לי לא היו חשקים מיוחדים. בכללי הלך לי התיאבון, כך שקצת פירות וירקות ומוצרי חלב הספיקו לי.
באחד הימים עשינו שוק במחנה-יהודה. היתה בצד השוק חנות מפעל שמכרה ביסקויטים במחיר מצחיק לעומת זה של הסופרמרקט, ונהגנו לקנות בה. תמיד היו שם תורים ארוכים כך שיצא שהיינו בפנים והבעלים כבר סגר את הדלתות כי עברה שעת הסגירה. פתאום הגיע גבר בריצה, דפק על הדלת בחוזקה, טילטל את הידית ונראה ממש נואש. הבעלים פתח והכניס אותו. "אשתי בהריון והיא חייבת את עוגיות הסנדביץ' עם ריבה שלכם!" אבל זה היה סוף היום ולא נשארו עוגיות כאלה. הגבר כמעט בכה. הוא היה חסר אונים. "מה אעשה? היא בהריון, אני חייב להביא לה!". הבעלים הרגיע אותו, אמר לו: יצאת מהבית, נסעת, מצאת חניה, הלכת לכאן, תחזור למכונית, תיסע הביתה, תחנה ותעלה הביתה. תעבור שעה?" הגבר הנהן. "אם כך- עד שתגיע היא כבר לא תרצה את העוגיות הללו", ובמקום זאת מכר לו סוג אחר של עוגיות- לא סנדביץ'- עם ריבה. אינני יודעת אם הוא צדק, אבל אני בטוחה שאצל חלק מהנשים ההריון הוא תירוץ לסנג'ר את הסובבים אותן.