פרופורציה לגבי תואר ראשון אמריקאי
כבר דשנו בזה שוב ושוב, ועדיין, מדי פעם נראה שרצוי להזכיר דברים, אז אני מזכיר... למרות כל הדברים היפים שיש בתואר ראשון בישראל, כדאי גם לזכור שלמרות העובדה (נניח שזו עובדה) שהאמריקאים עשו "פחות מחצי" ממך בהיסטוריה, הם עשו כל מיני דברים אחרים. אם זה לימודים כלליים במספר תחומים שבתואר ראשון בהיסטוריה בארץ לא מתקרבים אליהם בכלל, אם זה בלימודי שפה מאוד מתקדמים (אולי כשחוקרים רק באנגלית זה פחות דומיננטי, אבל אני מניח שגם אצלך יש תחומים שבהם זה כן), אם זה בהתנסויות שונות (התמחויות בחברות בעלות שם בינלאומי, לימודים ברחבי העולם למשך הקיץ, וכו' וכו'), ואם זה במחקר במהלך הקיץ בתחומים שונים (בחור שאני מכיר קיבל אלפי דולרים לצורך ניסוי מסוים רק לקיץ אחד, אחרים לצרכים מגוונים). אז נכון - הם יודעים פחות היסטוריה ממך (או ממני, אם אפשר להצטרף לתהלוכה), אבל הם יודעים דברים אחרים שאני לא. האם ה"דברים האחרים" הללו תורמים להם בלימודי היסטוריה? לטובים שביניהם בהחלט כן. אצלי במחלקה, אגב, כמעט כל הסטודנטים האמריקאים (אני מדבר על גראדס) לא הגיעו לדוקטורט מיד אחרי הקולג', כולם עשו כבר תואר שני באוניברסיטאות מובילות, ויש להם גם ניסיון חיים מסוים מחוץ לאקדמיה, שללא ספק הופך אותם לחוקרים הרבה יותר מעניינים מילד שכל מה שעשה בחיים זה לגמור תיכון, קולג', ומיד להכנס לגראד סקול. אז שוב, למרות שאני לא הייתי מחליף את מה שלמדתי בארץ במה שמלמדים כאן לתואר ראשון, קצת פרופורציה לא תזיק, וגם קבלה ששיטה אחרת יכולה גם להיות עם יתרונות (וחסרונות, כמובן).