חששות של אמא

[תמר34]

חששות של אמא

שלום רב. אני אם לשתי בנות (6,2.8). ביתי הצעירה מגלה חוסר סבלנת, התפרצויות של כעס, חוסר רצון ללכת לישון, להיפרד... אני יודעת שזה "הגיל המגעיל", גיל ההתבגרות הראשון ושאולי הדברים נובעים מתוך כך ומתוך תסכולים של חוסר הבנה... בהיגיון אני יודעת, אבל בלב, באינטואיציה, אני מרגישה שמשהו קורה לה. היא מחנכת בגן בקיבוץ באיזור, בעלי או אני לוקחים אותה ומחזירים אותה. אין מצב שהיא נמצאת במקום כלשהוא ללא ידיעתינו, או בלעדינו (למעט סבא וסבתא, או אחותי שגרה ליד). היא מאד פינוקית, אוהבת להתכרבל, לא מראה סימנים שקשה לה להתחבק עכשיו, לא איתי ולא עם בעלי. היתה תקופה שהיא נסתה להתחמק מאמבטיה, בכתה וצעקה, אבל עכשיו זה יותר טוב... איך אפשר לדעת אם קורה לה משהו? אם מישהו נוגע בה, אם מישהו פוגע בה באופן מילולי? מה עושים? מחכה לתשובתך! תודה תמר.

 

[גרא.]

ילדים,גם בגילה של בתך,מאותתים לנו

אם וכאשר קרה משהוא חריג,דרך שינוי קיצוני בהתנהגותם.על ידי ביטויים של רגרסיה (נסיגה) להתנהגויות קדומות יותר.למשל,אם היא היתה כבר גמולה,היא חוזרת לפתע להרטיב, או יותר מכך,עד כדי עשיית צרכים במכנסיים..הידבקות יתר אלייך,ביטוי רצון עז,עד כדי בכי להיות על הידיים,בכי ממושך ללא סיבה ניכרת לעין..קשיים בדיבור,התהגות מובהקת של הימנעות,למשל מסרבת ללכת בכל תוקף לגן בשעת הבוקר.מסרבת לצאת בכלל מהבית,וכדומה..הסימפטומים שאת מתארת,אינם כמובן כאלה, וכפי שציינת,מאד אופיניים לגיל..לכן לא ברור לי מה גורם,או גרם לך לחשובה שמשהוא קרה לה..או שמא את בעצם מבטאת חשש מוקדם?

 

[תמר34]

ובכל זאת...

תודה רבה על תשובתך! בעקבותיה אני רוצה להוסיף - אין לי ספק שרבים מפחדי נובעים מהדאגה שמשהו אכן יקרה לבנותי.. זה אחד הדברים הכי מפחידים שיש. ובכל זאת - חלק מן התופעות שתארת קיימות אצל ביתי. היא מבטאת קושי ללכת לגן, מנסה לעכב את היציאה מן הבית דרך ויכוחים קטנים על "לא את הנעליים האלה..." "רוצה משהו לאכול..." ועוד. היא גמולה, ובגן, בשנת הצהריים חזרה להרטיב. אמנם לא מדי יום אבל אחת למספר ימים. אני חשה שהדברים הם מינוריים ולא היסטריים. היא נשארה ילדה שמחה, חייכנית ואוהבת. ילדה מלאת הומור וחכמה... השאלה היא באמת אם יש משהו לעשות? ואיך אפשר לדעת אם אלו חששות שלי, או משהו אחר?

 

[גרא.]

הקשיים בבוקר ללכת לגן,אופייניים

למרבית הילדים בגילים הללו,בגלל הקושי להפרד ממך..אבל אין לי ספק שאחרי שאת נפרדת ממנה בפתח הגן,גם אם היא בוכה מעט,תוך מספר שניות היא נרגעת ופונה בכף לעיסוקיה בגן..גם "תאונת" ההרטבה שיתה וחזרה אופיינית,וכמובן שלא לכך התכוונתי,אלא לרגרסיה כללית בהתנהגותה.ולא זה מה שקיים.כי בתך ילדה שמחה,חייכנית ואוהבת.ילדה מלאת הומור וחוכמה..החשש שמשהוא יקרה לילד בגן,שעה שהוא אינו בחזקת ההורים,מקננת בלב הורים רבים..והיא טבעית ומובנת..אבל הרבה אינך יכולה לעשות,אלא אולי פעולת מניעה ראשונית בכל הנושא של לימוד בתך שלא להענות לפנייה של זרים.בדרך כלל כבר בגני הטרום טרום,ובוודאי,בטרום ובחובה,הגננת עוסקת בתחילת השנה בנושא המכונה "אני וגופי"..בו לומדים הילדים להכיר את אברי גופם,גם הצנועים..ובאותה מסגרת יש התייחסות לנושא של התרחקות מזרים,יותר מכך,הילדים לומדים שיש לכבד בינם לבים עצמם,ולא לגעת או לעשות משהוא אחר, ב"חלקים הפרטיים" של כל ילד.לעיתים עלולה להווצר בעייה בפינת "הרופא",שם הילדים מתנסים בתפקיד של רופא/חולה/אחות,בדיקות וכדומה..לעיתים יש ילדים שתוך כדי משחק,עוברים את הגבול..כאן תפקיד הגננת לשמור על הגבולות,ולא לאפשר פגיעה ואפילו מקרית.לסכום,כפי שציינתי החששות קיימים,אבל בפועל הסכוי שמשהוא יקרה נמוך מאד.את חייבת לסמוך על הגננת והמטפלות,שהן עושות את עבודתן נאמנה ןזה מה שיכול וצריך להרגיע אותך.

 

[תמר34]

תודה רבה !!

על הרצינות והיחס הנעים. אשתדל לשמור על ראייה אופטימית. שבת שלום. תמר.