חשיפה

ענתנוי

New member
וזו בדיוק הבעיה

איך ייתכן שהורים מגיעים למסקנה הזו?
איך יכול לקרות במדינה מתוקנת מצב שבו אין להורים שרוצים לטפל בילד שלהם את התנאים המתאימים - אבל יש מספיק כסף לשלם לכל מיני מוסדות וארגונים פרטיים, שלוקחים מהמדינה הרבה יותר ונותנים הרבה פחות?
יש מצבים שאין ברירה וחייבים להשלים איתם ויש מצבים שמחיבים אותנו "לעלות על בריקדות" - וזה לדעתי אחד מהם - אני חושבת שזכותו של כל הורה לגדל את הילד שלו וחובתה של המדינה לאפשר לו את זה ולהוציא את הילד מהבית רק אם יש הוכחה חד-משמעית שההורה מזיק או פוגע בילדיו והפתרון האלטרנטיבי הוא באמת לטובת הילד ולא לטובת הכיס הפרטי של אף אחד.....
 

no ease

New member
שלומית ויפחוצית

קשה לי לנסח ולהעביר את המחשבות שלי אל הכתב, אבל אני אנסה שוב, בתקווה שאובן. בתגובה שלי לדברים של ענתנוי, הצעתי נקודת מבט נוספת לעניין, שאילת שאלות, מכיוונם של האחים לילדים מיוחדים. השאלות הלא נעימות האלו, סביר מאד שאחים ישאלו אותן, מכיוון שכל ילד זקוק לאישור והכלה ואהבה של הוריו וכל אחד במשפחה ממקם את עצמו, לומד ומודד את היחס של ההורים אליו גם מתוך צפיה ביחס שלהם אל אח אחר במשפחה (לטוב או לרע).
כ ו ל ם מחפשים הקלה ומזור, כי באמת קשה וכואב ומייסר ומתיש ובלתי אפשרי כמעט להמשיך וכמעט מתפרקים. וברור לי שהורים ששולחים את הילד שלהם מהמשפחה לחיות במקום אחר לא עושים זאת כי זה קל להם, או כי לא אכפת להם. אבל כמו שנכתב בהודעה הראשונה של ענתנוי שאיתה הזדהיתי, הקלה מהסוג של הרחקה מהמשפחה יוצרת כשלעצמה בעיות חדשות ויש מחירים מאד גבוהים שעלולים ללוות את כ ו ל ם, כולל האחים, בהמשך החיים, גם אם לא יזוהו ויצוצו על פני השטח מיד, וצריך לקחת את זה בחשבון כשבאים לשקול כזה צעד דראסטי.
לדעתי עקירה של מישהו מהמשפחה זה כן סוג של מוות – מוות של חלק נפשי, שכל המעורבים יעברו בעקבותיו סוג של אבל. זה לא פתרון טוב.
נכון שזה נושא מאד מורכב, טעון ולא נעים, ואולי זה מוסיף עוד קושי להורים לחשוב גם על ההשלכות על אחים האחרים, אבל זה קיים, גם אם לא באופן גלוי, ואין לברוח מזה. חשוב לדבר גם על הצדדים הפחות נעימים של העניין, מבלי שזה יחשב כשיפוט, כי הרי אי אפשר להתמודד עם משהו מבלי לגעת בו.

אם כבר מדברים על הכללות, אז הפתרונות האחידים שהמערכת מציעה למשפחות שונות עבור ילדים שונים הם מכלילים מדי. המערכת חייבת להשתנות ולהתאים את עצמה לדרישות של המטופלים שלה. אני בטוחה (כי קיימים מודלים כאלו) שאם גורמי הרווחה והגורמים המקצועיים האחרים היו מעמידים את עצמם באמת לרשות המשפחות ומאפשרים פתרונות מעשיים בתוך ועם המשפחה - על פי צרכי המשפחה הספציפית ובהתאם לקושי הספציפי שלה, להורים וליתר בני המשפחה היה יותר קל.

אבל איך יקרה שינוי? איך משהו יזוז אצל מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות? בשביל שיקרה שינוי, כמה שיותר הורים צריכים לבקש ולהתעקש על שינוי ועל מגוון גדול יותר של פתרונות ביניים. לדעתי, בדומה לדברים שענתנוי אמרה, אפילו הורים שכבר שלחו את הילדים שלהם להתגורר בהוסטל צריכים לא להרפות ולהמשיך לחפש ולדרוש פתרונות אחרים, טובים יותר.
 

arana1

New member
גם לדעתי

אין ספק שגורמי הרווחה נוטים לשיפוט המותנה לרעה דווקא כלפי הורים מסורים כי בהרבה מקרים בדיוק משום כך אלה גם אנשים שלא משתלבים עם מה שנחשב כמכובד והולם וטוב בחברה
ואז במקום להשקיע בתמיכה באנשים כאלה מוציאים את הילד מהבית
וזה עולה הרבה יותר לכולם
גם כספית
ובוודאי שזה רצחני לחלוטין כלפי הילד וההורה

את אף פעם לא תשמעי על עוסית שהוציא ילד מהבית שבו האמא נמצאת כל היום בעבודה ורואה את הילד חצי שעה בשבוע בקושי
כי אמא כזאת היא עשירה והיא מ"שלנו" והיא מקושרת והיא מהמימסד ואצלה הכל מטופח ונקי ומתוקתק ( והילד נרקב מבפנים והופך לעוד צרכן עלוב ומעצבן וחסר נשמה של מותגים)
אבל אם שמשקיעה את כל נשמתה בילדיה ונאבקת על קיומה היומיומי כי בדיוק בגלל שהיא אדם אוהב היא לא מתאימה למכונה החברתית עלולה לאבד מהר מאוד את הילדים שלה
המערכת מגוייסת בכל עוצמתה נגד אהבה
שהיא הגורם שהכי משבש אותה
ושלוחיה בסעד וברווחה ובשירותי הבריאות הם אנשים נוראים לחלוטין
 

schlomitsmile

Member
מנהל
שלא תדעי ושלא נדע מה זה שילד מת
ההשוואה בין החלטה של הורים שייטב לילד לגור במקום אחר
לבין מוות של ילד
היא בעיניי מופרכת בעליל.
&nbsp
יש כאב, בודאי.
אבל זה לא דומה למוות.
הילד ממשיך לחיות, להתפתח, לתת ולקבל אהבה.
ההורים ממשיכים לגדל אותו, גם אם ביומיום הוא גר בכתובת אחרת.
&nbsp
לגבי האחים- כבר כתבתי.
לתת למישהו את המיטב אינו בהכרח מה שנראה כלפי חוץ ככה.
האחים רואים שההורים לא נחים, לא מוותרים לעצמם,
עושים גם דברים שמכאיבים להם אם זה מה שילדם זקוק.
&nbsp
מסכימה לגמרי עם הביקורת שלך על המערכת והסביבה.
 

אורלי791

New member
עצוב

עצוב, כואב,
הרגשה כמו של מוות כאילו הורגים אותך.
כשהייתי ילדה הוציאו אותי מהבית בהמלצת אנשי מקצוע,
להורים שלי היה קשה איתי
הייתי שונה, עם קשיים ומקשה על הסביבה .
אין ולא היתה תחושה קשה מזו לא חוויתי מימיי,
אין גבול לכאב הלב שחוויתי כילדה על הויתור ותחושת הנטישה של ההורים,
רציתי למות, מעולם לא פגעו בי כל כך חמור וקשה כמו המקרה הזה
שנים על גבי שנים עברו והצלקות בנפשי מדממות
אפילו שעשיתי עבודה עצמית ומאמץ של שנים על סליחה להורים לאחים ולמשפחה
והצלחתי לסלוח אבל הכאב של הויתור והנטישה של ההורים נשאר
חוזר אליי בלילות, כשאני לבד ולפעמים כתוצאה מכל סרט או כתבה על ילד שעזבו אותו
ששלחו אותו למוסד או פנימיה הכאב חוזר,
סוג של מוות של הנפש
 

אורלי791

New member
למה? מה זה משנה?

האם מי שספקטרום אמור להפגע או לא להפגע, יותר או פחות, מהוצאה מהבית,
מאשר מישהו שלא בספקטרום?
הסיפור של ילדותי דומה מאוד למקרים שקראתי כאן.
אני דומה מאוד לילדים שלי, אלו שמאובחנים בספקטרום, ומאוד מזדהה איתם.
אין לי אבחנה, זה קרה לפני המון שנים
 

dina199

New member
לא בנושא להיפגע


כתבת שלהורים היה קשה איתך ולכן הוציאו אותך מהבית.
האם לך היה קשה עם ההורים שלך, ולא רק להם איתך ? (אם את זוכרת)
באיזה גיל הוציאו אותך מהבית ? והאם לדעתך אם היית מאובחנת בספקטרום היו מגלים הבנה כלפייך ?
והאם באמת הפגיעה הגדולה קרתה כי לא הבנת למה הוציאו אותך
וגם לא קיבלת הבנה במקום אליו הוציאו אותך ? (לי זה מזכיר את המקרה של גור).
את לא חייבת לענות על השאלות (אני יודעת שטני נודניקית
), אבל לדעתי כדאי לפחות לחשוב עליהן
 

אורלי791

New member
תשובות

האם לך היה קשה עם ההורים שלך, ולא רק להם איתך ? (אם את זוכרת)?
אני זוכרת היטב, הקושי היה הדדי, לי היה קשה ולהם היה קשה.

והאם לדעתך אם היית מאובחנת בספקטרום היו מגלים הבנה כלפייך ?
לדעתי, אם הייתי מאובחנת בספקטרום לא היו מגלים יותר הבנה כלפי, לפי ידיעתי היחס לילדים בספקטרום דומה ליחס שאני קיבלתי.

והאם באמת הפגיעה הגדולה קרתה?
למה התכוונת במילים ב"הפגיעה הגדולה שקרתה"? ההורים שלי הגיעו לאנשי מקצוע על מנת להתייעץ על הקשיים שלי ושלהם וקיבלו את ההכוונה שקיבלו.

וגם לא קיבלת הבנה במקום אליו הוציאו אותך ?
במקומות אליהם הוציאו אותי לא קיבלתי שום הבנה, היה לי שם הרבה יותר גרוע מאשר בבית, בלשון המעטה.

את לא חייבת לענות על השאלות (אני יודעת שטני נודניקית ), אבל לדעתי כדאי לפחות לחשוב עליהן
על חלק מהשאלות אני לא עונה כי לא רוצה לשתף בפרטים, את לא נודניקית השאלות מדוייקות ולעניין, ותאמיני לי שעל כל הנושאים שכתבת חשבתי, איך אפשר שלא, לאורך כל השנים, התשובות ברורות לי.
 

dina199

New member
תודה רבה


באמת מזכיר את המצב של גור שגם הוצא מהבית בעצת מומחים

אני באמת מקווה מאוד שבימינו היחס של אנשי מקצוע ושל מוסדות לאוטיסטים השתפר יחסית לשנים קודמות. ואני מקווה שאף אחד גם לא ממהר להוציא מהבית.
 

schlomitsmile

Member
מנהל

מניחה שזה תלוי באופיו של תהליך קבלת ההחלטה
ובמה שקורה אח"כ.
אם טובת הילד היא חלק מרכזי בתהליך,
כלומר ההורים באמת מאמינים שבמקום אחר יינתן מענה מתאים יותר לצרכי הילד,
ומסתבר שהם צדקו בכך, סביר להניח שהילד לא ירגיש כמוך.
אם ההורים לא מוותרים על הילד, אלא שומרים איתו על קשר חם, רציף, פועם,
גם זה מעלה את הסבירות שהילד לא ירגיש כמוך.
&nbsp
בכל מקרה, ברור שמדובר בצעד קשה, לכל המעורבים,
ולא משהו שמישהו רוצה לעשות אם יש אלטרנטיבה סבירה.
&nbsp
אגב
ילד שבאמת מת, לא כואב לו.
הוא גם לא עובר תהליך של התעצמות וסליחה
וגם לא מוליד ילדים.
כאב, גם כשהוא צורב מדמם וקורע,
שונה מהותית ממוות.
&nbsp
לכן קשה לי עם ההשוואה הזאת.
 

אורלי791

New member
זה תלוי בהרבה גורמים

אבל רוב הנחות ה"אם" שהנחת לגבי המקרה שלי, אינן נכונות.
אם טובת הילד היא החלק המרכזי בתהליך, אם ההורים שומרים איתו על קשר...
"טובת הילד" ו"שומרים על קשר חם ורציף" אלו דברים סובייקטיבים,
הורים יכולים לחשוב שהם שומרים על קשר טוב, בשעה שילד יכול להרגיש שהקשר קר וההורים מבקרים אותו רק כדי לסמן וי או להראות כמו הורים בסדר בעיני הצוות במקום,
הורים יכולים להשתכנע שהם פועלים לטובת הילד, במיוחד אם גורמים סמכותיים משכנעים אותם,
הילד יכול להאמין בדיוק הפוך.
לא רוצה לספק יותר פרטים על המקרה.
אבל לשם הדיון, בלי קשר אליי ספציפית,
אכן כאב שונה ממוות, אך כל עוד לא נמצאים בנעליו של הכואב או של המת, אי אפשר לשפוט על ההשוואה.
אם לדוגמה כאב גורם לניסיון התאבדות, אם ילד מרגיש בעקבות ארוע כואב, שהוא מת-חי מהלך למשך הרבה שנים,
אם ילד מרגיש מת מבפנים, או היה מעדיף למות,
נכון אולי כואב למבוגר מהצד, לשמוע מישהו משווה את הכאב שעבר מישהו בילדותו למוות,
אבל כואב מרגיש הילד מתי שמרגיש עצמו כמו מת.
זר לא יבין זאת
 
למעלה