קודם כל, לראות את זה מנקודת מבטם
אני כילדה קטנה במלחמת המפרץ אמנם לא שמעתי נפילות, אבל כן הרבה אזעקות - ובכלל לא הייתי חרדה. זאת למרות שהמצב הנפשי של אמא שלי היה כפי שרק יכול להיות מצב נפשי של אישה בשמירת הריון שכל הזמן יש לה דימומים ולא יודעת מתי תצטרך לקפוץ מהמיטה לחדר האטום. זה מצחיק לומר, אבל אני ראיתי את זה כחוויה. עד כדי כך שכשהיה ירי טילים בצפון (בשנות ה90) אמרתי שאני "רוצה גם". היה משהו שקסם לי בריצה לחדר האטום בלילה יחד עם ההורים. ילדים מאוד סתגלתנים, ומקבלים דברים כפשוטם. כל עוד לא תהיה לכם נפילה ליד הבית, אני מאוד בספק אם הם יתרגשו מזה בכלל.
