בחיים לא יעזוב אותי, ויודע כמה אני אוהבת אותו וכמה אני טובה וחכמה ומסורה ופירט כל מה שטוב בי, אבל שהוא דואג לי... שאם אני בוכה בכזאת קלות בוכה ונשברת מכל ריב קטן איתו או שטות בעבודה איך אני אחזיק קריירה ומשפחה.. הוא אומר שזו אני והוא לא רוצה לשנות אותי, אבל לדעתו, אם הוא היה במקומי, הוא היה רוצה להשתנות כי זה לא כיף לחיות ככה ומה יוצא לי מלסבול כל הזמן?? כששאלתי איך זה משפיע עליו, הוא ענה שהוא לא ישקר וזה כן משפיע, ולפעמים הוא מרגיש שהוא חייב להיות חזק בשבילי כל הזמן ומה יהיה כשהוא יהיה צריך תמיכה? הוא יודע שאני תמיד פה בשבילו ואכפת לי ממנו הכי בעולם אבל שוב- אין לי אופי חזק... אבל הוא חזר ואמר שהוא חושב שהתכונות האלה שלי פוגעות קודם כל בי ורק אחר כך בו\ ושלא אשנה כלום למענו, אלא למען עצמי. השיחה הזו די הבהילה אותי. אני מפחדת שאני קוברת בור לזוגיות הזו, ויותר מזה, אם אמשיך בדרך זו אני סוללת דרך לחיים לא מאושרים, דרמטיים וקשים סתם ולחינם... איתו או בלעדיו! יש לי הכל. התברכתי בהרבה מתנות, חבל לי סתם לסבול ככה!! וחבל לי שאולי אפסיד אותו, הוא מדהים ונכון לי ויש לנו באמת זוגיות יפה, אבל קשה לי לומר בריאה (למרות שהיא באמת טובה מכל הבחינות), רק בגלל שאני מרגישה שאני לא בריאה כביכול... התחלתי ללכת לטיפול, מקווה שיעזור לי.. אני כן גאה בעצמי על עצם המודעות והרצון העמוק לשפר ולשנות, ואני מרגישה טוב עם כך שהגעתי למסקנות ולסיבות למה- מכאן יותר קל להתחיל לעבוד מה שנקרא... יש לכם אולי עצות? איך לשמר את הזוגיות ולא לתת למה להיהרס? מה עוד יכול לעזור לי לעבוד על עצמי? כבר קרה לי גם בזוגיות הזו שכאילו "נדלקתי" על אחרים ולכמה שבועות כשהיו ריבים בבית הייתי מפנטזת על איזה שלמות כלשהי שכביכול יכולה להיות לי עם מישהו אחר... כמובן שזה שטויות, ברור לי לגמרי מאיפה נובע הכל ואני לא רוצה אף גבר אחר בראש שלי. הזזתי את המחשבות ההן, אבל אני לא רוצה שהן יבואו שוב, הן מזיקות לי... אני מאמינה שכשאתחזק נפשית ואשנה את הגישה, לא יהיו לי יותר קראשים טפשיים ופנטזיות שיש יותר טוב... אני יודעת שהבחור שלי הוא הכי טוב שיש, ומגיע לו מישהי טובה, וכרגע אני לא הכי מרגישה כזו.... אני רוצה להשתנות בשבילי וגם בשבילו.. עזרה בבקשה...? תודה.
 

שופונית

New member
קחי עיצה

את נשמעת לי מעט בדיכאון, אני טועה? בכל מיקרה, לדעתי , כדאי לך לגשת לרופא המשפחה ולספר לו מעט על תחושותייך וחוסר הסיפוק, ויש היום כדורים מדהימים!!!! בשילוב עם טיפול פסיכולוגי, זה מתכון מנצח, חוזרים לחיות , להיות מסופקים , ולרצות לתת ולא רק לקבל... קחי בחום את המלצתי , מנסיון שלי , ושל עוד אנשים קרובים. בהצלחה!!!
 

rona242

New member
ממ אני קצת חוששת מכדורים

נראה לי שיש לי כמה בעיות אבל ראש על הכתפיים עם הכוונה נכונה מבעלי מקצוע יוכלו לעזור לי לא?? חוצמזה הבנתי מאנשי מקצוע שהרבה פעמים אנחנו בכלל לא יודעים את זה אבל מחסור בויטמין או שיבוש באיזון ההורמונלי יכולים להביא אשכרה למצבים נפשיים. לא שאני מנסה להסיר ממני את האחריות כמובן, אבל אני יודעת בוודאות שיש בזה משהו יש אפילו סכיזופרנים שמטפלים בהם בתוספי מזון!! אז חשבתי ככה לבדוק בדיקות דם ליתר ביטחון... זה טוב בכל מקרה, אין מה להפסיד מזה...
 

לרנה

New member
מצבים הורמונלים אכן יכולים להגביר דכאון

וחרדה, שחלות פוליציסטיות למשל, כמו כן יכולים לתרום לכך אי סדרים בפעילות של בלוטת התריס , הפרעות שינה יכולות להוביל לכך,וגם נטילת גלולות נגד הריון עשויה להגביר דכאון (אפשר גם לראות את זה ברשימת תופעות הלוואי בפונט קטן קטן שאף אחת לא מגיעה אליו בדרך כלל וכמעט אף רופא לא יגיד לה). מעבר לכך - כתבת שיעזור לך אם תתחזקי נפשית - את צודקת, במינוני הסבל שאת מתארת כדאי לשקול בחיוב לפנות לאיש/ת מקצוע. שתי הדרכים הטובות ביותר שאני מכירה להתמודד עם זכרונות שרודפים אותך בצורה כזו וזיהוי דפוסים חוזרים ולבד זה לא עובר -EMDR ו- CBT, כלומר טיפול יעודי לזכרונות טראומתיים וטיפול קוגניטיבי התנהגותי. הבעיה לדעתי בגישות הטיפול הדינמיות זה שאת נעשית מודעת לכל פאק ופאק, ושאת יודעת אולי את ה"למה" מכל הכיוונים, אבל לדעת את הלמה ממש לא בהכרח נותן תשובה ל"אז מה עושים עם המודעות הזו כעת". בספר "ללא פרויד ללא פרוזאק" של הפסיכיאטר דוד שרייבר יש פירוט של עוד כמה דברים שהאדם יכול לעשות בעצמו כדי להתמודד עם דכאון וחרדה (כמו חשיפה לאור, כמו ספורט) כדי לתמוך בתהליך. ממליצה לקרוא. תרגישי טוב
 

שופונית

New member
נשמע גם הגיוני...

אני לדוגמא, סובלת מאד מההורמונים שמשתוללים בי לפני המחזור החודשי מה שהוביל אותי בסופו של דבר לקחת כדורים. וזה עוזר :) נסי לבדוק גם את המצב הגופני וההורמונלי , זה לא מזיק, אבל אל תפחדי אם יפנו אותך בסופו של דבר לכדורים. לפעמים זה הפיתרון היחיד לבעיות הורמונליות...
 

chenby

New member
תגידי לי

נראה לך באמת שיש לך סמכות לחלק או להציע לאנשים לקחת כדורים? איפה האחריות בלהתמודד בעצמי עם הבעיות של החיים מבלי לתת את התקווה שלי בכדורים? המלצה גרועה ביותר. מה גם שלא כל פסיכיאטר נותן ישר כדורים.. אולי שתלך לטיפול, לדבר על זה, להתייעץ.. אבל כדורים? באמת.
 

לרנה

New member
לכל אחד יש סמכות לחלק רעיון או להציע פניה

למי שכן מוסמך לתת כדי לבדוק את הצורך. יש מצבים שאכן מצדיקים טיפול תרופתי, כמו דכאון וחרדה מעל רמה מסוימת של פגיעה בתפקוד וסבל, איפה האחריות להכיר בכך? מהיכן הסמכות לשלול זאת? אדם שסבור כי יתכן שיש לו הפרעת דכאון או חרדה אינו מגלה חוסר אחריות אם הוא פונה לרופא, אלא אחריות רבה. להציע להתייעץ עם רופא למי שזקוק לכך זו יכולה להיות המלצה מצוינת, המלצה משנה חיים (לטובה), והדבר האחראי ביותר לעשות באותו שלב.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
כמה עצות

קודם כל, התעודדי: את בתוך תהליך שהוא חיובי מעיקרו. שנית: אני חושב שאת צודקת בגישה שלך של לקחת אחריות על הדברים ולשנות את חייך בעצמך. גישה מצוינת! קחי בחשבון, יחד עם זאת, שזהו תהליך ארוך שיש בו הרבה פרקים, ולמעשה יכול להמשך כל חייך (וטוב שימשך). אז תבואי עם הרבה סבלנות. אני גם חושב שטיפול פסיכולוגי הוא צעד חשוב ומרכזי בתהליך הזה (אם כי לא היחיד - ותיכף אפרט). במצב כמו שאת מתארת זה יכול להיות טיפול מתמשך, ולכן חשוב שתהיי בטוחה שאת סומכת על המטפל/ת שלך. לעניין התרופות: בד"כ אני תומך בסיוע תרופתי היכן שזה נחוץ, כשהקביעה אם זה נחוץ או לא צריכה להינתן על ידי פסיכיאטר מומחה. בניגוד לדיעה הקדומה הרווחת, פסיכיאטרים לא ממהרים "לדחוף" תרופה למי שרק מתקרב לקליניקה שלהם. ההיפך הוא הנכון. רובם זהירים ומכירים בחשיבות של טיפול נפשי. חשוב גם שתקבלי חוות דעת של המטפל/ת שלך לגבי כדאיות הצעד הזה. על פניו, ממה שאת מתארת, אני לא סבור שזה מה שאת צריכה, אלא אם כן את חווה רמה גבוהה של מחשבות כפייתיות או טורדניות, כלומר מחשבות שלא ניתן להניח להן הצידה, אשר מפריעות למהלך חייך (להבדיל ממחשבות שאת חושבת עם עצמך כשיש לך זמן, שזה מצב שלא מחייב טיפול תרופתי). עוד עצה מעשית: הקלי עם עצמך בכלל, וספציפית, בנושא של מחשבות על אחרים. את סתם מחמירה עם עצמך. הרבה אנשים, בעת משבר זוגי, בורחים למחשבות על אחרים וקראשים למיניהם. העניין הוא לקבל את המחשבה ככזו, או לחשוב עליה, אבל לא לפעול על פיה. אבל לייסר את עצמך על זה שאת חווה מחשבות כאלו? לא מוצדק! זה דבר רגיל ונורמלי לגמרי. חוץ מהטיפול, יש עוד דברים שכדאי לעשות, בעיקר לדאוג שהחיים יהיו מאוזנים: תזונה בריאה ומאוזנת (לאוו דווקא משהו קיצוני), פעילות ספורטיבית 1-3 פעמים בשבוע (גם כן, לא להשתגע כל יום), זמן נאות למנוחה, ועוד. היעדר איזון בדברים הבסיסיים הללו יכול להוביל למקומות לא טובים, שקל להמנע מהם אם לוקחים אחריות על הדברים הללו, ולא מזלזלים בהם. בקיצור, נסי לבנות סגנון חיים מאוזן שיחזיק אותך לאורך זמן. מאחל לך הצלחה, ובעיקר שלווה!
 

seeyou

New member
אני חושב שאת בסה"כ בחורה נורמלית

רוצה להשתנות? לדעתי,אפשרי בע"מ -לזמן קצוב ולמקום מסוים. את רוצה כאילו להיות מישהי אחרת? אם את לא תקבלי את עצמך כפי שאת עם כול החיסרונות אז אל תצפי שאחרים יקבלו אותך. המטרה של החיים היא לא החיים אלא הדרך. את מגלה אצלך במחשבה דברים שמציקים לך ליהנות מהרגע? תלמדי להסיט את המחשבות רעות תתחילי באותו רגע לשיר,לרקוד,לחייך ,פעילות ספורטיבית-אפילו רק הליכה,להאזין למוזיקה שאת אוהבת- או לאכול דבר טעים-אפילו סקס , טיפול פסיכולוגי יכול לעזור וגם להזיק את מפנטזת על אחרים(לפעמים)? זה טבעי מסכן האדם שלא מפנטז לפעמים-החוכמה לדעת לא להישאר בפנטזיה . ממליץ לך ספר: "אל דאגה" של DALE CARNEGIE יוסי
 

czar

New member
אל לך לחשוש

כמו שאמר חברי מריוס את בתהליך בכוון הנכון וכנראה בן זוגך עשה לך בנפש עמוק בדיוק מה שהיית צריכה היום. תזכרי שלכל גיל בחיים דפוסי התנהגות אחרים, בצעירותך הרשית לעצמך להתפרע, זה בסדר. היום את בגיל קצת יותר בוגר ואת פתאום מחפש יציבות וזה מצויין, מחר תהיי אמא ותחפי דברים אחרים ועוד 15 שנים בזוגיות עם אותו אדם תשאלי שאלות אחרות. יש אנשים שבכל חייהם לא יידעו לשאול את השאלות ולהתחבט בהן כמו שאת עושה היום וזה סוג של תהליך טיפולי עצמי והוא לכשעצמו מבורך. אל תשתני או אל תחפשי את הכפתור שיהפוך אותך לטובה יותר, תלמדי רק דבר אחד, לאהוב את עצמך, תזכרי משפט שאמר לי פעם חבר חכם: "מי שלא יודע לקום בבוקר ולהביט במראה ולאהוב את מי שהוא רואה, לא יוכל לאהוב אף אחד אחר" והמשוואה השנייה בשני הנעלמים היא "רצונך להיות אהוב, אהב" יוצא בזאת ש X=אהבה עצמית. תאהבי את עצמך כמו שאת, תהיי מודעת למגרעות שלך ולחוזקות שלך ובדרך רציפה תתבגרי יחד עם עצמך. נראה שיש לך בן זוג מותק, תזכרי שגם עליו ישפיעו החיים עם השנים.
 

I C E M A N 7

New member
מיציפיצי לא מגיבה, אז אין ברירה ../images/Emo4.gif

אני צריך לעשות את זה. (התגובה הזו הולכת להיות פחות מלטפת מאלה שלמעלה) זה לא דכאון, זה אופי. מיציפיצי הצביעה על התופעה בעבר, ואני מכנה אותה "כוסית מכשכשת בכלב". את בחורה שלא חיה את חייה אלא נאבקת בהם. את טוטאלית ואת רגשנית ואת מתעסקת עם עצמך באופן אובססיבי. את מודעת לזה וזה יופי, וכחלק מהתרפיה נצמדת לבן זוג המספק לך את התכונות החסרות לך - יציבות וגדלות-אמונה. ואיך את קושרת אדם כזה אלייך? ע"י המניפולציה הרגשית המפורסמת. סביר להניח שאת נראית טוב ומשתמשת במיניות שלך. אני לא טוען שאת אדם רע שעושה זאת במתכוון, אך זה מה שמתרחש בפועל. בן זוגך מבצע את תפקידו נאמנה, בהתאם לאופיו. אלא שאחת מתכונותיו של אדם כזה היא ריאליות. הוא כבר מבין לאיזה בור הרסני הוא נכנס (כנראה כתוצאה מסרטים שהאכלת אותו בשנתיים האלה) והוא מנסה לשנות את רוע הגזירה. נראה שהוא חקר בנושא (כנראה התייעץ עם מומחים) ויודע בדיוק מה להגיד. אז שוב, בהתאם לאופיו, הוא מלטף ומעודד ודוחק בך "להבריא", אך לדעתי הוא הולך להיכוות ולהיכוות קשה. אני לא חושב שזה משהו שניתן להבריא ממנו. זה האופי שלך ואיתו תצטרכי ללמוד לחיות (מזל עקרב במקרה?). לגבי הקשר שלכם, כמו שהבנת אני לא אופטימי, אבל יכול להיות שגם אני טועה לפעמים. שיהיה בהצלחה.
 
שתי אפשרויות -

1. להיכנס לתהליך הארוך, המכאיב והמפרך של שיפור עצמי עליו המליצו לך למעלה כל מי שפרנסתם על כך. 2. להעיף את החבר המעפאן שלך ולמצוא מישהו קצת פחות "נכון" או "מוצלח" אבל אחד שכן מסוגל לתמוך בך.
 
Paramount studios יכולים לנוח

צל"ש לבחור על עמידה, התמדה וגבורה. אכן טפלי בעצמך, כי אין לסמוך שלעולם חוסן.
 

niva99

New member
האם המשפט הבא מוכר לך ?

"יצר הרס עצמי ". אם כן , תבדקי מאיפה זה בא ?
 

rona242

New member
תודה למי שהגיב

גם למי שלא ליטף בתשובתו... אבל בעיקר למי שהקדיש מחשבה לתשוהנ כלשהי... יש לי קצת דברים לומר בקשר למה שכתבתם... אז קודם כל לאייסמן.... אתה צודק בכמה דברים וטועה בכמה אחרים... כן, זה לא דיכאון זמני, אלו דפוסים שכל חיי ליוו אותי מאז שאני זוכרת את עצמי אני דרמטית מלנכולית וכו'... יש פה עניין של אופי מה שנקרא.. אבל אני כן מאמינה שאפשר לשנות משהו, אולי לא בבסיס שלי אבל כן בגישה לחיים, בגישה לדברים... אני לא מצפה להיות משהו שאני לא, כי זה פשוט לא יילך ואני שוב אהיה מתוסכלת. אני רק מחפשת דרך קצת יותר מאושרת להעביר את חיי ולא נראה לי שזה כל כך בלתי אפשרי, אנשים כן יכולים להשתנות במידה מסויימת... וכן, אני נראית טוב אבל לא- לא משתמשת במיניות שלי. ואני לא מזל עקרב, אני מזל גדי. גם תואם איפשהו את מה שתיארתי- הרצינות התהומית שבה אני רואה את העולם... התאריך לידה בכרטיס שלי לא אמיתי. באשר לאלו שחשבו שהחבר שלי סובל ואני משגעת אותו כבר שנתיים והוא יברח לי- אתם טועים. קודם כל, אם אפשר להגיד משהו לזכותי- יש לי מודעות עצמית. אני יודעת איזה התנהגויות שלי יכולות לשגע בנאדם ואני עושה את המקסימום שלי להתחשב בו ולא ליפול עליו עם סצנות טפשיות. כמובן שכמו בכל זוגיות יש גם דברים שהוא עושה שמוציאים אותי מהכלים, אין פה מצב של צד אחד מקסים (הוא) וצד אחד שמציק (אני).. יש איזשהו איזון כלשהו.. עם הזמן ככל שאני יותר מודעת אני מנסה יותר לשנות התנהגויות ודפוסים ולא להפיל עליו את מה שלא מגיע לו. נכון, לא תמיד מצליח לי, אבל אני גם לא מכשפה. הוא אוהב אותי ויש בי הרבה דברים שעושים לו טוב. זהו בערך... אין לי עוד מה להוסיף. אולי יש יצר הרס עצמי, מנסה להגיע לשורש העניין בטיפול שוב תודה לכולם
 

אייבורי

New member
אם זה עובד

למה לגעת? כלל ראשון בהנדסה, אם זה עובד אל תגע. את עושה דרמות ומצפה למחוות גדולות הבחור, מרצה מתרוצץ ומנסה לייצר דרמה גדולה את מתאמצת קצת להסתיר הוא מתאמץ קצת להפגין עמדה ס"ה יש לכם קשר בין שנתיים שעובד מעולה. וכאשר יבוא לכם ילד קטן לעולם, הוא כבר ידאג לתת לשניכם פורפורציות בריאות.
 
למעלה